במהלך מבצע צוק איתן, גויסנו בצו 8 ביום שישי בבוקר, במטרה להחליף ביום שני שלאחריו מילואימניקים שכבר משרתים זמן ארוך. האימון לפני התעסוקה תוכנן לשבת, אף על פי שהוא כולל ירי חי וחילול שבת מדאורייתא, דבר שלעולם לא נעשה בימים כתיקונם. הרב הצבאי הפיקודי סיפר שהמפקדים הבכירים אכן הודו שאין צורך מבצעי שהאימון ייעשה בשבת דווקא, ושהרבנות הצבאית נאלצה להיאבק מאבק קשה במהלך השבוע על מנת שהאימון לא ייקבע לעיצומה של שבת קודש, ושאכן כך הוחלט לבסוף – לבטל את האימון בשבת. בשישי בצהריים כבר היינו במטווחים, אלא שאז חזרה הפקודה להתאמן גם בשבת, עקב שינוי במצב בבוקר יום השישי לאחר חטיפת החייל הדר גולדין הי"ד. מדובר בגדוד חי"ר רגיל לחלוטין, וכמו בגדודים רבים בצה"ל – כמחצית ויותר מתוך חיילי הגדוד שומרי שבת. השבת התקרבה, החבר'ה הרגישו חוסר אמון בהחלטות, בשינויים, בשמועות, והחל דיון אם אפשר לסמוך על כך שזה באמת פיקוח נפש, אחרי שהתוכנית הראשונית הייתה של חילול שבת ללא צורך. התקשרתי לגדול הפוסקים דאז, מו"ר הגרז"ן גולדברג זצ"ל, כשעה או פחות לפני כניסת השבת. כדרכו תמיד היה לו כל הזמן שבעולם לדון ולהשיב בפירוט. עיקר דבריו היה שבמצב שנוצר, גם אם טעות יש כאן, ואפילו זדון, בעת מלחמה אין דרך אחרת מלבד לבצע את פקודת המפקדים, ומחללים את השבת גם על ספק פיקוח נפש, מכיוון שהם המומחים היחידים שיכולים לקבוע. ככלל, הוא טען שאפילו הצורך להחליף את המילואימניקים מוקדם יותר בעת מלחמה יכול להיות בגדר פיקוח נפש, משום שאולי הם כבר שחוקים, ומי יודע אם לא הייתה איזושהי שחיקה בעת חטיפת הדר גולדין. רק המפקדים יוכלו להעריך דבר זה, אמר.
אבל, הוסיף הגרז"ן: צריך לבדוק בתום המבצע איך קורה שמתקבלת מלכתחילה פקודה כזאת בלא אישור של הרבנות הצבאית, שהיא ה'מרא דאתרא'. מאוחר יותר תיאר בפני הרב הצבאי עד כמה הרבנים הצבאיים צריכים לבחור את המאבקים שלהם, כי הקושי להשיג את האפשרות שהכול יתקיים על פי ההלכה הוא גדול.
אגב, באותו ליל שבת, באותו בסיס גדול בדרום הארץ, התקבצו יחד כמה גדודים לתפילת קבלת שבת מרגשת ובלתי נשכחת, עם שירה של כ-1,000 לוחמים, בהובלה נפלאה של אחד מהם, הזמר ר' יצחק מאיר.
בישיבות ה'הסדר' שבהן התגייסנו לסדיר, למדנו גם אצל ר"מים שהם תלמידי חכמים מופלגים באמת ובעלי-מידות נדירים. למרות זאת, בטירונות, בימי ראשון פעם בשבועיים, לפני החזרה לבסיס, צה"ל דאג לנו ל'חינוך מחדש' במסגרת 'תרבות יום א'. באחת מהפעמים לקחו אותנו להצגה אזרחית ב'בית לסין' בתל אביב. במהלך ההצגה, כשדברים לא תאמו את ההלכה ואת הצניעות הראויה ללא ספק, קמה כל הפלוגה ויצאה כאיש אחד. השחקנים נאלצו להפסיק את ההצגה, המ"פ רתח מזעם והודיע לנו שעל החוצפה הזאת נשלם היטב בטרטורים ובעונשים כשנגיע לבסיס. אביו של אחד החיילים בפלוגה היה סגן הרב הצבאי הראשי. החייל הצליח להתקשר ולספר לאביו על האירוע, והאב החל לפעול אל מול הגדוד בעניין. רק בעקבות זה בוטלה לבסוף הענישה. האם הפטרונות הזאת, או הדרת קצינים יראי שמיים מהפיקוד הבכיר, יחזקו את ה'שוויון בנטל'?
ר' מאיר דורפמן
