בימינו אלה, שהם זמן של מעבר מתקופה לתקופה כפי מה שאנו רואים את תסיסת הרוחות והדעות, נראים הדברים שכדי ליתן כח בתקופה הבאה שתישא עמה את כל כח החיים של העבר צריך להתאמץ לינוק מכל חלקי הטוב של התקופות שעברו. אין הדור מסוגל להיות מתפרנס רק מהכח היסודי של ההווה ולא של איזה תקופה פרטית, כי אם צריך להרחיב את ההשקפה על כל הדורות וכל הזמנים, ולצרף כפי היכולת את כל הצדדים האפשריים להיות מצטרפים יחד. על כן פירות הרוח הנשארים לנו מהדורות הקודמים צריכים שישמשו כולם יחד בסדר סיסטמתי. אי אפשר להבין תקופה אחת כשהיא בפני עצמה, רק צריכה היא לעולם להיות מחוברת עם התקופות הקודמות והמאוחרות לה, אז תובן לנו תכליתה... זאת היא העצה של השלמת ההבנה ומילוי כח השימוש וההנאה מכל דור ודור חכמיו וסופריו, על ידי שנתרגל בסקירה רחבה מקפת וכוללת ביחש המצטרף, ועתידין כל הנביאים שיאמרו כולם שירה בקול אחד. וזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא 'ביום חבוש ד' את שבר עמו', ואנחנו חייבים להתקרב לזה כפי היכולת.
(לנבוכי הדור פרק מט)
