(ברכות לב.): "ואעשה אותך לגוי גדול, אר"א אמר משה לפני הקב"ה, ומה כסא של שלש רגלים א"י לעמוד לפניך בעת כעסה, כסא של רגל אחד על אחת כו"כ".
יסוד זכות אבות השמור לבנים הוא מפני שהאבות מטביעים מדותיהם הטובות בטבע בלב בניהם, ואפי' סרו בפועל הבנים מדרך הישרה מ"מ כשהי' כח הטוב של האבות גדול מאד, פועל כח ירושת אבות שלעולם אי אפשר שיהי' קלקול הבנים גדול כ"כ עד שלא יהי' אפשר שירפאו ממשובתם, כ"א באיזה הערות מוסריות של חכמה או שבט ד' ע"י יסורין יחזרו לעצם טבע נפשם הטובה שירשו מאבותיהם הצדיקים.
והנה כח הירושה מאבות תלוי הרבה בחוזק הקנין שהי' למדות הללו בנפש האבות, וגודל הרושם וההתעצמות שהי' בנפשם עמהם. וכל שיגדל יותר הרושם על נפש האבות מתכונות המדות הטובות כה תעמיק פעולתם בטבע הבנים. עד שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב היו כ"כ דבקים במדות הקדושות והטובות שראויות להיות לנחלה לעם קדוש ששם ד' נקרא עליו, עד שהספיקה מעלתם להקנות קנין נצחי לבניהם, מדותיהם הטובות כפי מה שאפשר לקבל לעם שלם בכללו. ואמנם המדות הראשיות כאשר יתבודדו בהתגברותם באנשים מיוחדים, יגדל רשומם בנפש יותר מאלו יקבצו כולם באחד, שאז אע"פ שתשתכלל השלימות יותר באדם אחד שהשלים נפשו עם כלל המדות הטובות. אבל בהכרח חוזק הרושם יחלש מפני שכל אחת פועלת רושם על הנפש ומחלשת את זולתה.
ואולי שלשת המדות הראשיות שמצטיינים בהם עם ד', רחמנות, ביישנות, גמ"ח, כ"א מהם פועלת בנו ביותר מפני שכ"א מהאבות לקח לו אחת מהנה לעיקר בחייו. אברהם מדת החסד, יצחק הצניעות והביישנות כנראה מהנהגתו בנשואיו, יעקב מדת הרחמים שמהם באים אהבת הורים לבנים שהתגברה בו ביותר. ואף שלגבי ערך מנהיג יותר טוב הוא השתכללות כל חמדת המדות, אבל אצל אבות להוריש לבנים, לבנות גוי איתן מצויין בצדקת מדותיו ותכונותיו הנעלות, יש יתרון להתיחדות המדות מפני חוזק הרושם שבא מצד ההתיחדות.
והנה עד כמה יפעלו הכוחות מצד הירושה להתגבר על קלקולי הבחירה רק לאלהים הוא המשפט. והנה העם אז נשחת, שאבד סגולותיו ע"י חטא העגל, שעבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, שנכללו בע"ז, שלשתם הן הפך מרחמנות ביישנות גמ"ח. שפיכות דמים היפך הרחמנות, גלוי עריות היפך ביישנות, ע"ז היפך גמילות חסדים. כי גמ"ח באה רק מההכרה השלימה של אחדות השי"ת, שמזה באה הידיעה לאחד ג"כ כל הברואים והמעשים ע"י שיתוף הפעולות לטובת הכלל, וע"ז תעוות הדרך הישרה הזאת להרחיק את האדם מהשקפת ההתאחדות ובזה יגבר כח הפירוד וכח ההרגשה הגשמית רק לבצעו ותאוותיו של כל אחד. ואם אבדו עכ"פ בפועל את מעלתם אבל מ"מ ע"י השתדלות רבה של הרועה הנאמן מוכנים היו להאיר עוד מחשכי נפשם, ולהוציא הסגולות הטובות הטמונות אל הפועל. ואם מדת דינו ית' יחייב שכבר אין תקוה מזה, שכיון שנפל העם כ"כ עד שמעצמו לא יוכל להתיצב על דרך טוב בטבעו, אין לו תקנה ואין שוה להניחו כ"א להכחידו ולהוציא עם שיהי' טוב מעצמו ושומר תכונתו, אמר כי מי יערב שהבאים ישמרו תכונתם הטובה והם יותר עלולים להתקלקל. באשר כלל ישראל, שהתפשט ברובם שרידי המדות שהתגברו אצל כ"א מהאבות ביחידות, ראויים יותר לשמירה הטבעית של המורשה הקדושה. ואם הם אפשריים לקלקול שאין תקוה לו איך תתכן תקוה מובטחת. וכיון שיש תקוה מובטחת וכריתות ברית, ע"כ הוא מפני שיש דבר במורשה שאינו מתאבד לעד, והיא ההכנה שצפונה ויש בה יכולת להתרומם ע"י עבודת אדם גדול העומד בפרץ כמשה רבינו ע"ה, א"כ הם ראויים לסליחה. ואם הקנין העמוק של שלשת האבות אינו מספיק למורשה מובטחת, איכה יספיק הקנין שכבר נתאחד בשכלול שאף שהוא נעלה מצד שלימות ההנהגה, אבל כ"א מהמדות ע"כ הוחלשה מעט מעומק הרגשתה, וכשתתפשט בהמון עם רב לא תבא מצד ההשתכללות שזה בא רק מצד הבחירה והכשרון היחידי, כ"א תבא מצד עומק הרושם והתאחדותו בטבע הנפש ואיך יכול לעמוד לפ"ז בהיות הכסא של רגל אחד.
After the Israelites worshipped a golden calf, God suggested to Moses that the people be replaced by Moses’ own descendants:
