קווים לדרכי לימודו ולמדיניותו ההלכתית של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

הרב נתן קוטלר

קווים לדרכי לימודו ולמדיניותו ההלכתית של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ע"פ הקדמתו לשו"ת 'יביע אומר'

מבוא
א: דרכי הלימוד והמדיניות ההלכתית
ב. השוואה בין דרכי הלימוד של הרב עובדיה לזו של פוסקים אחרים
ג: מגמות שעולות מתוך מדיניותו ההלכתית של הרב עובדיה

מבוא

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל האיר את פני דורנו בדרך לימודו ופסיקתו. הוא סלל את הדרך לדורות הבאים במסירותו לתורה ובעמלו הרב לכוון לאמיתה של תורה. בפתיחת ספרו הגדול 'יביע אומר'[1] הרב עובדיה פותח לנו צוהר לדרכי לימודו, כשהוא מציג שם י"ג עקרונות ללימוד תורה ולפסיקת הלכה. ננסה לברר את דרכי לימודו ועקרונות פסיקתו של הרב עובדיה ביחס לשיטתם של שאר הפוסקים, ועל ידי כך ננסה לעמוד על עיקר חידושו ומפעלו ההלכתי.


א: דרכי הלימוד והמדיניות ההלכתית

בי"ג העקרונות של דרכי הלימוד והפסיקה של הרב עובדיה זצ"ל כל עיקרון בנוי על קודמו, אך כדי להבין ולקבל תמונה שלמה יש צורך לצעוד בכל הדרך שצעד הרב עובדיה, מהעיקרון הראשון ועד לעיקרון האחרון. כמובן שסקירה קצרה זו אינה מהווה תחליף לעיון בהקדמה עצמה.

א. התלמוד הוא היסוד של ההלכה – העיקרון הראשון הוא שאין להורות הלכה למעשה אלא על פי יסודות נאמנים בתלמוד, כדברי חז"ל "כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה" (ירושלמי שבת יט, א). אין 'בית אב' אלא התלמוד, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים.

ב. הבנת הגמרא לפי עיני הראשונים והאחרונים – העיקרון השני מסייג את קודמו: "ומכל מקום אף שעיקר ויסוד ההלכה בתלמוד, אין בכוחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים ראשונים ואחרונים".

ג. אין לנו יכולת להכריע הלכה מתוך התלמוד כנגד הבנת הראשונים – הרב עובדיה מביא את דברי חז"ל המפורסמים על ירידת הדורות "טובה ציפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים" (יומא ט, ב) וכן "ליבן של ראשונים כפתחו של אולם" (עירובין נג, א), ומוכיח מכך ש"ברור שאין להקל ראש כנגדם לסמוך על הכרעתנו מן התלמוד, כי מה נדע ולא ידעו הם, אא"כ בראיה ברורה ובהסכמת חכמי הדור".

ד. אי אפשר לחלוק על הראשונים – הרב עובדיה כותב בחריפות כנגד "כמה מחכמי זמננו... אשר לא ייראו ולא יחתו מאימת רבותינו הראשונים אשר מימיהם אנו שותים, וגדולת חוכמתם לא תבעתימו, לכתוב עליהם כאשר ידבר איש אל רעהו". הוא מביא את דברי הרא"ש שכדי לחלוק על פסק הגאון צריך שיהיו נגדו "ראיות המקובלים לחכמי דורו" (סנהדרין ד, ו). אולם הרב עובדיה כותב שאפילו לשיטת הרא"ש בוודאי שאי אפשר לסמוך על סברתנו נגד הראשונים. ואפילו כאשר יש לנו ראיה חותכת עלינו להתאמץ ליישב את דברי הגאונים דכל רז לא אניס להו.

ה. פסק ההלכה צריך להיות בנוי על ראיות ברורות וסברות ישרות – אין לפסוק הלכה על פי חריפות ופלפול ועל ידי חילוקים ודקדוקים למיניהם, אלא רק על פי דעות ברורות ומלובנות ומחוורות מתוך פשטי הסוגיא דשמעתתא, ועל פי קו היושר וההיקש ללמוד מילתא ממילתא בדברים ישרים ופשוטים (שו"ת מהר"י מברונא כט). וכדברי הרמ"א שבזמן הזה עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלימדו פלפולים וחילוקים, אלא רק במי שלימדו פסק ההלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר (יו"ד סי' רמב סע' ל ע"פ שו"ת מהרי"ק סי' קסט).

ו. ללמוד בישיבות 'אליבא דהלכתא' ולעסוק בליבון הלכות ובעיות אקטואליות – הרב עובדיה מיצר על כך שבישיבות מסוימות התלמידים משקיעים את כל מרצם וזמנם בפלפולי סרק והבל "המקנים חדוות נפש בת חלוף, ועליהם יאות להמליץ עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה". במקום זאת עליהם לנצל את כוחם "לידיעת וליבון הלכות ובעיות אקטואליות". הרב עובדיה כותב שעל גדולי ישראל וראשי הישיבות להדריך את התלמידים (שעתידים להיות המנהיגים הרוחניים של הדור הבא) ללמוד 'אליבא דהלכתא' בדרך העיון הישר, ולעסוק בהלכות הנדרשות מידי כל רב בישראל. דרך זו לפי הרב עובדיה היא יישום הדרכת חז"ל "גדול תלמוד המביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב).

ז. ת"ח פוסק הלכה עדיף מת"ח מפולפל – הרב עובדיה מביא את דברי חז"ל שסיני ועוקר הרים - סיני עדיף (ברכות סד, א; הוריות יד, א), וכותב שגם בזמננו סיני עדיף מעוקר הרים (שו"ת מהרי"ק שם ועוד מקורות רבים). הוא כותב "לדינא בוודאי שבעל הוראה שפוסק הלכה למעשה עדיף מתלמיד חכם מפולפל שאינו יכול לפסוק הלכה, ומה בצע בפלפולו"? הוא כותב שאפילו לשיטת מי שסובר שעוקר הרים עדיף - מדובר בת"ח שיודע לפסוק הלכה מתוך פלפולו, "מה שאין כן בפלפולים שנוהגים בהם בישיבות בזמנינו, דלא מסקי שמעתתא אליבא דהלכתא".

