פרשת דברים-חזון:
יש והשבוע הולך ונעשה צר. העשייה הצפופה סוגרת על הנפש, והרוח, הרוח אין לה מקום. אז בא היום השביעי, שבת - וינפש; עתה אפשר להינפש ולנוח, כי הנה התפנה מרחב לרוח. השביתה ממלאכה כמו נופחת נפש חדשה לאדם ולעולם, נשמה יתירה; 'שבת וינפש'.
כך היא דרכם של ימי בין המצרים, ההולכים ומצרים על הנשמה, עד שבסופם אנו קוראים: 'איכה?!' - "איכה ישבה בדד" בתשעה באב, ו"איכה אשא לבדי", בפרשתנו הסמוכה לו.
אלא שלתוכחה זה מקדימה נחמה, כתרופה למכה: "ה' אחרי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם". תוספת הברכה, הריבוי והרווח - היא מרפא הנחמה.
בין מצרי ימים אלו באה שבת, ומאפשרת לנפש לפוש, להינפש במרחבי נחלתה נעדרי המצרים. זהו חזונה של שבת-חזון; כי רק ממרום הנחלה השבתית ניתן לצפות ולחזות את הנחמה העתידית, וכל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים; זוכה ורואה בשמחתה.
-ע"פ כתבי הרב הדרי זצ"ל-
