"Torah Shebiksav" of what I have been "speaking out" recently!!! If you "get it" - you won the lottery!!
הלכות מלכים פ"א ה"ח וט'
נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו, אע"פ שעיקר המלכות לדוד, ויהיה מבניו מלך, שהרי אחיה השילוני העמיד ירבעם ואמר לו אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד וגו', ואמר לו אחיה ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים. מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם, אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. ובהשגות הראב"ד, אבל אם יעמוד מלך וכו' א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד וכו', א"ו כן הוא, אילו הי' ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שני' למלכות בית דוד.
בדברי הרמב"ם בה"ח שכתב שיש למלכי ישראל דין מלך לכל מצות המלכות, צ"ע טובא וכבר עמד ע"ז הרי"פ בביאור הרס"ג פרשה ז' ממנין הפרשיות, ממש"כ הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת שס"ב וז"ל שם, הזהירנו שלא למנות עלינו איש אשר לא יהיה מזרע ישראל וכו', אמנם המלכות לבד כבר ידעת מספרי הנבואה שזכה בה דוד וכן זרעו אחריו עד סוף כל הדורות, אין מלך למי שיאמין בתורת משה אדון כל הנביאים אלא מזרע שלמה לבד, וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד, לענין מלכות נכרי קרינן ביה, כמו שכל זרע אחר בלתי זרע אהרן לענין עבודה זר קרינן ביה וכו', הרי מבואר דלאו דלא תוכל לתת עליך איש נכרי אזיל על כל מי שאינו מזרע דוד, וברמב"ם בפיה"מ פ"י דסנהדרין ביסוד השנים עשר כ' וז"ל, ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד מזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו, ע"כ, וא"כ איך כ' כאן הרמב"ם העמדת מלך מישראל עפ"י נביא, ויש ע"ז לאו דאורייתא וכפירה בשם הש"י, והנביא הו"ל מתנבא לעקור ל"ת שבתורה ודינו כנביא השקר, ודומה כמתנבא שיעבדו ישראל עבודה בביהמ"ק שודאי הוא בכלל לעבור על מה שכתוב בתורה, וה"ה כאן למש"כ הרמב"ם שהם דומין זל"ז, וכן תמוה עצם הענין איך עברו עשרת השבטים על ל"ת דלא תוכל לתת עליך איש נכרי, וזה דבר תימא מאד, עיי"ש שהניח בצ"ע.
ועיין ברמב"ן עה"ת פ' ויחי פמ"ט קרא י' שדן בקרא דלא יסור שבט מיהודה שהמלכות של יהודה, וכתב שם שממלכות שאול לא תיקשי שהמלכות היתה רק מלכות לשעה, ומה שאמר הכתוב נסכלת ולא שמרת וכו' כי עתה הכין ה' את ממלכתך עד עולם, שאם לא חטא הי' לזרעו מלכות בישראל לא על כולם וכו', או יהיה מלך תחת יד מלך יהודה, ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחי' השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים, וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה, עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם וכו', וזה הי' עונש החשמונאים שמלכו בבית שני כי היו חסידי עליון וכו', ואעפ"כ נענשו עונש גדול, כי ארבע בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אוביהם בחרב וכו', אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ובית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי וכו', ע"כ, מבואר מדבריו שלא הי' כאן אלא ענין של צוואת זקן, ומש"ה הועילה בזה נבואת אחי' השילוני, ומ"מ לא היו צריכים להתמיד בזה, ונענשו ע"ז, ואילו לדעת הרמב"ם הוא לאו, ולכאורה לא מועילה בזה כלל נבואת הנביא, ומ"מ לא כ' הרמב"ם שיש בזה איסור על מלכי ישראל במה שמלכו הרבה אחרי נבואת אחי' השילוני, ומצד שני מבואר ברמב"ם בפ"ג מחנוכה ה"א שריחם עליהם ה' והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים וכו', והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני, עיי"ש, הרי שהעמדת המלכות ע"י בית חשמונאי היתה מן הישועות ולא איסור כמוש"כ רמב"ן, וודאי צ"ע מ"ט לא הי' בזה איסור לאו לדעת הרמב"ם, ועיין חסדי דוד לתוספתא פ"ד דסנהדרין ה"ב שעמד בענין זה של מלכי ישראל ומלכי בית חשמונאי לדעת הרמב"ם עיי"ש, ובס' חמדת ישראל למצוה שס"ב מש"כ בזה, עיי"ש, ועדיין צ"ע.