“Do not stop Me as I unleash My wrath against them and destroy them. I will then make you into a great nation.” (Ex. 32:10)
Moses, however, rejected this offer. The Talmud records the argument that Moses used in defense of the Jewish people:
“Master of the Universe! If a chair with three legs cannot endure Your anger, certainly a chair with only one leg will fare no better!” (Berakhot 32a)
What was this “chair with three legs”?
Moses was referring to the founding of the Jewish people through three spiritual giants: Abraham, Isaac, and Jacob. What was the special heritage that the Avot (the forefathers) passed on to their descendants?
Three Inherited Traits
The Avot succeeded in bequeathing their unique traits to their descendants. Even if later generations should abandon the path of their righteous fathers, the imprint of that spiritual greatness remains, and their failings may be rectified.
The extent of the influence the Avot had on their descendants was a function of the intensity with which those holy traits permeated their own souls. Abraham, Isaac, and Jacob had internalized these characteristics so profoundly that they became an eternal heritage for all generations.
It is possible that the three special characteristics of Israel - kindness, modesty, and compassion1 — are inherited from the Avot, trait one from the tzaddik who had made that particular quality the focus of his personality. Abraham was legendary for his acts of kindness. Isaac was distinguished by his modest and inward nature. And Jacob acquired a high level of compassion, as demonstrated by his great love for his children.
How did worshipping the golden calf change this?
The sin of the golden calf was diametrically opposed to these very traits. This sin involved not only idolatry, but also bloodshed (the murder of Chur) and licentious behavior (“they rose up to make merry”).
Murder is clearly the opposite of compassion; licentiousness is the opposite of modesty. And idolatry is the opposite of compassion. The fact that we care about others is rooted in a sincere belief in God’s Oneness, which leads us to recognize that all of creation should be united in helping one other for the common good. Idolatry, on the other hand, boosts the traits of division and self-gratification.
After the sin of the golden calf and the resultant loss of those holy traits inherited from the Avot, Divine justice decreed that the Jewish people deserved to be replaced.
The Advantage of Three Legs
But Moses, the faithful shepherd, defended his charges. How could he be sure that his own descendants would retain their spiritual heritage any better?
Despite the unique level of perfection of Moses’ soul, the inheritance of the Avot had a clear advantage. Each forefather focused on and perfected a particular trait, which he then transmitted to his descendants. Moses enjoyed a harmonious balance of these characteristics. But by the very fact that they were blended into one personality, these qualities lacked the potency of a trait that is at the very core of a great personality.
The spiritual traits of the forefathers were marvelously united in Moses, like a chair with one leg. The original heritage of the Avot, however, was far more robust, supporting future generations like three distinct legs.
(Adapted from Ein Eyah vol. I, pp. 143-144)
1. See Yevamot 79a.
