ובאופן אחר י"ל השמטת הרמב"ם, דהנה בהא דאמרינן משיחה ע"ג מעיין כדי שתימשך מלכותו, הק' מהרש"א בהוריות שם דמ"ש במשיחת כה"ג שלא אמרינן בי' משיחה ע"ג מעיין שתימשך כהונתו, ועיי"ש שכ' דמ"ש תימשך מלכותו לא על עצמו שיהי' מלך להרבה זמן, אלא על המלכות שתימשך אצל בניו ובני בניו, וכה"ג בן כה"ג בלא"ה טעון משיחה ואינה משיחה אלא על עצמו, ואין כאן ענין של אשוויי לדורות, ומשא"כ מלך בן מלך אין טעון משיחה, והמשיחה שמיירי בה הגמ' הוא מפני המחלוקת, וע"ז אמרינן שתימשך מלכותו ולא תהא מחלוקת על בניו ולא יוצרכו למשיחה, עיי"ש במהרש"א אכן בעיון יעקב בהוריות שם מבואר בדבריו שתימשך מלכותו היינו על המלך עצמו שימלוך הרבה, עיי"ש, ועיין בס' הר המוריה לפ"א מהל' כלי המקדש, ובערל"נ בכריתות שם שהק' מיהוא שלא נמשך ע"ג המעיין ומ"ט לא תימשך מלכותו גם אצלו, והיא ק' הכס"מ כאן ועיי"ש שכ' שבמלכי ישראל אין ענין זה, והנה לפימש"כ המהרש"א שהוא ענין של קבע למשפחתו א"ש וי"ל שאינו במלכי ישראל שאינם אלא ארעי, אמנם לפימש"כ בעיון יעקב באמת יק' דלענין שהוא עצמו ימלוך מ"ש בזה ממלכי בית דוד, וי"ל, ובלא"ה למשנ"ת לעיל בה"ט לא היתה אצל יהוא משיחה מדין משיחה אלא מעשה בעלמא, ומש"ה ל"ש בזה ענין זה, אבל אכתי צ"ע ממשיחת שאול שלא נמשח ע"ג מעיין, ועיי"ש באחרונים הנ"ל מש"כ בזה, ועיי"ש שהקשו ג"כ ממשיחת יהואחז שלא מצינו שהיתה ע"ג מעיין וכן משיחת יואש, ולמשנ"ת לעיל בה"י מלכי יהודא שאחרי שלמה לא היתה מלכות על כל ישראל אלא מלכות מצד קבלה בלבד, עיי"ש, ובזה אין זו מלכות קבועה, ודמי למש"כ הכס"מ לגבי מלכי ישראל ששוב אין בזה לכתחילה דין משיחה עד עולם כיון שהמלכות אינה לעולם, אכן למש"כ בע"י הנ"ל בלא"ה לא א"ש, וי"ל.אמנם נראה דאף דכ' כן בע"י נראה שכל זה אינו אלא לענין מעיין, אבל ענין פך וקרן נראה ברור דלכו"ע הכונה היא ביחס לבני בניו, שהרי להדיא בגמ' שם שיהוא לא נמשכה מלכותו משום שנמשח בפך, והנה יהוא עצמו הא נמשכה מלכותו אלא שלא היתה לבני בניו, ובע"כ בקרן לכו"ע הכונה של נמשחה מלכותו הוא ביחס לבני בניו, ולמשנ"ת לעיל ליכא ענין זה אלא בשלמה שמלך על כל ישראל והוא מלכות קבע שיש בה ענין זה שתימשך לעולם, וכשנחלקה המלוכה שוב אין ענין זה ואין זה נפק"מ למעשה, ומשא"כ ע"ג מעיין שהוא לענין המלך עצמו שפיר הוא דין בכל משיחה שהיא, ואפי' תהא מחמת המחלוקת, ומש"ה הביא הרמב"ם דין זה שיש בו נפק"מ למעשה.