עוד צ"ע במש"כ הרמב"ם דין מלך במלכי ישראל דבעי שיהי' עפ"י נביא ושיהיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה, והתינח ירבעם שהי' עפ"י נביא ובשעת מינויו הלך בדרך התורה והמצוה, אבל שאר מלכי ישראל הרי לא הי' בהם נביא ולא הלכו בדרך התורה והמצוה, ומ"מ הי' להם דין מלך, ואחאב יוכיח שלהדיא בסנהדרין דף מח: שהי' לו את הדין של מי שמורד בו שהוא מורד במלכות ושל הרוגי מלכות נכסיהם למלך, וכן בזבחים דף קב. שהי' בו דין כבוד מלכות עיי"ש לענין קרא דוישנס מתניו וירץ לפני אחאב, ובהוריות דף יא: דמלכי ישראל כמלכי בית דוד לענין שמביאין שעיר, ובירושלמי שם דרק מיהוא ואילך אין דינם כמלך כיון שבלסטיות נטלוה, הן אמנם שבתוס' סנהדרין דף כ: בד"ה מלך כשהקשו שם למה לא נטל אחאב את שדה נבות מפרשת המלך, תירצו לחד תירוצא דפרשת המלך לא נאמרה רק על מלך שנמלך על כל ישראל ויהודא מאת המקום, ואחאב לא מלך על יהודא וגם לא מלך מאת המקום, אכן כבר כ' שם הר"ן שאי אפשר לומר כן, שלא הי' אחאב מורד בבית דוד כיון שקרע השי"ת הממלכה מבית דוד, וכל מלך שהמליכוהו עשרת השבטים עליהם דין מלך יש לו לכל דבר, ועיי"ש בערל"נ שכתב שמודו תוס' שהי' לו דין מלך כדמוכח מכל הנ"ל, ורק לענין פרשת המלך ס"ל לתוס' שאין לו דין מלך, עיי"ש, אמנם לאידך תירוצי התוס' שם וכן הרי כ' הר"ן שהוא מלך לגמרי, וודאי צ"ע כנ"ל כיון שלא הי' עפ"י נביא ולא הלך בדרך ה' איך הי' לו דין מלך.
ועיין ברדב"ז להלן בפ"ג ה"ח במש"כ הרמב"ם שם דין מורד במלכות, וז"ל שם והאי מלך היינו שהומלך על פי נביא או שהסכימו עליו כל ישראל, אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחזקה אין חייבין לשמוע אליו וכו' עיי"ש, הרי כ' לדין מלך מחודש שלא הסכימו עליו כל ישראל, וכ' רק לאפוקי בחזקה, שהוא דין הירושלמי בהוריות הנ"ל גבי מלכי ישראל מיהוא ואילך, שאין להם דין מלך כיון שנטלוה בלסטיות (ולא מיירי הרדב"ז במלכי בית דוד בלבד שהרי הלאפוקי שכתב הוא רק במלך בחזקה ולא מחמת שאינו מבית דוד), וצ"ב מה"ת לן דין מלכות זה, והרי כ' הרמב"ם לעיל בה"ג שמינוי מלך אינו אלא עפ"י נביא, ובפרט במלכי ישראל הדגיש כאן דין מיוחד ונוסף של נביא, ואיך יהי' מלך בהסכמת ישראל בלא נביא, אכן יעויין בדרשות הר"ן דרשה י"א, כ' שהמלכות אינו דבר במלך אלא דבר ניתן אליו מאת השי"ת או מאת העם לצורך תיקון העם וכו' עיי"ש, הרי להדיא כדברי הרדב"ז שיש ב' אופנים במלכים או מאת השי"ת שהוא עפ"י נביא או מעת העם, והרי כנ"ל לא מצינו אלא מלכות עפ"י נביא, ושו"ר בקרן אורה להוריות דף יא: שהאריך בזה וכ' נמי שחל מלכות ע"י העם וכל שקבלו אותו למלך מחוייבים לסור אל משמעתו, וכתב, שכן משמע פשטי' דקרא דמקרב אחיך תשים עליך מלך דשימת המלך תלוי בעם, והביא מירושלמי הנ"ל שבחזקה כיון שאינו עפ"י העם דינו כהדיוט, ועיי"ש שהק' מדברי הרמב"ם כאן בה"ח שכ' עפ"י נביא, ותירץ דהוא משום דאל"כ הו"ל מורד במלכות בית דוד ומש"ה לא הי' להם רשות מצד עצמם להמליך מלך אחר אם לא עפ"י נביא כמו ירבעם ויהוא בן נמשי דמשמיא הוא דאסכימו, עכ"ד, ותמוה מאד דנראה מדבריו שרק יהוא בן נמשי הי' לו דין מלך כיון שהי' עפ"י נביא ובירושלמי להדיא שעד יהוא כל המלכים הי' להם דין מלך, וכן מש"כ מצד מורד במלכות בית דוד הרי כ' הר"ן הנ"ל בסנהדרין דף כ: שכיון שקרע ה' הממלכה מהם אין כאן דין מורד במלכות בית דוד, וכן דסו"ס במלכי ישראל מיהת הוכיח הקר"א מדברי הרמב"ם דבעי עפ"י נביא והרי לא כן ברדב"ז הנ"ל, וכן תמוה מאד על הקר"א שהק' מדברי הרמב"ם בה"ח ותירצו משום מלכי בית דוד, ואיך לא הקשה מדברי הרמב"ם בה"ג שלא מיירי במלכי בית דוד ומ"מ כתב דבעי עפ"י נביא, וכ"ז צ"ע טובא.