ח. לימוד לפי דרכם של הראשונים ולא ע"י פלפולים המביאים לגאוה – הרב עובדיה מביא גדולי עולם כגון המהר"ל והגר"א ורבים אחרים שהתנגדו לשיטת הפלפולים והחילוקים. המהר"ל כתב שאלו שהולכים בדרך זו הם כמגלים פנים בתורה שלא כהלכה (דרך חיים ו, ה סוף ד"ה אמר יהודה בן בצלאל) והגר"א הזהיר שלימוד ע"י פלפולים מביא לידי גאווה, כי הלומד סבור שעקב חריפותו הוא יכול לחלוק על הראשונים (עליות אליהו אות עז). הדרך הנכונה ללמוד היא על דרך העיון האמיתי כדרכם של הראשונים, וכך מתרגלים לדרך המחשבה שלהם, ועל ידי יגיעה ועמל רב מוצאים את העומק במילותיהם הקצרות (שם).

ט. מטרת הלימוד היא ללמוד להלכה ולמעשה – הרב עובדיה מביא את דברי חז"ל "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב), וכותב ש"עיקר הלימוד צריך להיות בענייני אורח חיים ויורה דעה הנוהגים למעשה גם בזמן הזה, כדי שידע לקיים מצוות כהלכתן, וגם להימנע מלהיכשל באיסורי תורה ואיסורים דרבנן". הרב עובדיה כותב כנגד ראשי ישיבות מסוימות שקובעים את עיקר הלימוד בפלפול "בסדר קדשים וטהרות שאינם נהוגים כלל בזמן הזה, אלא הלכתא למשיחא". הוא מותח עליהם ביקורת חריפה שהם לא תמיד בקיאים בהלכות המעשיות, כגון הלכות שבת, תפילה וברכות. כמובן שחשוב מאוד ללמוד קדשים וטהרות, שהרי לימוד זה סולל את הדרך לבניין בית המקדש[2], אך סדרי העדיפויות הם שתחילה יש לעסוק בלימוד המעשי, ולאחר מכן כאשר בקיאים בעניינים הנוהגים באופן תמידי ניתן גם לעסוק בשאר מקצועות התורה.

י. החשיבות ללמוד בספרי האחרונים ואחרוני האחרונים – הרב עובדיה מאריך מאוד בעיקרון זה, ואף חוזר עליו במקומות אחרים בכתביו[3], ונדמה שעיקרון זה היה חביב וחשוב אצלו במיוחד: "והנה הרוצה לזכות לכוין לאמתה של תורה, להורות הלכה למעשה, בוודאי שעליו לחפש היטב בספרי האחרונים ואחרוני אחרונים אשר להם לנו לעיניים, ויהיה זריז ונשכר לדפוק על דלתות ספריהם הקדושים, כי הם רבותינו המראים לנו דרך הישר בנתיבות ההוראה, ותשועה ברוב יועץ". הרב עובדיה מביא את דברי רבי יוסף חיים מבגדד שכתב "ויש שאין דרכם לתור ולחפש בספרי האחרונים, אלא פונים דווקא לספרי הראשונים, וכותבים מה שנראה להם לפי הכרעת דעתם וסברתם כאשר תשיג ידם, ובדרך זו מתנהגים על הרוב גאוני אשכנז. ואף על פי שבוודאי לאו ברמות רוחא נהיגי הכי, עם כל זה אחר אלף מחילות מכבוד תורתם לא טוב עשו, כי זה כלל גדול בתורה שאינה נקנית אלא בחבורה... ולכן אפילו הוא רב מובהק וחכם גדול למה לא יבקש לדעת מה שכתב הספר האחרון, הן מסברת עצמו הן ממה שאסף וקיבץ מהראשונים והאחרונים באותו עניין, ושמא ימצא שם דבר חדש. וכמו שמצינו לר' יוחנן שהיה מצפה לקושיות תלמידיו שעל ידי כך רווחא שמעתתא טפי (בבא מציעא פד). ואפילו אם לא ימצא דבר חדש, יועיל מה שימצא לו חבר כסברתו, ואין זה כדן יחידי. ובדרך זו נוהגים חכמי הספרדים בפסקים ותשובות שלהם לתור ולדרוש מכל הספרים ראשונים ואחרונים ואחרוני האחרונים ככל אשר תשיג ידם כדי לברר ההלכה בתשובותיהם" (שו"ת רב פעלים בפתיחה)[4]. הרב עובדיה כותב על דבריו "שפתים ישק משיב דברים נכוחים".

במקום אחר הרב עובדיה כתב שפוסק שנוהג ללמוד בספרי האחרונים יוכל לאחוז במידת ה'כוחא דהיתרא', כי הוא יוכל לקבל על עצמו את האחריות להקל כאשר הוא רואה שיש אחרונים רבים אחרים שמקילים בנושא זה. אך כאשר הפוסק רק נוהג לעיין בשולחן ערוך ונושאי כליו הוא אומר לעצמו "והרי כמה פוסקים אוסרים, וכיצד אצא כנגדם להתיר מה שאסרו?" וכל זאת מבלי לדעת שעדיין לא מיצה את בירור הדין עד תומו[5]. הרב עובדיה כותב על מעלת הלימוד בספרי האחרונים "וזוהי דרכם של רוב ככל חכמי הספרדים לשקוד על דלתות ספרי האחרונים, וע"י כך רווחא שמעתתא ומסקי שמעתתא אליבא דהלכתא [סוגיית לימודו מתבהרת לו עד שעולה ממנה המסקנה על פי ההלכה] גם בכוחא דהיתרא" (שם).

יא. דיין צריך ללמוד בספרי האחרונים – "וביותר יש להזהיר את הדן בדיני ממונות לחפש ולבדוק הרבה בספרי האחרונים" כותב הרב עובדיה, "שהרי על פי סברת שני פוסקים המזכין את הנתבע מצי המחזיק לומר קים לי כסברתם, אפילו ישנם מאה פוסקים המחייבים[6]... והרי כל היד המרבה לבדוק בספרי האחרונים יוכל למצוא שנים מזכין על כל פנים על ידי עמל ויגיעה".

יב. מותר לחלוק על האחרונים – הרב עובדיה מבקר את אלו שטוענים שאין לחלוק על ספרי האחרונים "ובראותם ספר חדש שבא להכריע נגד איזה אחרון צווחי ככרוכיא בדברים הדברים". אדרבה, דרכה של תורה היא לשאול שאלות, ללבן את הדין, ואם צריך אז גם לחלוק[7]. "וכל היודע ספר עיניו רואות נכוחה שזהו דרך כל רבותינו למימי התנאים והאמוראים ועד אחרוני הפוסקים".

