Powerful Mussar For Pickers And Choosers

 

כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃


כל המצוה וגו׳ – צריך לדעת מה מצוה היא זאת, ועוד הלא כבר אמר עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם ומה מקום לחזור לו׳ כל המצוה, אכן הן האיש משה השכיל בלבות בני אדם כי רוח אחד יתעם כקטן כגדול, והוא סולם להמעיט בעבודת ה׳ ולצאת מדרך החיים, והוא כי בעשות האדם ממצות ה׳ ב׳ או ג׳ מאשר תבואנה ומה גם אם יחזיקו באחת מכל מצות ה׳ בתמידות ובזריזות יולד בהם הולדה רעה להתעצל בשאר המצות הבאים לידם, ומה גם אם יהיו בידם כמה וכמה מהמצות שתמלא נפשם בקצת מהמצות, ומה מאוד פשה נגע זה ובפרט בלב ההולכים בתורת ה׳ להבזות המצות הקלות בראותם שהם לומדי תורה ומקיימים רוב המצות וכו׳, וזה הוא הסובב יסורי האנשים וימעט כבודם וירבה יגונותם וישפל אדם וישח איש, ואשר לזה בא נביא ה׳ בתוכחותיו ואמר כל המצוה יחם לכללות התורה למצוה אחת וצוה על כולה לבל יטעה בשגיון הנזכר. 

ונתן טעם שאין עליו תשובה ואמר למען תחיון ובאתם וגו׳, נתכוון במאמר תחיון על דרך אומרם ז״ל (זוהר ח״א ק״ע:) כי באדם יש רמ״ח אברים ושס״ה גידים וכנגדם בא דבר ה׳ לשמור שס״ה מצות לא תעשה ורמ״ח מצות עשה, והנה ישער אדם בבא על אבר או גיד א׳ איזה מיחוש או מכאוב ויצעק לבו באוי ואבוי ממכאובו האם יקבל מענה לצעקו באמור לו הלא לך רמ״ח אברים ומהם רמ״ז שלמים ואם חלק מרמ״ח יחלה אין ראוי לקבול על זה, וזה דמיון שמירת המצות שהם מיוחדים כנגד האברים והגידים וכשאדם עובר ומבטל אחת מהנה יפעיל הכאב בשכנגדו באברים ובגידים, וכשם שאין תשובת בריאות רמ״ז מועלת להעביר הרגש כאב האבר תשלום רמ״ח כמו כן לא ישלימו רמ״ז מצות עשה לחסרון הא׳ תשלום רמ״ח, וכמו כן לא ישלים שמירת שס״ד מצות לא תעשה לביטול א׳ תשלום שס״ה, והוא מאמר כל המצוה פירוש בכללותיה שלא יחסר כל שבידך לעשות תשמרון לעשות פירוש בין מל״ת בין מ״ע, והטעם למען תחיון זה תלוי בזה וכשאתה מחסר אחת מכל המצות אתה מחסר כנגדו חיות אבר אחד. 

ואם תאמר ישתנה המשל לנמשל שהמשל שהוא הרגש אבר אחד לפי שהוא מכאיב לכל אחדות הגוף מה שאין כן המצות, לזה בא מאמר הנביא בלשון זה כל המצוה פירוש שגם מצות התורה לאחת יחשבו הגם שרבים במנין, יסוד אחד ובנין אחד להם, ומעתה הם שוים ממש לדמיון הרמוז. 

ואומרו ורביתם פירוש שבאמצעות זה לא יהיה להם מונע מהטובות ויחיו וירבו.
 

ואומרו ובאתם כאן העירם הערה גדולה כי מי לנו גדול במצות ובעבודת ה׳ כמשה נאמן הקב״ה וצא ולמד שבאחת עלתה לו ביאת הארץ ונמנע מבא שמה אפילו אחר מיתה, וזה לך האות שצריך לשמור ולעשות כל המצוה בשלימות, וחוץ מדרכנו נתכוון במאמר תשמרון לעשות לומר שצריך שיהיה האדם יושב ומצפה מתי תבא לידו המצוה לעשותה.
 