והנה במש"כ הרמב"ם בה"ט דבמלכי ישראל תיפסק מלכותם והק' הראב"ד ממש"כ הוא עצמו בה"ז שיש ירושה בכל שררות ולאו דווקא במלכות, ויותר יש להקשות ממש"כ בה"ח שממלכי ישראל הרי זה מלך ויהיה מבניו מלך, הרי שיש בזה ירושה, עיין בכס"מ שתי' שלעיל מיירי לענין ירושה שיש בכל מינויין, אבל כאן אמר שהקב"ה מעמיד מלכי בית דוד לעולם אבל מלך משאר ישראל לא כרת לו ברית שיעמידנו לעולם, עכ"ד, ובאבן האזל כאן כ' שאין התירוץ מספיק, שהרי קושיית הראב"ד היא שתהי' לו המלכות לעולם מצד ירושה וזכות, ושוב אין צריך לברית, וא"כ מ"ט אינה לעולם, עיי"ש, וכן צ"ע שהרי להדיא בקרא שהביא הרמב"ם בה"ח ובניתי לך בית כאשר בניתי לדוד עבדי, הרי שהוא כדוד שהוא לעולם, ועיין רדב"ז שפירש באמת להשגת הראב"ד מהאי קרא, ועיי"ש שכ' שלדעת הראב"ד מה שנאמר בהאי קרא אך לא כל הימים היינו אם לא ילכו בתורת ה' שבזה בבית דוד אפילו בכה"ג נשארה להם מלוכה על שבט אחד, ומשא"כ במלכי ישראל תיפסק מהם המלוכה לגמרי, ומשא"כ לדעת הרמב"ם אך לא כל הימים ממעט אפי' אם יהיו צדיקים, עכ"ד, וסו"ס לא א"ש שהרי בקרא שאם ישמרו יהיו כדוד ומשמע לעולם, והיא ק' הראב"ד, ואיך יפרש הרמב"ם להאי קרא שהרי לדעתו אפי' אם ישמרו לא יהי' זה לעולם, ואם כן אין זה כדוד.
ונראה בזה, דהנה במש"כ הרמב"ם בסוף ה"ח ואמר לו אחי' ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים בירושלים, צ"ע מה זה מקור למש"כ הרמב"ם לעיל מינא ששיך מלכות למלכי ישראל, שע"ז מייתי הרמב"ם לקרא דוהיה אם שמוע וכו', ובניתי לך וכו', וע"ז הוסיף עוד מקור מהאי קרא דולבנו אתן וכו', והרי אדרבא אין זה מקור לאפשרות מלכות של מלכי ישראל אלא שלילה במלכותם, והרמב"ם הרי לא מיירי כאן לשלול מלכותם אלא אדרבא לקיים מלכותם קאתי, ונראה לבאר עפימש"כ הרמב"ם בסהמ"צ מצ"ע קע"ג וז"ל שם, הוא שציונו למנות עלינו מלך יקבץ כל אומתנו וינהיגנו וכו', הרי כ' מהות מלך לקבץ ולאחד כל אומתנו, ובמילא בשאינו מלך על כל ישראל הרי ל"ש בו המציאות של יקבץ כל אומתנו, ומה"ט כ' תוס' בסנהדרין דף כ: הנ"ל דליכא לפרשת המלך רק במלך על כל ישראל ויהודה, דכנ"ל אל"כ אין כאן מציאות של מלכות שהיא ביקבץ כל אומתנו, אלא שע"ז חידש הרדב"ז וכנ"ל מדברי דרשות הר"ן שמ"מ יש דין מלכות נוסף שאמנם אינו המלכות של פרשת מלך שצריך לזה את כל אומתנו, שע"ז מיירי הרמב"ם בה"ג דבעי לזה נביא וסנהדרין, דמ"מ ע"י קבלת ישראל חייל בי' הנהגה כמלך ובמילא יש בו את חיובי מלך למורד במלכות ולפרשת המלך לכמה תירוצים בתוס' שם, אבל מציאות של מלך מפרשת שום תשים שיש בו המצ"ע של מינוי מלך אינו אלא ביקבץ כל אומתנו ועפ"י נביא וסנהדרין, ועל מלכות זו לא נאמר כלל דין בית דוד שאינו אלא על המלך שמפרשת שום תשים עליך מלך, ומה"ט מבואר בירושלמי הוריות פ"ג ה"ה מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות, והרי בעי מבית דוד דווקא, אלא שהירושלמי מיירי בזה"ז שאין כאן מלך על כל ישראל ואינו מלך אלא ע"י קבלת העם, ובזה אין כלל דין של בית דוד דווקא, וזה הי' גדרי המלכים של מלכי ישראל עד יהוא, שהי' מצד קבלת העם, וע"ז אמרו בירושלמי שמיהוא ואילך שמלכו בלא קבלת העם שאין להם כלל דין מלך, ובית חשמונאי שלא מלכו על ישראל אלא על שבט יהודא שהי' באר"י לא היו מלכים מפרשת שום תשים אלא מקבלת העם, ובכה"ג ליכא כלל דין בית דוד, ואדרבא חידשו מלכות ישראל כמוש"כ הרמב"ם, דכנ"ל לא עברו על שום איסור בזה, ושו"ר בקרן אורה בהוריות שם כ' שכ' דנשיא שבט מביא שעיר כשאין מלך, והוכיח לה ממלכי ישראל שמביאים שעיר, עיי"ש, הרי כ' להדיא דדין מלכי ישראל אינו אלא מלכות על חלק מהעם כנשיא שבט, וסגי בזה לדיני מלכות ע"י קבלת העם, והן הן הדברים שכתבנו, ובאמת כ"ז מפורש בר"ן סנהדרין דף כ: הנ"ל, שכ' דאין לומר שלא הי' לאחאב דין מלך שלא המליכוהו מהשמים ואדרבא הי' לו דין מורד במלכות בית דוד, שכיון שקרע ה' הממלכה מבית דוד והניח לו רק שבט יהודא בלבד שוב אינו מורד, וכל מלך שהמליכוהו עשרת השבטים עליהם דין מלך יש לו לכל דבר, עכ"ד, ומבואר דכיון שלא היו מלכים אלא על עשרת השבטים אין צריך שימליכוהו שמים וסגי במה שהמליכוהו עשרת השבטים, והיינו שקיבלו עליהם, וכמוש"כ הרדב"ז בפ"ג הנ"ל, וכן שבכה"ג אינו מורד במלכות בית דוד כיון שלא חל בו דין מלך על כל ישראל, ובני דוד בלא"ה לא היו יכולין למלוך על מה שמלכו מלכי ישראל כיון שקרע ה' הממלכה מהם, והוא כמושנ"ת.
