כששלח יעקב את בנימין אמר "וכאשר שכלתי שכלתי". והכוונה לפי רש"י, כאשר שכלתי – מיוסף ומשמעון, שכלתי – מבנימין. ו"שכלתי" פי' לאבד.
אבל המציאות הייתה שלא שיכל אף אחד מהם. אבל "ברית כרותה לשפתיים", ובמיוחד שפתי יעקב שלעולם לא אמר דבר לבטלה [חוץ מפעם אחת], וממילא מובן מה שכתוב לשון מוזרה כשבירך את מנשה ואפרים "שכל את ידיו" [וטרחו המפרשים הרבה לבארה], כדי לקיים ה"שכלתי" [ואולי כתוב שכלתי פעמיים, רמז לשיכול שני ידיו בשני נכדיו].