יג. לחלוק בענוה ובחרדת קודש – הרב עובדיה מסייג את העיקרון הקודם וכותב "ובאמת שאף על פי שהורשינו לחלוק על דברי הפוסקים האחרונים כשיש לנו ראיות נכונות והכרעות מיוסדות על אדני פז, מכל מקום צריכים לשלוט ברוחנו לדבר בענוה טהורה, בחרדת קודש ובהכנעה יתירה". ברוח דברים אלו הרב עובדיה מסיים את הקדמתו: "ועל כן אם הִמצא ימצא באחד מספריי אשר חיברתי עד הנה ואשר אני עתיד לחבר בעזרת ה' יתברך ביטויים קשים או סגנון חריף כלפי חד מרבוותא קמאי או בתראי, הוא פליטת הקולמוס שלא מדעת הבעלים, והריני מבטלו בזה ביטול גמור ושלם".


ב: השוואה בין דרכי הלימוד של הרב עובדיה לזו של פוסקים אחרים
א. 'כתפיים רחבות' לחלוק על הפוסקים הקודמים - המהרש"ל כתב בהקדמתו לספר 'ים של שלמה' על בבא קמא, שמאחר וראה את המחלוקות הרבות בין הראשונים הוא החליט לכתוב את ספרו במטרה לברר את השיטות השונות לאור המקורות: "ושמתי לבי לתור בחכמה, ולחקור אחר שורש העניין. והעבודה, שלפעמים שבוע אחד ישבתי משתומם בדמיון השכל, עד שיגעתי ומצאתי שורש העניין, ואז כתבתיו בספר"[8]. למרות שחלק מהמחברים קדמו לו בכמה דורות, המהרש"ל לא נמנע מלחלוק עליהם: "וזו היא שיטתי, להביא כל הדעות, בין הקדמונים בין האחרונים, ולא נשאתי פנים לשום מחבר. אף שהדור שלפנינו לעת ההיא, מרוב חולשת ורפיון ידם, אין יכולת בשכלם להשיג שגדול אחד מן המחברים יטעה בדמיונו, וסוברים מה שכתוב בכתב ישן אין להרהר אחריו, ואין נותנים טעם, אלא לסתור דברי חברו, וכל מה שיוצא מפי אדם, אפילו הוצק חן בשפתיו ופיו מפיק מרגליות, אפילו הכי אומרים מה גברא מגוברין, הלא יש גם לנו לשון לימודים ויד ושם בתלמוד כמותו"[9].

בסיום הקדמתו המהרש"ל מעיד על עצמו שבטרם חלק על הקדמונים "דרשתי וחקרתי היטב, בשבע חקירות ובשבע בדיקות, אחר כל מקור וחוצב ההלכה, בתכלית היגיעה והעיון ובמיעוט שינה וברוב שיחה עם חבריי, ומתלמידיי יותר מכולם, ולבוא עם הספר. וכל הקורא בו ימצא מקור חוצבו עם המופתים, ויבין וידע שלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם חיתוך גזר דין".

ניתן ללמוד משיטת הלימוד של המהרש"ל כמה דברים: ראשית, לעיין ולבדוק כל דבר ממקורו בתלמוד. שנית, ללמוד את כל השיטות לעומק, לחקור ולהתבונן בהן היטב היטב בטרם מסיקים מסקנות כלשהן. שלישית, להתייגע ולעמול בתורה.

שני העקרונות האחרונים של הרב עובדיה, שמותר לחלוק על האחרונים מתוך ענוה ועיון בדבריהם, דומים במקצת לדבריו של המהרש"ל שלא נמנע מלחלוק אפילו על הקדמונים אחרי שליבן את הסוגיה היטב[10]. הרב פיינשטיין מתבטא שפוסק רשאי לחלוק על אחרונים וגם על איזה ראשונים כאשר יש לו ראיות נכונות וסיבות טובות לכך[11]. יחד עם זאת נציין שגישת ה'שרידי אש' למשל היא שבנוגע לפסיקת הלכה למעשה אי אפשר לפסוק כנגד גדולי האחרונים[12].
ב. 'אליבא דהלכתא' - לפי ר' חיים מוולוז'ין, אחת המטרות המרכזיות בלימוד הגמרא צריכה להיות ליישם את הנלמד בחיי המעשה. וכך כותב בהקדמתו לביאור הגר"א: "ומכל שכן שלא להניח ח"ו את לימוד התלמוד הקדוש המביא לידי מעשה, וזה כל פרי לימוד הש"ס להוציא ממנו הלכה למעשה. אשרי השונים הלכות על מנת לעשות ולקיים, המה המקיימים את העולם כולו", וזאת ע"פ דברי חז"ל "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב). העיקרון השישי של הרב עובדיה 'ללמוד בישיבות אליבא דהלכתא ועיסוק בליבון הלכות ובעיות אקטואליות' מתאים מאוד לשיטה זו.
ג. מהי מטרת הלימוד? - העיקרון השישי של הרב עובדיה 'ללמוד בישיבות 'אליבא דהלכתא' ועיסוק בליבון הלכות ובעיות אקטואליות', וכן העיקרון התשיעי 'מטרת הלימוד היא ללמוד להלכה ולמעשה', שונים לחלוטין מהמציאות ברוב הישיבות הליטאיות שבהן לומדים לפי השיטה הבריסקאית של ר' חיים סולוביצ'יק ותלמידיו. בניגוד לשיטת הלימוד הספרדי שמטרת לימוד הגמרא היא לברר מה ההלכה למעשה "אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", השיטה הבריסקאית העבירה את הדגש מן הכיוון ההלכתי-מעשי אל הכיוון התיאורטי-עיוני[13], למדנות לשם למדנות ולא לשם בירור ההלכה. בנוסף, לפי השיטה הבריסקאית תכני הלימוד יכולים להיות בסוגיות שאינן נהוגות כלל בזמן הזה, אלא הלכתא למשיחא[14]. כאמור הרב עובדיה התנגד בעיקרון התשיעי ללימוד סוגיות אלו למי שאינם בקיאים לחלוטין עדיין בסוגיות המעשיות באורח חיים ויורה דעה וכד'[15].
ד. משקל הלימוד בספרי האחרונים - ישנם פוסקים לפי מסורת הפסיקה האשכנזית, כגון הרב משה פיינשטיין, שמדגישים את הפסיקה העצמאית מתוך התלמוד והפוסקים המקובלים כמו הרמב"ם, השולחן ערוך ונושאי כליהם, ואינם שמים דגש על העיון בספרי האחרונים[16]. כמובן ששיטה זו מנוגדת לחלוטין לשיטת הרב עובדיה.
ה. לימוד התלמוד ופסיקת הלכה - בעיקרון השני 'הבנת הגמרא לפי עיני הראשונים והאחרונים' כתב הרב עובדיה "ואין בכוחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים ראשונים ואחרונים". הרב עובדיה מביא את דברי הר"י מיגאש "ואותם שמדמים להורות מעיון ההלכה ומחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למנעם מזה, לפי שאין בזמננו זה מי שיהיה ראוי לכך, ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מעיונו מבלי שיעמוד על דעת הגאונים ז"ל. אבל מי שמורה מתשובות הגאונים וסומך עליהם, ואף על פי שאינו יכול להבין בתלמוד, הוא יותר הגון ומשובח מאותו שחושב שהוא יודע בתלמוד וסומך על עצמו, שהוא אף על פי שהוא מורה מסברא בלתי אמתית מראיות הגאונים ז"ל מ"מ אינו טועה בזה, לפי שהוא מה שעשה ע"פ ב"ד גדול מומחה לרבים עשה... ואין בזמננו זה מי שיגיע בתלמוד לגדר שיוכל לסמוך להורות ממנו".