עוד יתבאר על פי דבריהם ז״ל שאמרו (מוע״ק כ״ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ע״כ, ובא מאמר משה כאן להם בדבר חידוש שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות יובטחו משלשתם יחד, והוא אומרו כל המצוה וגו׳ למען תחיון הרי חיים, ורביתם הרי בנים, ובאתם וירשתם וגו׳ הרי מזוני ארץ ומלואה ובתים מלאים כל טוב וגו׳, ומעתה כל המתעצם בשלימות התורה והמצות מובטח בבני ובחיי ומזוני, וזה לך האות אברהם שהמזל היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים ולצד שהתעצם בשלימות בעבודת ה׳ נשתנה המזל והיו לו בנים. [אור החיים הקדוש]

 

 

כל המצוה, "All the commandment which I command you this day, etc." Precisely which commandment is Moses talking about? Besides, had he not already spoken about the need to perform all the commandments in verse 12 of the last chapter? What reason was there to repeat the same thing again at this point? Moses was a clever psychologist, familiar with the workings of the human mind and psyche. He realized that there is a built-in tendency in us to become progressively more lax in our observance, especially if we have performed a number of commandments meticulously and have chosen to perform one or two commandments with special attention to all its details. Once one has done this one is apt to look upon oneself as a pretty good Jew and one tends to be less punctilious with the performance of other commandments. People who are preoccupied with Torah study have a tendency to pat themselves on the back and to disregard some of the commandments which they view as being of minor significance. Such neglect is bound to result in such people suffering various kinds of afflictions; they may experience that others do not show them the respect which they feel is their due, etc. Moses therefore admonishes each and everyone of us not to forget to perform the whole (range) of God's commandments. The only effective way Moses found to bring this point across to us was by describing all of the 613 commandments as one single Commandment, i.e. כל המצוה.

He resorted to a way of illustrating his point which is incontrovertible, based on the Zohar volume one page 170. Acccording to the Zohar man has 248 bones and 365 sinews. God commanded us 365 negative commandments and 248 positive commandments, one each to correspond to each of these parts of our body. If one suffers a pain or hurt in one of his bones or sinews he should examine which one of the commandments he had neglected so that the pain in question might be due to such neglect. A man will not be satisfied if in response to his cries of pain caused by the afflicted bone he is told by his doctor that seeing that 247 of his bones do not hurt him he should not really be complaining but count his blessings. Similarly, we must relate to each one of the 613 commandments. We cannot pride ourselves merely on the commandments we do observe but must be keenly aware of the damaging effect on our spiritual health of any commandment which we fail to observe when we have the opportunity. All of these considerations are included in Moses' reference to the need for us to observe the whole commandment, both the negative part and the positive part. The reason for this is למען תחיון, "so that you will live and multiply and come and inherit the land." Inheritance of the land of Israel is conditional on מצוה observance, which in turn is the guarantee of our spiritual and physical well being.

You may query that in the parable we presented the example does not match the subject matter of the Torah, i.e. אין המשל דומה לנמשל. In the parable we described the hurt experienced by a single organ upsets the entire body's balance, something that is not the case when applied to מצוה-performance. This is why Moses had to describe the commandments in the singular. He wanted to make it easy for us to appreciate that when the 613 commandments are viewed as a single unit that the non-observance of even a single one of them can destroy the entire balance of the fabric and throw everything out of kilter.

ורביתם, "and you will multiply." This means that any potential obstacles to all these blessings will be neutralized through meticulous מצוה-observance, ensuring your continued unimpeded growth in numbers.

ובאתם, "and you will come." This is one of the greatest messages in the Torah. Who was comparable to Moses in מצוה-performance, closeness to God, etc.? And yet Moses was not one of those to whom the promise "you will come to the land" applied! Surely there can be no more potent warning to the people at large to be careful not to become guilty of anything which would preclude them from attaining their objective of an inheritance in the Holy Land! תשמרון לעשות, "you shall observe to carry out;" The word תשמרון suggests that a person must keep a lookout for an opportunity to observe certain commandments which he has not had an opportunity to perform.

The entire verse may also be understood by reference to Moed Katan 28 where we learned that there are three major blessings in life which one does not secure through merit but which are governed by "mazzal." They are: children, life (health), and a good livelihood (compare what we wrote on page 1810). Moses illuminates this subject from a new angle. He promises that if you will make every effort to observe all the commandments viewing them as an integral whole, you are assured of the three blessings which normally are subject only to the influence of "mazzal." He begins by describing the commandments in the singular, i.e. כל המצוה, and promises למען תחיון, life, ורביתם, children, ובאתם וירשתם, and you will get your inheritance, i.e. an ample livelihood. If you needed proof that matters which are subject to "mazzal" can become subject to God's personal providence, look at the example of Abraham who said of himself that he would not have children as his "mazzal" did not indicate that he would have them. Due to his gigantic endeavor to do God's bidding he eventually had many children in spite of his negative "mazzal."