אכן נראה, דהרמב"ם כאן בה"ח קמ"ל דין מלכות במלכי ישראל שתהא מלכות של כל ישראל ולא רק המלכות על חלק מישראל שחלה ע"י קבלתם אותו למלך, דזו היתה מלכות ירבעם וכמבואר בקראי, עיין מלכים א' פי"א מקרא ל"א והילך, כי כה אמר ה', הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים וכו', ושם בקרא ל"ד ולא אקח את כל הממלכה מידו כי נשיא אשיתנו כל ימי חייו, למען דוד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותי וחקותי, ובמלבי"ם שם דלא אקח ממנו הממלכה היינו אפי' מקצת ממלכה, והקריעה היא לענין שלא יורישנה לבניו, כי רק נשיא אשיתנו כל ימיו, שהנשיא אינו מוריש הנשיאות לבניו, והוא תמוה דודאי איכא ירושה בנשיאות כמבואר בכתובות דף קג: בירושת נשיאותו של רבי, ובכל השררות והמינויין איכא ירושה כמבואר ברמב"ם לעיל בה"ז, אכן נראה הכונה עפ"י הנ"ל, שיש שם מלך מצד עצמו ע"י נביא וסנהדרין וכל המבואר ברמב"ם לעיל בה"ג, וע"י שהוא מלך חל בו כל דיני מלכות, ויש שם נשיא שעיקרו מחמת הקבלה וכנ"ל בשאר מלכי ישראל ובנשיא שבט שכ' הקר"א הנ"ל, וזה עיקרו בשלטון והנשיאות שיש לו ע"י הקבלה, ועי"ז הוא שחל ביה בגברא דיני מלכות, וע"ז קאמר קרא דשם מלך פקע משלמה מיד, אלא שמ"מ ישלוט בפועל לגמרי וכמוש"כ המלבי"ם הנ"ל, אבל יהי' זה רק מחמת השלטון שהוא הגדרת הנשיא וכנ"ל, ולא מחמת המעלה העצמית שלו בהיותו מלך, ועי"ז ולקחתי המלוכה מיד בנו ונתתיה לך את עשרת השבטים כמבואר שם מיד אח"כ בקרא ל"ה, דכיון שאינו מלך מצד שם מלך ישראל שבו שבמילא מתחייב מזה מלך על כל ישראל, אלא מלכותו רק בשלטון בפועל וכנ"ל כי נשיא אשיתנו, אה"נ שלשלמה ניתן שלטון בפועל על כל ישראל למען דוד עבדי וכו', וכמבואר בקרא ל"ד, אבל אצל בנו לא יישאר השלטון אלא על שבט אחד כמבואר שם בקרא ל"ו ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי וכו', והמלכות מצד שם מלך תהא לירבעם, ובמילא יהי' מלך על כל ישראל חוץ מירושלים שאתנה לבנו, וכמבואר בקרא ל"ז ואותך אקח ומלכת בכל אשר תאוה נפשך והיית מלך על ישראל, והיינו שהוא המלך ואינו מוגבל ע"י מלכות של קבלה, ומש"ה ומלכת בכל אשר תאוה נפשך, והיית מלך על ישראל היינו מלך ישראל לגמרי.
ונמצא לפי"ז ששם מלך ישראל הי' לירבעם, ורחבעם הי' לו רק שלטון בפועל על ירושלים ויהודא, והוא כגדר קיסר ופלג קיסר שכ' הראב"ד בהשגתו בה"ט, דהקיסר מלך על הכל, אלא שבפועל שולט הפלג קיסר על מה שנמצא תחת שלטונו, וזה מבואר בסנהדרין דף צח: שהוא המקור למש"כ הראב"ד ענין קיסר ופלג קיסר, עיי"ש, אר"י אמר רב, עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר, שנאמר ועבדו את ה' וכו', ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר אלא אקים, א"ל רב פפא לאביי והכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, כגון קיסר ופלג קיסר, וברש"י בד"ה כגון, מלך ושני לו, כי דוד החדש מלך כדכתיב ודוד מלכם אשר אקים, ודוד המלך שני לו כדכתיב נשיא להם ולא כתוב מלך, עכ"ל, ובערוך ערך קיסר כ' דוד בן ישי מלך ודוד אחר שני לו, ועיי"ש בס' באר שבע מש"כ בזה, ולמשנ"ת מבוארין היטב דברי רש"י, דנשיא הוא השלטון בפועל ומלך הוא מה שהוא מלך מצד עצמו, ולעולם השלטון בפועל הוא תחת שלטון המלך וכקיסר ופלג קיסר, ומש"ה דוד בן ישי רק פלג קיסר, וממילא שבשלמה דכתיב בי' רק נשיא, כמובן דגם רחבעם רק נשיא, ומשא"כ ירבעם דכתיב בי' מלכות, בע"כ הגדר כמושנ"ת דירבעם מלך כל ישראל, ולרחבעם רק ניר ושלטון בפועל ביהודא וירושלים, ועיין רד"ק מלכים א' פי"ב כ"ז, ויאמר ירבעם בלבו וכו', אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה את אדוניהם אל רחבעם מלך יהודא והרגוני וכו', הביא מדברי רז"ל, במוצאי שמיטה מלך ירבעם, אמר כתי' במועד מקץ שבע שנים וכו', תקרא את התורה הזאת, אם אני ארצה לקרא יאמרו מלך העיר יקרא קודם, ואם אני אקרא שני גנאי הוא לי ואם לא אקרא בזיון הוא לי, עכ"ד, הרי מפורש דמצד עצמו ירבעם מלך יותר מרחבעם, ורחבעם רק מצד מלך העיר, ואם יקדים, מצד זה בזיון הוא לי היינו למלכותי שהוא מלך ישראל, והוא כמוש"כ, ואמנם ראיתי בעשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ד' פי"ז, שביקש הקב"ה שיהיו רחבעם וירבעם יהודא ואפרים יחדיו המלך והמשנה עיי"ש, ובביאור יד יהודא שם באות כ"ג, ומבואר שם רחבעם הראש וירבעם משנה לו, בגדר שנת' של קיסר ופלג קיסר שזהו גדר משנה שהוא נשמע לגמרי למלך וכמוש"כ שם בע"מ בריש הפרק הנ"ל, עיי"ש לענין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, וזה אינו מתאים למשנ"ת, וצ"ע מכל הנהו קראי שנת' לעיל לא כן, וצ"ע.