ובאופן אחר י"ל השמטת הרמב"ם, עפ"י דעת הרמב"ם בהי"ב דדין משיחה במלכי בית דוד להסיר המחלוקת, אינו שבכה"ג ליכא ירושה והמשיחה הוא דמשווי לי' למלך, אלא שהוא מעשה גרידא להסיר המחלוקת אע"פ שהוא מלך גם ללא המשיחה, עיי"ש וית' אי"ה להלן במקומו שם, וא"כ כל עיקר שם המשיחה הוא מעשה של להסיר המחלוקת, וכל שמונח להסיר המחלוקת במעשה המשיחה הוא בגוף דין המשיחה, ומש"ה ע"ג מעיין למש"כ מהרש"א שהוא ענין של הוא ובניו, הרי הוא קביעה יותר מחוזקת שהמלכות שלו היא, עד מצב של הוא ובניו, ובמילא מעשה המשיחה ע"ג המעיין שהוא מעשה של הוא ובניו הוי יותר מעשה של להסיר המחלוקת ודין הוא לעשותו באופן זה, אחרי שכל עיקר מעשה המשיחה להכי הוא, ומשא"כ קרן שאינו בגוף הקרן שתימשך מלכותו, כמעיין שהוא מציאות של מים נמשכין והולכים ועצם המעשה ע"ג המעיין הוא מעשה הנראה לעינים של אשוויי מלך שתימשך מלכותו, ויש במעשה כנ"ל ענין יותר של להסיר המחלוקת, ומשא"כ בקרן שהמעשה עצמו אינו מוכיח משיחה של הוא ובניו, ובמילא אין בו תוספת בלהסיר המחלוקת, במילא א"א שיהא זה מגוף דין המשיחה אלא הוא ענין בעלמא, והרמב"ם לא הביא אלא מה שהוא דין ממש ולא מעשה שיש בו ענין ואינו דין ממש, ומש"ה שפיר הביא דין ע"ג מעיין והשמיט דין משיחה בקרן.
ובהכי א"ש היטב ק' מהרש"א הנ"ל ממשיחת כה"ג שלא נאמר בו דין ע"ג מעיין ומ"ש, וכן ק' הר המורי' בהל' כהמ"ק הנ"ל ממשיחת שאול ודוד עצמו שלא היתה ע"ג מעיין, עיי"ש, ולהנ"ל ע"ג מעיין דינא הוא בגוף המעשה של משיחה, וכן מוכח ממה שכתב הרמב"ם דין זה גם בהל' כהמ"ק בפ"א הי"א, והתם בדיני משיחה איירי ולא בהל' מלכים איך לעשות שתימשך מלכותם, ובע"כ כנ"ל שכיון שכל עיקר המשיחה היא להסיר המחלוקת, כל שיש מעשה שיוסיף לענין זה הוא מגוף דין המשיחה, ובדוד ושאול שלא היתה המשיחה להסיר המחלוקת אלא לאשוויי מלך, בזה אין תוספת בגוף דין המשיחה במה שהיא משיחה ע"ג מעיין, ומש"ה לא הי' דין זה אצל דוד ושאול, ואם שיקשה סו"ס מצד הענין שבזה יימשחו ע"ג מעיין כדי שתימשך מלכותם, כמשיחה בקרן שכנ"ל ג"כ לאו דינא הוא ומ"מ נמשח דוד בקרן, הרי זה בלא"ה קשה על שאול מ"ט לא נמשח בקרן, וכנ"ל מדברי החסדי דוד ועוד, וכן מכה"ג שסו"ס מ"ט לא יימשח כדי שיהיו גם בניו כהנים גדולים, ובע"כ משום ענין בעלמא לא עשו כל הנ"ל ומש"ה גם לא נמשחו ע"ג מעיין, ובפרט דלמש"כ י"ל דע"ג מעיין אין בו כלל ענין אמיתי כמשיחה בקרן שע"ז אמרו בגמ' שעי"ז נמשכה מלכותן, וכל עצמו הוא רק להורות כנ"ל שהוא נמשח כמעיין שתימשך מלכותו, ועי"ז מתקיים יותר הענין של להסיר המחלוקת, ובמילא שכל שאין המשיחה מטעם זה אין כלל ענין להמשח ע"ג מעיין, ומש"ה לא נמשחו ע"ג מעיין אלא שלמה ושאר מלכי בית דוד אחריו שכל משיחתם היא רק כדי להסיר המחלוקת. [הגאון הגדול רד"י מן זצ"ל]