לעומת זאת, פוסקים אחרים סוברים שיש להכריע בשאלות מתוך התלמוד, כדברי הקדמת המהרש"ל ב'ים של שלמה' על מסכת בבא קמא "אבל האמונה, באמונת שמים, שהוכחתי כמה פעמים, בפרט מן הפוסקים האחרונים, שטעו בכמה מקומות מן התלמוד כאחד מן התלמידים הטועים בעניין עיון הלכה. על כן שמתי פני כחלמיש, ואומר אמרתי בני עליון כולהון, אכן כאדם ידרושון. ולכן לא אאמין לשום אחד מן המחברים יותר מחברו, אף שיש הכרע גדול בין מעלותיהם למי שמורגל בהם בעיון רב, מכל מקום התלמוד הוא המכריע, וראיות ברורות יצדקו ויתנו עדיהן"[17].


ג: מגמות שעולות מתוך מדיניותו ההלכתית של הרב עובדיה

קצרה יריעה זו מלעמוד על כל דרכו ומדיניות פסיקתו של מרן הרב עובדיה זצ"ל, כי לצורך זאת יש לבצע מחקר מדוקדק בכל ספריו וכתביו. יחד עם זאת מתוך הסתמכות על י"ג העקרונות שכתב בעצמו בהקדמתו, ואף שנה ושילש אותם במקומות שונים, ננסה להצביע על מספר מגמות ברורות ולהשוותם עם דרכי הלימוד והפסיקה של פוסקים אחרים:

א. פסיקתו ההלכתית של הרב עובדיה בעלת כתפיים רחבות, ואינה נמנעת מלחלוק על אחרונים בענווה (עקרונות יב-יג).

ב. פסיקתו ההלכתית של הרב עובדיה מבוססת על מקורות האחרונים ואחרוני האחרונים, ולכן היא אוחזת במידת 'כח דהיתרא עדיף' (עקרונות י-יא, וכן ראה במאמרו 'משנתו של הישא ברכה').

ג. מטרת הלימוד ודרכי הלימוד צריכות להיות מוכוונות ללימוד הלכה למעשה 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' (עקרונות ו-ט).

ד. פסיקת ההלכה מוכרחת להיות בנויה על גבי סברות ישרות, אמיתיות וראיות ברורות, ולא על גבי פלפולים וחילוקים (עקרון ה).

יש להוסיף גם עיקרון חמישי, שאמנם לא מוזכר בהקדמתו אך הוא עולה בבירור מתשובותיו של הרב עובדיה, והוא:

ה. אחריות לכלל הציבור ושימוש ב'כח דהיתרא עדיף' – אי אפשר להחמיר על הציבור כי יצא שכרנו בהפסדנו. לדוגמה: החמרה כנגד היתר המכירה עלולה להביא להכשלת החקלאים לעבור על מלאכות אסורות בשמיטה[18].



[1] חלק א' או"ח.


[2] מנחות קי, א: "ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם". רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל החפץ חיים כותב בהקדמתו לספר 'אסיפת זקנים' על מסכת זבחים שהלימוד בענייני המקדש מביא לבניית בית המקדש: "הנה ידוע מחכמינו ז"ל שהפליגו מאוד את לימוד ענייני העבודה שהיה בזמן המקדש, שהקב"ה מעלה זה כאילו הקריב הקרבנות ממש, וגם מקרב בזה את הגאולה".


[3] הרב עובדיה יוסף, 'משנתו של ישא ברכה', בתוך: שבט ועם סדרה שנייה א (ו) כסלו תשל"א בעריכת דוד סיטון. וראה בהקדמת שו"ת יביע אומר חלק ג או"ח.


[4] בציטוט פתיחת שו"ת רב פעלים ישנם שינויים מנוסח המקור, אך לא שיניתי את הנוסח של הרב עובדיה.


[5] משנתו של ה'ישא ברכה' (שם).


[6] ראה: גט פשוט כללים כלל ב; כנסת הגדולה הגהות בית יוסף חושן משפט סימן כה אות יג.


[7] כמובן בכפוף לכלל של הכסף משנה (ממרים ב, א): "ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים, וכן עשו גם בחתימת הגמרא שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה".


[8] דבריו דומים לעיקרון הראשון של הרב עובדיה שהתלמוד הוא היסוד של ההלכה, ויש ללמוד את ההלכה ממקורה.


[9] כמובן שעלינו לזכור שדברים אלו יכולים להיכתב רק על ידי רבי שלמה לוריא שהיה מראשוני האחרונים. בתקופתנו בוודאי שאין בכוחנו לחלוק על ראשונים וכן לא על גדולי האחרונים כמו השו"ע והרמ"א שהתקבלו בכל ישראל (ראה תומים הקדמה לסי' כה ובתקפו כהן סימן קכג-קכד).


[10] כמובן שמדובר בדמיון בלבד: המהרש"ל חלק לעיתים על ראשונים, והרב עובדיה שחי בדורנו חלק רק על אחרונים.


