בגמרא דסוטה ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה וגו׳ ודרשו לדעת מה יהא בסוף נביאותיה.
להבין הדבר הואיל והיתה נביאה שנאמר לה מן השמים שהוא עתיד להושיע את ישראל למה הלכה ולדעת מה יהא בסוף כו׳ הלא הוא אמר ותהי ובודאי יתקיים דברי האל יתברך. אך דנודע מאמר רז״ל חכם עדיף מנביא שאילו נביא לא היה מתנבא כי אם בשעה שנאמרה לו הנבואה ויש עת שהנבואה אינה מתייחדת אליו ואז אינו משיג בבחינת הנבואה אבל מי שהוא בבחינת חכם יכול לידע בכל עת שרוצה לידע ומהות בחינת החכם הוא דנודע ממה שמבואר בדברים הקודמים שיש בחינת אור הבהיר הקדום הגנוז בהתורה שנתלבשה בלבושין כמוש אמרו כגמרא בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור בא׳ הכוונה הוא כי מי שזוכה להיות בגדר שתהיה מחשבה שלו דבוקה להמקור שמשם שרשה שהוא עולם המחשבה שנקרא חכמה זוכה למדריגת כתנות אור כי התורה נתלבשה אחר חטא אדם הראשון בלבושין עבים הנקרא כתנות עור בעי״ן בלבושין גשמיים וכל אחד כפי מה שהוא אדם כך רואה בהתורה על ידי לבושין כי התורה היא עץ החיים ונקרא טוב גמור כמו שאמרו אין טוב אלא תורה ואין בו רע כלל רק שמצד השבירה נעשה בחינת טוב ורע לכוונת הבחירה כאמור בדברינו הקדומים ומי שבקרבו הרע ח״ו מצד שבחר לו כך גם כן הוא רואה בהתורה שלומד ואצלו נקרא התורה עץ הדעת טוב ורע רק שצווי השם יתברך היה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ואכילה הוא מלשון השגה שמשיג התורה בבחינת טוב ורע. ונודע כי הרע הוא סם המות כמו שאמרו בש״ס זכה נעשה לו סם חיים לא זכה בהיפך וכו׳ ולכאורה האיך שייך בהתורה שהיא נותנת חיים לכל חי שהיא נעשה בהיפך סם המות ח״ו.
אך הענין הוא כאמור כי בודאי התורה מצדה לא יבצר הטוב והחיות רק שהיא נקראת אספקלריא וכפי מה שהוא אדם כך רואה פניו באספקלריא ומי שזוכה לבער הרע מקרבו כמו שכתוב (תהלים ל״ד, ט״ו) סור מרע ואז ועשה טוב עושה התורה בבחינת טוב גמור. ולכך רבי מאיר שזכה לזה שיצא מבחינת עץ הדעת טוב ורע שמצידו בא סם המות כמו שנקנסה מיתה על אדם הראשון מצידו על ידי שאכל ממנו שהוא בחינת השגה כאמור ורבי מאיר יצא מזה על כן השיג התורה שהיה לומד בבחינת אור שהיה משיג האור הגנוז דרך הלבושין שבתורתו שהיה לומד כי אצלו היו הלבושין בבחינת אור מאחר שיצא מבחינת השבירה שהם טוב ורע אבל שאר בני העולם שאינם במדריגה זו אצלם הוא כתנות עור לבושים גשמיים כמותם כאמור והבן. ולכך חכם עדיף מנביא על ידי שזוכה לקשר מחשבתו בעולם המחשבה שנקרא חכמה שעל שמה נקרא חכם יכול להשיג מהתורה בכל עת שרוצה להשיג ואם היה הנביא רוצה לדעת איזה דבר בעת שלא באתה אליו הנבואה היה צריך להתחזק ולהיות באותה שעה בבחינת חכמה בכדי שיוכל לראות אור הבהיר הקדום והגנוז ואז יכול לידע אף שאל באתה לאיו בחינת הנבואה:
