בשנת תרצ"ג, התחילו להגיע ידיעות נוראות ואיומות מגרמניה על חדשי שלטונו הראשונים של הטלר ימ"ש. הרב דרש ביום הראשון של ראש השנה בבית הכנסת 'חורבת ר' יהודה החסיד'. ולאחר קריאת התורה דרש הרב זצ"ל:
בשופר של ראש השנה ישנן שלוש דרגות: בשופר של ראש השנה ישנן שלוש דרגות: א) מצוה מן המובחר שופר של איל. ב)כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ג)אם אין לו לאדם שופר כשר מותר לו לתקוע בכל שופר שהוא אפילו בשופר פסול, אלא שאין לברך עליו.
שלוש מדרגות אלו מתאימות לדרגות שופרה של הגאולה – "תקע בשופר גדול לחרותנו":
התעוררות של העם להגאל ולגאול את ארצו, התעוררות שמקורה קדוש, האמונה בד' ובקדושת ישראל עמו – זהו השופר הגדול והמעולה לקולו שמעו גדולי ישראל וקדושיו, אשר נתעוררו לחבית ציון ושיבת שבותה. חסידי עליון אלה ראו בעיני רוחם את ירושלים של מעלה מחוברת עם ירושלים של מטה. הם הריחו באויר הארץ חיי נשמות, כל גרגיר של אבק אדמת ארץ ישראל היה קדוש אצלם קדושה עליונה. בקול השופר הגדול הזה עלו לארץ ישראל, הרמב"ן, ר' יהודה הלוי, ר' עובדיה מברטנורא, תלמידי הגר"א, חסידי בעש"ט – זהו ודאי שופר גדול לחרותנו.
אולם יש גם שופר אחר שקורא ליהודים לעלות לארץ ישראל, מפני שזוהי ארץ אבותינו, פה חיו אבותינו, נביאינו, מלכינו. פה נוכל לחיות כעם בן חורין במולדתו, פה נוכל לחנך את ילדינו באוירה יהודית וכו'. גם זהו שופר כשר, אם כי הוא לא גדול כראשון, שופר בינוני הוא, ויש לברך עליו.
אבל – פה פרץ הרב בבכי – יש שופר של בהמה טמאה, שונאי ישראל תוקעים באזני העם וקוראים ליהודים לנוס כל עוד נפשם בם ולעלות לארץ ישראל. אויבים מכריחים אותם להגאל, מתריעים בתרועות מלחמה ומרעישים ברעש צרות ויסורים ... אולם על שופר זה אין לברך – "אין מברכים על כוס של פורענות".
ואנו מתפללים "תרע בשופר גדול לחרותנו ... בקשתנו "תקע בשופר גדול", בשופרה של החרות האמיתית של הגאולה השלמה ממקור הקודש. וכולנו מצפים ליום הגדול שעליו נאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים".
(על פי ספר מועדי הראיה של הרב נריה זצ"ל עמ' סז-ע)