[11] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קא: "ומש"כ ידידי איך רשאים אנו לסמוך על חידושים כאלו שביארתי למעשה, ובפרט שהוא נגד איזה אחרונים, הנה אני אומר וכי כבר נעשה קץ וגבול לתורה ח"ו שנפסוק רק מה שנמצא בספרים, וכשיזדמנו שאלות שלא נמצאים בספרים לא נכריע אותם אף כשיש בידנו להכריע, ודאי לע"ד אסור לומר כן, דוודאי עוד יגדיל תורה גם עתה בזמננו, ומחויב כל מי שבידו להכריע כל דין שיבוא לידו כפי האפשר לו בחקירה ודרישה היטב בש"ס ופוסקים בהבנה ישרה ובראיות נכונות, אף שהוא דין חדש שלא דברו אודותיו בספרים. ואף בדין הנמצא בספרים ודאי שצריך המורה ג"כ להבין אותו ולהכריע בדעתו קודם שיורה, ולא להורות רק מחמת שנמצא כן, דהוי זה כעין מורה מתוך משנתו שעל זה נאמר התנאים מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתם בסוטה דף כ"ב עיין שם בפרש"י. ואף אם הכרעתו לפעמים נגד איזה גאונים מרבותינו האחרונים, מה בכך, הא ודאי שרשאין אף אנו לחלוק על האחרונים, וגם לפעמים על איזה ראשונים כשיש ראיות נכונות והעיקר גם בטעמים נכונים, ועל כיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כמפורש בבבא בתרא דף קל"א, עיין שם ברשב"ם, כיון שאינו נגד הפוסקים המפורסמים בעלי השו"ע שנתקבלו בכל מדינותינו, ועל כיוצא בזה נאמר מקום הניחו להתגדר בו, וכרוב תשובות האחרונים שמכריעין בחידושים כמה דינים למעשה. אך אין להיות גס בהוראה, וצריך למנוע כשאפשר, אבל במקום צורך גדול, וכ"ש במקום עיגון כעובדא זו, ודאי מחוייבין גם אנחנו להורות אם רק נראה לנו להתיר, ואסור לנו להיות מהענווים ולעגן בת ישראל או לגרום להכשיל באיסורין או אף רק להפסיד ממון ישראל. ועיין בגיטין דף נ"ו ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, שקשה למה אמר ענותנותו, מה שייך זה לענוה, ועיין במהר"ץ חיות דבר נכון. וגם זה ממש כיוצא, ומוכרחין אנו להורות גם למעשה כשנראה לנו בראיות ובהבנה ישרה, ובפרט במקום עיגון כזה ולהציל ממכשול כזה".


[12] שו"ת שרידי אש חלק א סימן קיג עמוד שלז: "מה שכתב להקשות על סברתי ברוב וחזקה מדברי גדולי האחרונים הפנ"י והגרע"א - לא נעלם ממני שגדולי האחרונים תפסו בפשיטות שרוב עדיף מחזקה, אבל מה בכך, הלא כן היא דרכה של תורה לפלפל ולחדש גם נגד גדולי האחרונים, ורק בנוגע להלכה למעשה אסור לנו להעלים עין מדברי הגאונים ז"ל שדעתם רחבה מדעתנו והננו כולנו כקליפת השום נגדם, אבל בנוגע לסברא ולהסברת המושגים יש לנו רשות לחדש ולאמר דברים שלא עמדו עליהם, כי כל איש מישראל שנשמתו הייתה במעמד הר סיני קיבל חלקו בתורה ובחידושי התורה, ואין לערער נגד זה".


[13] ראה: הרב משה ליכטנשטיין, 'על מה ולמה: לדרכה של הדרך הבריסקאית', בתוך: והאר עינינו (איגוד ישיבות ההסדר, תשע"ט), עמ' 473 ואילך. וראה בדברי סבו הגרי"ד סולובייצ'יק במאמרו 'מה דודך מדוד' (בתוך: דברי הגות והערכה, ספריית אלינר, ירושלים תשמ"ז, עמ' 80 ואילך: "כל מקום שנתן את עיניו בו וכל עניין שנגע בו נהפך לתוכן הלכי, אידיאה שכלית ועצם מופשט. דם הקודשים וקטורת יום הכיפורים, דופן הסוכה ונר חנוכה, הבאת שליש ומירוח, קצירת העומר והבאתו, כזית חלב, נבלה וטרפה, שטרי קניין ושיעבוד, מלך וכהן גדול, בגדי כהונה ועולת ראייה וכו' נתלשו מעולם העובדתיות היומיומית, מן החושניות, ונשתלו בעולם אידיאלי".


[14] 'מה דודך מדוד' שם.


[15] ראה עוד על הלימוד הספרדי מול הפלפול הליטאי והביקורת של הרב עובדיה כלפי האחרון בספר 'ממרן עד מרן: משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף' (למשכל, ת"א 2005), עמ' 58-60 ובפרט ליד הערה 62.


[16] ראה: הרב הראל גורדין, הרב משה פיינשטיין: הנהגה הלכתית בעולם משתנה (מכללת הרצוג – תבונות, אלון שבות תשע"ז), עמ' 403 ואילך ובפרט בעמ' 407-408. וכן הפנה לשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן א: "והנה הגאון המחבר הזה [הרב פיינשטיין] מתוך שאין מדרכו לעיין בספרי שו"ת האחרונים הדנים בנושא שדן עליו, כפי המשתקף מספריו, גם בזה לא עיין בספרי שו"ת אחרוני אחרונים המדברים ומבארים במקביל לזה מדי דברם אודות כלי הגרמפון, והרואה יראה שדבריו האמורים בזה המה בבחינה של מועט המחזיק את המרובה ממה שהמה מבארים, ומשה שפיר קאמר".


[17] התלמוד הוא המכריע, ולכן ניתן לחלוק על פוסקים שלא ביססו את פסקיהם בתלמוד. הרמ"א כתב: "מיהו י"א דאם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות מוכרחות שאין הדין כמו שהוזכר בפוסקים, יכול לחלוק עליו, מאחר שאינו נזכר בגמרא" (חושן משפט סי' כה סע' א). ובביאור הגר"א נאמר שם: "דעל הגמרא אין רשות להוסיף ולא לגרוע כ"ש לחלוק, כמ"ש בפרק הפועלים רבינא ורב אשי סוף הוראה".