ומעתה נראה דכיון דכל עיקר דברי הרמב"ם כאן הוא לא לאשמעינן ששיך שיהי' מלך מישראל, דכנ"ל ע"י קבלה ודאי שייך ענין זה, וכל הקמ"ל הוא לאשויי שם מלך ישראל לגמרי מפרשת מלכות דשום תשים שהוא פרשת מלכות כל ישראל, דמש"ה הדגיש כאן הרמב"ם לאחר שכבר כתב שהרי זה מלך, שכל מצוות המלכות נוהגות בו, דלכאורה כיון שהוא מלך פשיטא שכל מצוות המלכות נוהגות בו ולמה הוצרך הרמב"ם לאשמעינן את זה כחידוש נוסף, אכן להנ"ל אע"פ שיש מלכות מדין קבלה וכנ"ל מ"מ י"ל שכ"ז לכח מלכות ושלטון אבל לאיסורי ודיני מלך המבוארים בר"מ פ"ג לענין להרבות נשים, סוסים, וכסף וזהב, כיון שאינו מלך מצד הגברא עצמו שוב אין לו איסורים אלו, וכעין מש"כ הרי"א בהקדמה לס' שופטים לענין החילוק בין המלכים והשופטים, שאע"פ שהי' לשופטים כח מלכות, מ"מ הנהו איסורי מלוכה לא היו להם, עיי"ש, ונת' לעיל בה"ג, ויתיישב בזה דעת הרמב"ם בפ"ג ה"ב דפילגשים בכלל י"ח נשים ואסור לו להוסיף גם בפילגשים עיי"ש, ובהשגות הראב"ד, וית' אי"ה להלן במקומו שם, ובחי' הר"ן סופ"ב דסנהדרין הק' מרחבעם שמבואר בס' דה"י ב' פי"א גבי רחבעם שנשא י"ח נשים וששים פילגשים עיי"ש בקרא כ"א, ולדעת הרמב"ם הרי גם הפילגשים בכלל האיסור, ועיין בזה בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו ובת' חיים שאל סי' צ' עיי"ש, ולהנ"ל לאיסור ריבוי נשים לא הי' לרחבעם דין מלך כיון שירבעם הי' מלך ישראל, ומש"ה הותר בריבוי הפילגשים, אבל קצת צ"ע מדחזינן שנשא י"ח נשים בדיוק, דמשמע משום שהי' מלך שאינו מותר אלא בי"ח נשים, ומ"מ הוסיף פילגשים על מספר זה, ויק' שוב על דעת הרמב"ם וכן עמש"כ שלא הי' לו דין מלך לענין איסור זה, ואולי י"ח נשים לאו משום דיני מלך הוא, אלא מעשה שהי' כך הי', וי"ל, ובאופן אחר י"ל הוספת הרמב"ם שכל מצוות המלכות נוהגות בו, עפימש"כ הרמב"ם בסהמ"צ עשין קע"ג בסוף דבריו שם, וז"ל שם, לאחר שכ' חיוב מיתת מורד במלכות, דכל מורד במלכות יהי' דמו מותר למלך שהוקם עפ"י התורה, עכ"ל, וצ"ע מדוע הוסיף ענין עפ"י התורה לגבי מורד במלכות דווקא והרי לכאורה כל דיני המלך שכ' שם הרמב"ם בעי בזה מלך שהוקם עפ"י התורה, ומזה הי' משמע שדעתו כדעת תוס' סנהדרין דף כ: שהובא לעיל, שמבואר מדבריהם עפ"י דברי הערל"נ שכתבנו שם, שמלך שלא הומלך על ישראל ויהודה מאת המקום יש לו כמה דיני מלכות, אבל לא לכל פרשת המלך עיי"ש, וא"כ מלך עפ"י קבלת ישראל שאינו עפ"י המקום אע"פ שהוא מלך לכמה דיני מלכות, מ"מ לגבי חיוב מיתה דמורד במלכות לא יהי' לו דין מלך, ומש"ה רק בזה הדגיש הרמב"ם שיהי' מלך עפ"י התורה שהיינו עפ"י נביא וסנהדרין ושאר ההלכות שנתבארו בדברי הרמב"ם לעיל בה"ג (וזה שלא כמוש"כ הרדב"ז הנ"ל בפ"ג שיש חיוב מיתה במורד במלך שקבלוהו עליהם), וזהו שהוסיף כאן הרמב"ם שהוא מלך ולא רק מחמת קבלה אלא מדין מלך מאת המקום וכנ"ל בארוכה, ומש"ה לא רק שהוא מלך אלא שגם כל מצוות מלך עליו.
ומבואר שפיר הוספת הרמב"ם כאן לקרא דלבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלים, שצ"ע כנ"ל כיון שבא לחדש מלך מישראל מה הענין כאן להוסיף שאינו מלך בירושלים, ולהנ"ל בא הרמב"ם לבאר שלא יקשה במש"כ שחל שם מלך ישראל על מלך משבטי ישראל, דכנ"ל בעי לזה מלך על כל ישראל, ואיך הוי מלך על כל ישראל בזמן שאינו מלך בירושלים, וע"ז כ' הרמב"ם שאינו אלא גדר של ניר בירושלים, והיינו לא מלכות מחולקת שירבעם מלך על חלק זה ורחבעם מלך על חלק זה, אלא שירבעם מלך כל ישראל, ורחבעם באותה מלכות ניר בירושלים, היינו כנ"ל בגדר פלג קיסר אבל לא שלטון בירושלים בגדר מלכות ישראל, ומש"ה שפיר חזינן ששייך שם מלך ישראל גם על מלך מיוחד משאר שבטי ישראל, שזהו כל הקמ"ל של הרמב"ם בהלכה זו, וכמושנ"ת.
ואמנם כ"ז כשהי' אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' כמוש"כ הרמב"ם, אבל כשפקר ירבעם בטל ממנו שם מלך ישראל אע"פ שנשאר מלך על שבטי ישראל מצד קבלתם וכנ"ל, ואז יתכן שהי' לרחבעם דין מלך ממש ולא רק בגדר שלטון של פלג קיסר, שהרי שוב לא הי' תחת ירבעם כיון שבטל מירבעם דין מלך ישראל (אלא דיש לדון מצד שלא מלך על כל ישראל וכנ"ל מדברי הרמב"ם בסהמ"צ דבעי יקבץ כל אומתנו וכו', וכדברי תוס' סנהדרין דף כ: הנ"ל, וי"ל), ומה"ט במשה"ק המנ"ח במצוה ק"ז מ"ט לא נמשך רחבעם כיון שהיתה בו מחלוקת, וקיי"ל שבמחלוקת גם מלך בן מלך נמשך, ועיין ג"כ בס' שערי יוסף לחיד"א ז"ל להוריות דף יא: שעמד בזה, ועיי"ש במנ"ח דכיון שבלא"ה לא מלך אלא על יהודא והם לא נחלקו עליו שוב חשיב כמלך בלא מחלוקת, עיי"ש, ואע"פ שהוא פשוט וברור כמוש"כ המנ"ח, אבל למש"כ הרי בלא"ה לק"מ, כיון שלא הי' לו אלא דין פלג קיסר ולא מלך ישראל, שוב בכה"ג אין כלל דין משיחה, אלא שעדיין יק' לאחר שבטל מירבעם דין מלך ישראל ששוב חל על רחבעם דין מלך ממש מ"ט לא משחוהו וכמו שמשחו ליואש מפני עתלי' ויהואחז מפני יהויקים אחיו, כמבואר בסוגיית הגמ' בכריתות והוריות, ע"ז ודאי לק"מ וכמוש"כ המנ"ח, ועדיף מיני' שהרי עכשיו לא היתה כלל מחלוקת ביהודה, ומש"ה לא הי' מקום כלל למשיחה, ועכ"פ מדמשחו ליואש ויהואחז מבואר שהי' להם דין מלך ממש דאל"כ איך נמעול בשמן המשחה, וצ"ע מזה עמש"כ תוס' סנהדרין דף כ: הנ"ל, ודיוק לשון הרמב"ם בסהמ"צ הנ"ל, וכן ביערות דבש ח"א דרוש ט"ו בשם המפרשים שתירצו להא דברכות דף י. בישעיהו וחזקיהו דלא אזיל ישעיהו גבי', כיון שהוא נביא וחזקיהו מלך, וקשה דהרי מבואר בברייתא סוף הוריות וברמב"ם להלן בפ"ב ה"ה דמלך קודם לכה"ג וכה"ג קודם לנביא, וק"ו דמלך קודם לנביא, ועיי"ש ביערות דבש שכיון שלא מלך חזקיהו אלא על ב' שבטים לא תארהו ישעי' בתואר מלך כראוי, עיי"ש, והיינו לא גברא דמלך אלא שלטון בעלמא, וצ"ע כנ"ל ממשיחת מלכי יהודא בזמן המחלוקת, אכן יעויין במש"כ להלן בה"י דין משיחה במלך מזרע דוד אע"פ שאינו מלך אלא ביהודה עיי"ש, וא"ש.
