ונודע שהמחשבה שבכל אדם הישראלי נלקחה מעולם המחשבה האמור עליל רק שהוא בבחינת שבירה מחשבות נפולין ממקורן ומי שיש לו לב לחפץ ולדעת לזה מעלה אותן לשרשן ומבררן ממקום השבירה ומעלה אותן למחשבה עליונה הנקרא חכמה כמו שכתוב בזוהר כולהו בחכמה אתברירו שעל ידי זה החכמה שמעלין למחשבה עליונה על ידי זה מבררן מבחינת שבירה ונעשה מהן טוב גמור כי זה עיקר עבודתינו לברר הניצוצות שהם המחשבות מלובשין בקליפות לבררן ולהעלותן ולייחדן בשרשן האמור כאמור אצלנו על פסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום שהכוונה כי יש שבעה מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן כוללת מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן כוללת מיני מחשבות עד אין מספר למשל שיש כמה מיני מחשבות שהן מבחינת האהבה ויש בהן אהבות רעות והן נפולין ממקורם אהבה העליונה שהוא רק אהבת הבורא יתברך תענוג כל התענוגים וכשמרגיש בזה בעת שבא לו המחשבה מאהבה הנפולה מיד יחרד ויאמר הלא זה שהיה למעלה במקורה עולם האהבה כאמור ומיד יתחיל לאהוב הבורא יתברך בבחינת האהבה שנתעוררה בקרבו שאז נקל לו מאחר שנתעוררה המדה הזאת בקרבו אזי יש תקומה להמחשבה הנפולה ההיא וכל זה הן מעת הנפולה ההיא וכל זה הן מעת התפלה הן בשאר עתים וכן בכל השבע מיני מחשבות כגון יראות אחרות והתפארות וניצוח והשאר משבעה מיני ימי הבנין כנודע בכולם הכוונה לזה שיעלם לשרשם כאמור לעיל ויבררן על ידי החכמה העליונה כמו שאמרו וכולהו בחכמה אתברירו ומי שאין לו לב לחפוץ ולדעת ולהבין אזי נמשך אחר המחשבה ח״ו ומביאו ח״ו לידי מעשה ומפילה יותר ויותר רחמנא ליצלן ומה שהיה עצת ה׳ שעל ידי זה יוכל לדבק את עצמו ומחשבתו יותר נופל בהשבירה והבן:
וזהו מרחוק ה׳ נראה לי (ירמיה ל״א, ב׳) כי מדברים שהם נראים רחוקים ממנו יתברך אדרבה ה׳ נראה לי על ידי זה וכל זה על ידי בחינת חכמה הנקרא אחותי כמו שכתוב (משלי ז׳, ד׳) אמור לחכמה אחותי את על ידי זה מדבקן בשרשן שהוא החכמה כאמור:
וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום (שם י״ט, כ״א) כי הרבה מחשבות באין במוח האדם בכל יום ושמא תאמר שבאין לבלבל אותך לכך אמר כי עצת ה׳ היא שהיא תקום מנפילתה שעל ידי זה המחשבה תבוא לבחינת בירור כי על זה מצפה משיח שנבוא למדריגה זו כאמור. וכמו שאמר הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית י״ב, י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע אך על ידי שהיה אברהם אבינו ע״ה מרכבה אליו יתברך והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה כי היה רחוק מאוד מזה אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראיה הגשמית לא הכיר בה עד עכשיו רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברהם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה כמבואר בדברינו הקדומים כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם כי המצריים היו שטופי זימה והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהיא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א, כ״ו) ותורת חסד על לשונה וישראל העיד עליהן הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתוב (במדבר כ״ו, ז׳–י״ד) הראובני השמעוני ה׳ מצד זה ויו״ד מצד זה על ידי זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה להתורה שנקרא חסד כאמור ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי על ידי שביררו בחינת התורה שהיתה שם ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי ולכך בבוא למצרים ירד ממדריגתו והתחילו לבוא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמו שכתוב (משלי כ״ד, ט״ז) שבע יפול צדיק וקם רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן אך על ידי שהוא צדיק וקם ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בחינת אחותי ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר. לכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדריגתי עד שידעתי כי אשה וגו׳ מה שאין כן מקודם כאמור ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את פירוש לאחוז בבחינת אחותי שהיא החכמה העליונה כאמור ואז המחשבות שבמצרים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשרשן והוא אדרבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו וזהו וחיתה נפשי גו׳. וזהו גם כן הכוונה ותתצב אחותו מרחוק כי מרים אף שהיתה נביאה מכל מקום באותה שעה שלא באה הנבואה אליה ולא היתה משגת בבחינת הלקותא במים מאחר שזה ודאי אינה הלקותא כי איך יתקיים הנבואה הקדומה עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל ולא השיגה עד שהתחזקה להיות במדריגת החכם העדיף מנביא כאמור וזהו ותתצב אחותו מרחוק שעמדה בבחינת אחותו שהוא בחינת החכמה לדעה לשון דעת השגה בדעת העליון מרחוק ממה שיהיה ברחוק הזמן בסוף ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וגם אפשר לומר פירוש מרחוק כי על ידי שעמדה בבחינת החכמה שיוכלין ליחד דברים שהן בבחינת רחוק כאמור וזה ״אחותו״ מרחוק ועל ידי זה ״לדיעה מה יעשה לו שיקבל התורה כמו שאמר מורי נשמתו בגנזי מרומים על פסוק ותעש לו תיבת גומא ותחמרה וגו׳ שהתורה היתה מתחילה במקום המחשבה שאבות העולם שהיו לומדים התורה היו משיגים אותה כמו שהיא בעולם המחשבה כאמור אצלנו במקום אחר ועל ידי משה שהוא הדעת נמשכה להם בהדבור שהוא סוף המדריגות משבע ימי הבנין כמו שכתוב בתורה כמה פעמים וידבר ה׳ אל משה וידבר אלקים את כל הדברים האלה רצה לומר שהמשיך התורה הקדומה להדבור ונתלבשה בלבושין חומריים. וזהו ותעש לו תיבת פירוש לשון גמיאה שהוא השאבה לשאוב על ידי הדבור התענוג שבהתורה ממדת חסד כמו שכתוב ותורת חסד וגו׳ ותחמרה שעשה לה לבושין חומריים ותשם בסוף פירוש (משלי ל״א, כ״ו) בסוף המדריגות שהוא בחינת דבור כאמור לעיל ותשם על שפת מלשון שפתים שהוא בחינת דבור גם כן היאור שנמשך מנחל עליון הקדום שהיתה מתחילה במחשבה ובשעת מתן תורה נמשך להדבור:
על כן יראה כל אחד להרגיל את עצמו בזה להבין במחשבתו מהיכן שרשה ולהעלותה למקורה כאמור ואם על ידי שאינו בגדר צדיק לא יוכל לזכור בביאת המחשבה אצלו בבורא יתברך על ידי שלא הוקבע אצלו מדת הבורא יתברך הזכות מכל מקום יעסוק בתורתו יתברך בעת ההוא ויתחיל להדבק עם הבחירה שנתעוררה אצלו בעת ההיא בהטוב ויתקנה על ידי זה והבן וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום שויתי ה׳ לנגדי תמיד רצה לומר כי שויתי מלשון שוה כי אצלו היה שוה בין שהיה מדריגות ה׳ בין שהיה בבחינת נגדיות בהכל היה עובד השם יתברך בשוה שדבק את עצמו על ידי זה יותר בהשם יתברך ובירר את הרע ונעשה הכל טוב ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