[18] הרב עובדיה מביא במאמרו על שיטתו של ה'ישא ברכה' את החשיבות של פסיקה 'כח דהיתרא עדיף', וכותב: "נזכיר למשל ולדוגמא עניין היתר השמיטה, שכבר אז רבו המושבות של אחינו בית ישראל שרכשו שדות פרדסים וכרמים, והחקלאות הייתה למשען לחם להרבה משפחות... והגאון יש"א ברכה שהיה אז אב בית הדין בירושלים ת"ו, נכנס בעובי הקורה למצוא היתר במכירת השדות והכרמים לגוי להפקיע מעליהם איסור שביעית, 'שאם לא כן יחרבו המושבות מאין יושב, ולבני המושבות יגיע הפסד גדול, וישוטטו לבקש טרף לביתם'... אמנם כבר אז יצאו עוררין על היתר המכירה מחשש 'הערמה', אולם הגאון יש"א ברכה לא חשש לזה, בציינו כי גם בפסח אנו מוכרים את החמץ לגוי, גם כשמסתכם בסכומים ענקיים, ולא חששנו משום 'הערמה', וחמץ דאורייתא ואילו שביעית בזמן הזה רק מדרבנן. ופוך חזי מאן גברא רבה שמעיד בגודלו ומאשר את ההפקעה ע"י המכירה לגוי, הוא הגאון מקוטנא בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' נג), שמכירת הקרקע לגוי הוא היתר פשוט, וכל ישראל נוהגים כן הן לעניין מכירת חמץ בפסח, הן לענין בהמה מבכרת, ובפרט כי גדולי רבני ספרד אשר ציפורנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז הם מתירים שהנכרים יעבדו בקרקע ע"י מכירה, ואיך נוכל לעשות תורתם פלסתר, והאמת כי ע"י פחזותם של חכמי האשכנזים האוסרים תצא מכשלה גדולה, שהישראלים יעבדו בעצמם את שדותיהם בלי היתר". בילקוט יוסף מובא בשמו של הרב עובדיה במענה לסטייפלר ש"מאחר ורובו של היישוב הישראלי בארץ ישראל אינם חרדים, ואם לא יעשו בשבילם את היתר המכירה יכשלו ח"ו באיסורים, ובפרט אלפי חקלאים שאם לא נעשה להם את היתר המכירה יעבדו בשמיטה בלא המכירה ויכשלו באיסור לכולי עלמא, לפיכך גם היום צריכים להסתמך על היתר המכירה. וכמו שכתב הגאון מקוטנא בישועות מלכו" וכו' (ילקוט יוסף: מצוות התלויות בארץ כרך א' שביעית והלכותיה פרק כה – היתר המכירה בשביעית – מכון חזון עובדיה שנת תשס"א מהדורה ב' עמ' תריג). יחד עם זאת הרב עובדיה הורה שלמרות שיש לסמוך לגמרי על היתר המכירה, עדיף שחקלאי שיכול יוביר את שדהו ויקדיש את שנת השמיטה ללימוד תורה, והוא הנקרא 'גבורי כח עושי דברו' (בהסכמתו לילקוט יוסף הנ"ל מתאריך י"ג אלול תש"ס). וראה גם בקול קורא שהודפס שם וגם בשו"ת יביע אומר חלק י יורה דעה סימן נח: "אף על פי שבפנים לעיל בקונטרס השמיטה כתבתי כמה יסודות להיתר המכירה בשביעית, מ"מ מצאתי לנכון לפרסם כאן "קול קורא" שנתפרסם בזמנו למי שחרד לדבר ה' וברצונו לקיים מצות השמיטה כהלכתה: קול קורא, לאחינו בית ישראל החרדים לדבר ה', ה' עליהם יחיו! עם התקרב שנת השבע, שנת השמיטה, בשנת תשמ"ז הבעל"ט, יש להתכונן להיזהר בקדושת פירות שביעית, וללמוד דיני השביעית, בכדי להיות בין המדקדקים במצות השמיטה, וכמו שאמרו חז"ל: גבורי כח עושי דברו אלו שומרי שביעית. אמנם ידוע שיש חקלאים המקילים וסומכים על היתר המכירה בשנת השמיטה, ויש להם על מה שיסמוכו בשעת הדחק, והפירות אשר בשדותיהם אין עליהם קדושת שביעית. אולם חקלאים החרדים לדבר ה', שיש ביכולתם לשמור דיני השמיטה כהלכתה, טוב יעשו אם יפקירו שדותיהם בשנה השביעית, ויקדישו את עצמם ללימוד תורה, ועליהם נאמר "גבורי כח עושי דברו". ויזכו לברכת ה', כמו שנאמר וצויתי את ברכתי לכם וכו'. ומצוה להחזיק בידם לתומכם ולסעדם, שיוכלו לקיים המצוה כהלכתה. ויתברכו בכל הברכות שבתורה. ובזכות מצוה רבה זו יחיש השי"ת לגאול אותנו גאולה שלמה, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". 

 

 

המעיין תשרי תשפ"ב 

Sale

Yankel from Williamsburg puts up a sign that says “Boat for sale”

Yoily, his friend says, “But Yankel you only own a house and a car”

“Dat’s right” Yankel responded “And dey are boat for sale”

Hungry Jews?

On Pesach there is nothing to eat,

On Sukkos there is nowhere to eat,

On Rosh Hashanah there is no time to eat,

On Yom Kippur we are not allowed to eat,

On Purim we are too drunk to eat,

Chanukah – it’s all too fattening to eat,

Shavuos – we are too tired to eat,

And when TuB’Shvat comes around, the food is all dried up!

Yet somehow - we always seem to be eating... 

 

Chinese Cuisine

If Adam and Chava were Chinese, we would be still in Gan Eden.

Why?

Because they would have eaten the snake instead of the fruit!

Embarrassing!!!

You have these pro football players, Bnei Cham, who have peyos flyin' ALL OVER THE PLACE. And I am a true Semite, descended from Shem, and don't have peyos at all!!! 

A Boosha!!! 

 

Priests In The Mir

Listen here.



I ask Rabbi Dunner to elucidate one “reason to be cheerful” about the Jewish future. So he tells me a story — about Christians.

Several years ago, Dunner helped organize a trip to Israel for Evangelical Christian leaders as part of his work with the Israel Christian Nexus. On his list of recommended sites, Dunner included an unusual suggestion for Christians: Mir Yeshiva in Mea Shearim, the largest yeshiva in the world. Bishop Robert Stearns, head of the Nexus, immediately said yes, that’s where the group should go. 