ומעתה נראה, דמש"כ הרמב"ם בה"ט שאם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים, והשיגו הראב"ד שלא היתה מלכות פוסקת מביתו, אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון קיסר ופלג קיסר, דדעת הראב"ד כנ"ל עפ"י הערוך בסנהדרין צח: שנשיא היינו המלך מעצמותו, וכשניטלה המלכות מבית דוד ונאמר שעדיין יישאר שלמה נשיא, פירושו ששם מלך ישאר אצל בית דוד, וירבעם יקבל רק השליטה בפועל על ישראל, וזהו גדר פלג קיסר כנ"ל, ומש"ה לשררה זו של שלטון בפועל שאינה סתירה כלל למלכות בית דוד, שייך שתהי' שררה לעולם ותהא בה ירושה, אבל למשנ"ת לדעת הרמב"ם הרי אדרבה שם מלך הי' אצל מלכי ישראל, והוא סתירה למלכות בית דוד, והא דמ"מ שייך המינוי נראה עפימש"כ המאירי בהוריות דף יא: במלכות שאול שכיון שלא הי' ראוי למלכות משבט יהודה, שייך בו מינוי של ממלא מקום, ועיי"ש דמה"ט דינו כמלכי בית דוד שנמשח בשמן המשחה ולא בשמן אפרסמון, וכמו"כ כאן אין זה מינוי של ראוי למלכות, אלא מינוי של מילוי מקום שזה אינו סתירה למלכות בית דוד, וזהו שכ' הרמב"ם חידושו בנביא שהעמיד וכו', דצ"ע מה החידוש והרי כל מלכות בעי נביא כמוש"כ הרמב"ם לעיל בה"ג ומה דין נוסף ומיוחד של נביא במלך משאר שבטי ישראל, אלא ששם דין נביא הוא באשוויי שם מלך שחל ע"י נביא ובי"ד של שבעים זקנים, אבל כאן כל המציאות המאפשרת מלכות שהוא כנ"ל מצב של מילוי מקום כיון שא"א להעמיד ממלכי בית דוד ע"י שנטלה מהם המלכות ע"י נביא ה', נקבע וחל ע"י נביא, והוא הפועל מצב ומציאות זו שיש בה מקום למלך שאינו מבית דוד, ונפק"מ שהתם הוא דין סנהדרין ונביא וא"צ נביא קודם, אבל כאן כל עיקרו עפ"י קביעת נביא הוא, שרק מכח נביא חלה המציאות של אשוויי מלך לממלא מקום, שבזה שייך גם מלך משאר שבטי ישראל, ובר"מ בפיה"מ פ"י דסנהדרין כתב, כל החולק על המשפחה הזאת כפר בה', עיי"ש, וכל שהוא מינוי של ממלא מקום אין כאן מחלוקת על המשפחה, ושוב אינו באיסור של איש נכרי שכ' הרמב"ם בסהמ"צ, ולא באיסור שכ' הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל, ומה"ט כ' שם הרמב"ם האיסור על זרע שלמה אע"פ שהאיסור נאמר על בית דוד, וכבר כ' מזה לעיל בה"ז, ולהנ"ל עיקרו ליישב מינוי ירבעם נגד רחבעם שהוא זרע שלמה שע"ז יש איסור, ואע"פ שלמעשה מינו אחר למלך, ומשום שמינוי זה לא הי' אלא מילוי מקום שאין בו מחלוקת על המשפחה, ואינו בכלל האיסור, וכנ"ל.
ולפי"ז ודאי איכא ירושה בהאי מילוי מקום כדאיתא בכל שררות, וכמוש"כ הרמב"ם עצמו בה"ח שיהיה מבניו מלך, אכן כונת הרמב"ם בה"ט היא לא לשלול ירושה, אלא לקבוע מהות המינוי שכ' הרמב"ם בה"ח שיש מלך משאר שבטי ישראל, שכנ"ל אינו אלא מילוי מקום למלכות בית דוד, וזהו גוף המינוי וישנו בעצם שם המינוי, וזהו שכ' הרמב"ם אבל אם יעמוד וכו' תפסק וכו', שאין הכונה להודיע מה יהי' באחרית הימים שלא תהא בו ירושה, ועיין רלב"ג מלכים י"א כ"ח שלא שבה המלכות לבית דוד בימי בית ראשון ולא בימי בית שני, ומש"כ אך לא כל הימים שהוא הפסוק שהביא כאן הרמב"ם, היינו לימות המשיח, עיי"ש, וכי מיירי כאן הרמב"ם בהלכתא למשיחא, אלא קמ"ל מהות המינוי שאינו מינוי לעולם, היינו לא זכות מלכות עצמית, אלא רק מילוי מקום שהוא מצד ענינו דבר שאינו לעולם, שאילו הופקע דוד לעולם ל"ש שיהא הבא במקומו רק בגדר של ממלא מקום, ובמה שכ' הרמב"ם שאינו לעולם קמ"ל שם המינוי שהוא רק בגדר שנת', אבל באותה שררה עצמה של מילוי מקום, כל שעדיין קיים מצב זה פשיטא שיש ירושה בשררה זו, וכמוש"כ בה"ח שהוא מינוי של הוא ובניו, וא"ש היטב דברי הרמב"ם.