Among the Charedim in Israel, Christians are still viewed with great suspicion due to a long history of Christian anti-Semitism, blood libels and blame, Inquisitions, forced conversions and the like. But on that night, 30 pastors poured into the Jerusalem Beis Midrash where 100 or so boys were still studying and according to Dunner, it was a lovefest. They opened a page of Talmud together and engaged in conversation. On the way out, a prominent pastor with a congregation in the tens of thousands told Dunner he had “met Jesus” in that yeshiva. Two students had asked the pastor all kinds of pointed questions, forcing him to defend his beliefs.

According to Dunner, this pastor said he had never had to defend his views before. Gospel is gospel. But it occurred to him that Jesus defends his ideas in the gospels, arguing with his interlocutors in much the same way those two yeshiva boys had argued with the pastor. “He realized, ‘Jesus must have studied at Mir Yeshiva!’” Dunner said. [Not sure about that one - E.E.].

“That was one of the most remarkable occurrences of my life,” he continued. “That is the power of the integration of different religious groups. Once you meet each other, you get a sense that what we share is more important than what we disagree about.

“So who am I to be a predictor of doom and gloom vis á vis the Jewish world? I subscribe to history. And Jewish history tells us that Jewish life is not going to die. It may morph from one thing to another, priorities may change, but Judaism doesn’t change.”

Danielle Beren 

Jewish Journal 

Biden Was Calling Her Neshama/ High

WASHINGTON, United States — US President Joe Biden appeared Wednesday to believe that a congresswoman, whose death he had marked with a statement in August, was in the audience of a Washington event on food that she had helped launch.

“Jackie, are you here? Where’s Jackie?” Biden called into the crowd, referring to the late Republican congresswoman Jackie Walorski, who was part of the bipartisan group behind the White House health conference on food and diet.

“I think she was going to be here,” Biden said.

In fact, Walorski died in a car accident in August and Biden, the oldest president in history at 79 years old, issued a statement at the time saying he was “shocked and saddened.” Not to mention confused as to who she was and if he had ever met her.

Biden's spokeswoman explained that Biden is not only the best President the US has ever had for bringing things so HIGH - high inflation, high interest rates, high Mexicans crossing the border, high number of deaths from Covid and Covid vaccines etc. etc. high high high - but he also has the power to bring souls back from the dead. She referenced the story of the necromancer in the book of Samuel Chapter 28. She brought up Samuel from the dead while Pres. Biden brought back Jackie. "The Republicans are just jealous so they spread the story implying that Biden is going senile" she explained. A Republican senator who asked for anonymity explained that Biden is not going senile. He has been quite senile for a long time now. 

Rav Malkiel And R' Yehoshafat Stoudemire At BMG

  

He was recruited to play for the BMG Talmudics basketball team. He will be learning in a Kodshim chaburah.

It's All In The Attitude

 

Jerry was the kind of guy you love to hate. He was always in a good mood and always had something positive to say. When someone would ask him how he was doing, he would reply, “If I were any better, I would be twins!” 

He was a unique manager because he had several waiters who had followed him around from restaurant to restaurant. The reason the waiters followed Jerry was because of his attitude. He was a natural motivator. If an employee was having a bad day, Jerry was there telling the employee how to look on the positive side of the situation. 

Seeing this style really made me curious, so one day I went up to Jerry and asked him, “I don’t get it! You can’t be a positive, up person all the time. How do you do it?” Jerry replied, “Each morning I wake up and say to myself, ‘Jerry you have two choices today. You can choose to be in a good mood or you can choose to be in a bad mood.’ I choose to be in a good mood. Each time something bad happens, I can choose to be a victim or I can choose to learn from it. I choose to learn from it. Every time someone comes to me complaining, I can choose to accept their complaining or I can point out the positive side of life. I choose the positive side of life.” “Yeah, right, it’s not that easy,” I protested. “Yes it is,” Jerry said. “Life is all about choices. When you cut away all the junk, every situation is a choice. You choose how you react to situations. You choose how people will affect your mood. You choose to be in a good or bad mood. The bottom line: it’s your choice how you live life.” 

 I reflected on what Jerry said. Soon thereafter, I left the restaurant industry to start my own business. We lost touch, but I often thought about him when I made a choice about life instead of reacting to it. Several years later, I heard that Jerry did something you are never supposed to do in the restaurant business: he left the back door open one morning and was held up at gunpoint by three armed robbers. While trying to open the safe, his hand, shaking from nervousness, slipped off the combination. The robbers panicked and shot him. Luckily, Jerry was found relatively quickly and rushed to the local trauma center. After 18 hours of surgery and weeks of intensive care, Jerry was released from the hospital with fragments of the bullets still in his body. 

I saw Jerry about six months after the accident. When I asked him how he was, he replied, “If I were any better, I’d be twins. Wanna see my scars?” I declined to see his wounds, but did ask him what had gone through his mind as the robbery took place. “The first thing that went through my mind was that I should have locked the back door,” Jerry replied. “Then, as I lay on the floor, I remembered that I had two choices: I could choose to live, or I could choose to die. I chose to live.” “Weren’t you scared? Did you lose consciousness?” I asked. Jerry continued, “The paramedics were great. They kept telling me I was going to be fine. But when they wheeled me into the emergency room and I saw the expressions on the faces of the doctors and nurses, I got really scared. In their eyes, I read, ‘He’s a dead man.’ I knew I needed to take action.”

“What did you do?” I asked. “Well, there was a big, burly nurse shouting questions at me,” said Jerry. “She asked if I was allergic to anything. ‘Yes,’ I replied. The doctors and nurses stopped working as they waited for my reply. I took a deep breath and yelled, ‘Bullets!’ Over their laughter, I told them, ‘I am choosing to live. Operate on me as if I am alive, not dead.’” Jerry lived thanks to the skill of his doctors, but also because of his amazing attitude. I learned from him that every day we have the choice to live fully. Attitude, after all, is everything.

[Chicken Soup For The Soul - Stories Of Courage And Compassion At Work] 

Overeat

 תשפ"ג - תהא שנת פאנס גאלור. [Puns Galore]

Weight problems often begin from the age of nine b/c then one is "over eight".

Yehi Ratzon

 I want there to be a Yehi Ratzon for the Rosh Hashana meal that we should be able to identify the vegetables without having to refer to the sticker on top of the plastic.

An Ingrate Nation

Dr. Richard Kronenfeld 

“I know I ask perfection of a quite imperfect world
And fool enough to think that’s what I’ll find.”

[From “I Need to be in Love,” songwriters Richard Lynn Carpenter / John Bettis / Albert Louis Hammond]


“Do not be an ingrate. Honor anyone who has opened a door to help you seek your needs.”

[Rabbi Asher ben Yechiel, Orchos Chaim of the Rosh No. 129]

In a posthumously published column in the Jewish Press of August 19, 2022, Rabbi Jonathan Sacks, z”l, wrote about “The Power of Gratitude,” which was most dramatically exemplified by the Nun Study. Briefly, in the early 1990s, seven hundred members of the School Sisters of Notre Dame, then aged from 75 to 102 years, gave permission for researchers investigating aging and Alzheimer’s disease to access their records. What made the study remarkable is that in 1930 their Mother Superior had asked the same nuns to write “a brief autobiographical account of their life and their reasons for entering the convent.” Since all of them had led essentially similar lives over the following 60 years, any differences in health among them would be significant. The results, published in 2001, showed clearly that “[t]he more positive emotions – such as contentment, gratitude, happiness, love and hope the nuns expressed in their autobiographical notes, the more likely they were to be alive and well 60 years later. The difference was as much as seven years in life expectancy.”

Despite these results, there is a diametrically opposing viewpoint taking hold across the nation. One need not be a conspiracy theorist (and I most assuredly am not) to suspect that there is a coordinated push across the culture – media, entertainment, education, even sports – to turn America into a nation of ingrates. One of the earliest manifestations was Howard Zinn’s A People’s History of the United States, which is essentially a revisionist version of American history from a Marxist perspective. Incredibly, Zinn was unable to answer the question of whether the world would be better off if Europeans had never colonized America. As a Jew, Zinn should have at least, in light of the Holocaust, entertained the question before writing the book of where or even whether he would be had the United States not taken in his forebears. (For many of us, Dennis Prager’s assertion, derived from his father, that the United States has been the best place in human history for Jews to live, outside of Israel, rings true.) As a Marxist, on the other hand, he subscribed to what is now known as intersectionality, that is, every identity group has to adopt every other identity group’s issues as its own – except, of course, for Jews, who are expected to subsume our own issues to everyone else’s, a doctrine which I may dub “anti-Semitic universality.” Illustrative of that mentality is a website “History is a Weapon,” linked to Zinn’s book, which notes that its own manifesto has been “updated” to include the founding documents of the Popular Front for the Liberation of Palestine. Similar expressions can be found in everything from Leonard Bernstein’s hosting a fundraiser for the Black Panthers to ADL’s current defense of Omar, Tlaib, and company.

Conversely, intersectionality has generated ingratitude to the Jewish People from black Americans, who are twice as likely as whites to hold anti-Semitic views. They seem unaware of the contributions of Jews to the civil rights movement, from co-founding the NAACP to aiding Thurgood Marshall in drafting his legal arguments that culminated in the Supreme Court’s decision in Brown vs. Board of Education to incongruous support for Black Lives Matter, which is openly anti-Zionist. (We might add a similar ingratitude expressed by the anti-Zionism of the LGBTQ+IA activists, even though Israel is the only gay-friendly country in the Middle East.) Reverend Dr. Martin Luther King, Jr. and Bayard Rustin, among earlier civil rights leaders, showed gratitude; contrast Al Sharpton, who incited the Crown Heights riots in response to a tragic accident when a driver in the Lubavitcher Rebbe’s motorcade lost control of his vehicle and struck and fatally injured a black child, Gavin Cato.

More generally, black people are continually told that they are victims of white supremacy and can’t succeed, as if nothing has changed as a result of the civil rights movement of the 1960’s. Some months ago national media dredged up a horrible race riot that occurred in Tulsa, Oklahoma a hundred years ago to prove that America is a racist nation. The current obsession with slavery, which was surely an abomination, fails to take into account that slavery has existed in every civilization for millennia and that it was the West that first took up the cause of abolition. Britain abolished slavery in 1833, followed by France in 1848, and by America in 1865 as the result of a civil war that claimed more than 600,000 American lives out of a population of 31 million, which would then scale up to over six million casualties measured against our current population. The accusations of institutional racism, as Dennis Prager and others have mentioned, fail to answer the question of why three million people from Africa and the West Indies have immigrated to America in recent decades. Are they all fools who can’t recognize how racist America supposedly is? In reality, surveys have shown that African immigrants are largely pleased with how well they are treated in America and with the greater opportunities they have here. Collectively, Nigerian immigrants actually have a higher average income than white Americans and comparable education. True racists, the Nazis, upon taking power in Germany, denied Jews the academic degrees they had earned.
ADVERTISEMENT


Our children are having a message drummed into them in the schools that the real founding of America was in 1619, when the first slave ship landed in America (actually the passengers were indentured servants), and the American Revolution was fought to preserve slavery. Historians across the political spectrum have criticized the inaccuracies and outright falsehoods in the 1619 Project (as was also the case with Zinn’s book), yet it continues to be adopted in history curricula around the country, and its creator received a Pulitzer Prize and a MacArthur Foundation genius grant, and was recently hired as a tenured professor at Howard University to start a journalism center.

Ingratitude has also become prevalent with younger generations in particular believing that American capitalism exploits workers, when in fact the American economic and political system has created the freest and wealthiest nation in history. Those who are poor by American standards would be regarded as wealthy in much of the Third World, and they are cushioned, as are Europeans, by a generous welfare state.

Why has all this indoctrination been so spectacularly successful? A primary reason is that as in the lyrics quoted above, Marxists have convinced millions of people to compare America, not to the nations of the real world, but to some mythical Utopia that never has existed and never will until Mashiach comes. In other words, even though humans are imperfect, anything less than a perfect society is evil. (And they view socialism as the blueprint for a perfect society, never having lived under it. Ask anyone who fled from the former Soviet Union or its Eastern European satellites, from Cuba or Venezuela, or from China, Vietnam, or North Korea, just how utopian repressive totalitarianism is.) Such specious reasoning is the product of educators who either have an ideological axe to grind or are as shallow as a service plate. To cure this miseducation requires that sensible Americans rise up, even if they are labeled as domestic terrorists, and elect school boards that will remove the Bolshevik influence from our nation’s schools. To paraphrase the Left’s leading prophet, “Parents of America, unite! You have nothing to lose but your children’s chains.”

לרומם בן תורה