ומבואר היטב לשון הרמב"ם בה"ח שצריך שיהי' אותו מלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה', ומשמע דרישה מיוחדת במלך משאר שבטי ישראל, דבסתם מלך לא כ' הרמב"ם לעיל בה"ז אלא שמי שאין בו יראת שמים אין ממנין אותו, ומ"ש כאן דווקא בכה"ג הוי מלך, אלא שזה מבואר עפימש"כ שם המאירי בהא דמו"ק דף טז: וידבר דוד לה' את דברי השירה וכו', ביום הציל וכו', ומיד שאול, א"ל הקב"ה לדוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול, אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה שאול מפניו וכו' עיי"ש, וקשה וכי משוא פנים יש בדבר, ומ"ש מפני שהוא שאול גרע מאילו הי' דוד, ועיי"ש במאירי שאול שאינו אלא ממלא מקום (ובפרט למש"כ לעיל בה"ז מס' עשרה מאמרות ששאול כשמו מושאל למלוכה, שהיינו כנ"ל רק לזמן בגדר ממלא מקום, שלפי"ז שם שאול מורה על ענין זה, וזהו אלמלא אתה שאול היינו מלכות בגדר של שאול כשמו), בזה מדקדקין עמו בקלה שבקלות עיי"ש, וא"כ ירבעם שהי' ג"כ בגדר זה, בעי בו שלא יהא בו פגם כלל, ומש"ה הצריך הרמב"ם שיהא הולך בדרך התורה והמצוה, והוסיף ונלחם מלחמות ה', שלכאורה במלכים א' פי"א ל"ח כתיב רק והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי וכו', ולא הוזכר כלל נלחם מלחמות ה', אכן להנ"ל עיקר הדבר נתבאר ממלכות שאול, והרי הפסיד המלוכה משום שנלחם מלחמת עמלק לא כמלחמת ה', כיון שלא קיים במלחמה זו את דבר ה', א"כ מבואר חסרון במלך בכה"ג, מה שאינו נלחם מלחמות ה', ומש"ה הביא הרמב"ם מיני' גם למלכות של מלך משאר שבטי ישראל, דחד דינא הוא, וכמושנ"ת.
ובזה א"ש מש"כ החינוך במצוה תצ"ז להקשות, איך הוי מצות מינוי מלך מצוה הנוהגת לדורות, והלא משנמשח דוד נסתלקה זאת המצוה מישראל, שלא יהי' להם למנות עוד מלך, כי דוד וזרעו נשיאים עליהם עד כי יבוא שלה, שיהי' מזרעו ומלך לעולם ב"ב, עיי"ש במש"כ ונת' לעיל בה"ב, וקשה למש"כ הרמב"ם הרי שייך עפ"י נביא מלך משאר שבטי ישראל, והוא צריך מינוי, ובכה"ג נאמרה המצוה לדורות, ודוחק לומר דס"ל כמושנ"ת לדעת הראב"ד שאינו אלא מלך מצד הקבלה, שבלא"ה אינו מלך מצד פרשת מצות מינוי מלך, וידוייק בזה מש"כ החינוך כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעולם, שכנ"ל לדעת הראב"ד שם נשיא היינו המלך מצד שם מלך, שזה לא נפקע כלל מבית דוד, דעפ"י רוב כידוע אזיל החינוך בשיטת הרמב"ם, ולשיטתו הרי הוא מלך ממש, אכן למש"כ גם לדעת הרמב"ם אינו אלא בגדר ממלא מקום, וי"ל דבכה"ג אין המצוה של מינוי מלך, כיון שאין זו מלכות מצד המלך שנתמנה עכשיו, ואמנם כן כ' שם המאירי שבמינוי שאול הי' שלא כהוגן, כיון שלא הי' בזה את מצות מינוי מלך, כיון שלא הי' אלא ממלא מקום, עיי"ש, ואפי' לדידן שלא זהו הטעם של השלא כהוגן שבדרישת המלך בשאול, וכמוש"כ הרמב"ם לעיל בה"ב טעם אחר בזה, היינו משום דנקטינן דין בית דוד רק משנבחר דוד וכמושנ"ת לעיל בה"ז, וא"כ שפיר הי' שייך אצל שאול מלכות ממש, וגם החינוך לא הקשה קושייתו אלא משנמשח דוד (ולפי"ז מש"כ לעיל בדברי הרמב"ם במש"כ ונלחם מלחמות ה', שמקורו ממלכות שאול, לא א"ש כ"כ לדעת הרמב"ם עצמו ששאול היתה בו מצות מינוי מלך, ומשום שלא הי' בגדר ממלא מקום, וי"ל, אבל גוף מש"כ לעיל, אינו נסתר לדעת הרמב"ם, דמלכות ירבעם לדידן הוא כמלכות שאול לשיטת המאירי, ושפיר איכא למילף משיטת המאירי במלכות שאול, לשיטת הרמב"ם במלכות ירבעם), אכן מלכות ירבעם שגם לדידן היתה בגדר ממלא מקום, שפיר י"ל שאין בזה מצות מינוי מלך כשם שהוא במלכות שאול לשיטת המאירי, ומש"ה שפיר הק' החינוך שמשנמשח דוד לכאורה שוב ליכא למצות מינוי מלך.
ונמצא לפי"ז מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בגדר מלך משאר שבטי ישראל שלא יהי' סתירה למלכות בית דוד, דלרמב"ם אע"פ שהוא מלך גמור מ"מ כיון שאינו אלא בגדר ממלא מקום לית בה איסורא, ולראב"ד כיון שאינו אלא בגדר פלג קיסר שנת' לעיל שהוא רק שלטון בפועל, ולא משום מלך שיש בעצמותו, שוב אין זה סתירה למלכות בית דוד, ונראה עפ"י שיטת הראב"ד בקרא דתהילים פ"ט כ"ח, אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, דמיירי על מלכות בית דוד, דקמ"ל קרא שאין המלכות מחייבת שלא ימלוך אחר, אלא שלעולם יהי' הוא הבכור והעליון לשאר מלכים, והיינו שיהיו הם תחתיו אע"פ שבפועל ישלטו הם, אבל כיון שאינו אלא בגדר של פלג קיסר שעיקר המלכות אצל מלכי בית דוד, שוב אין זה סתירה למלכות בית דוד. [מו"ר הגאון הגדול רבי דוד יצחק מן זצ"ל]