דף מקורות -
א. ויקרא כד' – וידבר ד' אל משה לאמר. צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערוך אתו אהרן מערב עד בקר לפני ד' תמיד חקת עולם לדרתיכם. על המנורה הטהרה יערוך את הנרות לפני ד' תמיד. רש"י - המנרה הטהרה - שהיא זהב טהור. דבר אחר על טהרה של מנורה, שמטהרה ומדשנה תחלה מן האפר. אבן עזרא - הידועה זהב כולה מעשה בצלאל ולא אחרת. ואשר עשוה מברזל בשעת הצורך על פי הנביאים עשוה. חזקוני - על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים וצרורות. לפני ה' שלא יתקן בחוץ ויכנס בפנים. רבינו בחיי - כתב הרמב"ן ז"ל: בפרשת ואתה תצוה לא אמר "על המנורה הטהורה" אלא: "יערוך אותו אהרן ובניו", כי אותה פרשה אינה עיקר במצות הנרות כי פירוש: "ואתה תצוה", סופך לצוות את בני ישראל, ופרשה זו היא העיקר במצוה ההיא.. שהרי כשאמר שם: "יערוך אותו אהרן ובניו", היה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה ועכשיו אמר בפירוש: "על המנורה הטהורה", כי בא לבאר כאן בעקר המצוה שלא ידליקו אלא על מנורה טהורה.
ב. ויקרא כד' - ואפית אתה שתים עשרה חלות.. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר לפני ד'. רש"י - של זהב טהור. דבר אחר על טהרו של שלחן, שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן. העמק דבר - בעוד כח השלחן בטהרתו אז מגיעים לתכליתו, משא"כ בסוף בית שני שנתקלקל כח השלחן בעון הדור, לא הגיע המצוה לתכליתו, שלא נאכל כזית לכל כהן כפי המצוה וכדאיתא רפ"ד דיומא.
ג. שמות לא' - ואת השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל כליה ואת מזבח הקטרת. חזקוני - לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור והטעם לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים.
ד. שמות לט' - את המנרה הטהרה. בכור שור - לא היה שם כלי כולו של זהב שלא היה בו עץ, חוץ מן המנורה.
ה. מנחות כט. - א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, מאי דכתיב על המנורה הטהורה, שירדו מעשיה ממקום טהרה.. תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם.
ו. קובץ ח' קנז' - המנורה כוללת קדושת נשמת ישראל מצד עצמה, שנראית לכאורה חיצונה לגבי התורה שבקה"ק, ובאמת היא מאירה לכל, והיא סוד עדות לישראל, אלא שהיא יכולה להאיר בחוץ ג"כ. משלי כ' - נר ד' נשמת אדם.
ז. אגרות הראי"ה ג' תשצז' - שיש להתעורר למה נעשה הנס בשמן בשביל הידור ובמנורה לא נעשה להם נס, שתמצא בשביל הידור, שהרי אמרי' התם דמלכי בית חשמונאי עשו אותה משפודין של ברזל, ולחד מ"ד מעץ, אמנם יסוד הנס דחנוכה נעשה להודיע סגולת רוח הקודש השורה בישראל, שהוא מקיים את החמריות ואינו תלוי בה, וזה אין בכח שום רוח ותרבות של חול, ע"כ אע"פ שהתיקון הרצוי הוא שהתוכן החמרי, שהוא הכלי להאופי הרוחני, יהי' בהידור ושלמות, אבל בכ"ז כשגלי צרות משברים את הצד החמרי שבישראל נשאר רוחו חי, ואור ד' יקימהו לעד וישוב ופרח בכל ערכיו. ואז היה הדבר כן, במצב של עניות חמרית נשארה האומה אבל בעושר רוחני, ע"כ עמד טעמה ונמשכה שלשלת קיומה ואור קדשה כהיום הזה, שעומדת לתחיה עליונה ומושלמת. ע"כ לא נעשה נס על הכלי, המנורה, ונסתפקו בשל ברזל מחופה בעץ או עץ, כיון שכשר עכ"פ בדיעבד, אבל בנוגע לעצם המכוון נגד הרוח הפנימיות, התוך, השמן, נעשו ניסים כדי שיהיה בתכלית ההידור.
ח. מאמרי הראי"ה דרשה לפרשת תרומה - השלמות המגיעה מהשראת השכינה בישראל, ביחוד על ידי סגולת בית המקדש, תיפרד והיתה לשלשה ראשים, שבהם תושלם שלמות האדם. ראש לכל המעלות שבהן נפלינו מעל כל העם אשר על פני האדמה היא מעלת הנבואה.. והמעלה השניה היא שמירת השכל האנושי - שאפילו הדברים שמושגים בשכל האנושי שלא באמצעות הנבואה יושגו בדרך האמת.. והיה מסגולת בית המקדש לשמור את השכל האנושי משגיאה. על כן הוא מקום הסנהדרין שמהם יוצאת תורה לכל ישראל, ודיני התורה צריכין להיות מחותכים דוקא על פי השכל האנושי מהבנתם בתורה דוקא אצל המזבח במקום המקדש.. המעלה השלישית היא מעלת ההרגש - שהלב הטוב, המרגיש הרגשת היושר והצדק מצד תכונתו, היא ברכת ד'. וכדחז"ל שמכל המדות, לב טוב עולה על כולם. והיתה סגולת המקדש לטהר לבבם של ישראל, ולקרבם אל הצדק והיושר. ונראה לע"ד, שנגד אלה ג' המעלות היו שלשת חלקי המקדש: עזרה, והיכל, וקדש קדשים. נגד המורגש, היתה העזרה.. ההיכל היה נגד ההשלמה השכלית. על כן היתה בו המנורה שמורה על אור השכל.. להציל את השכל האנושי מכל פגע והשחתה. ולמעלה מכולם קדש הקדשים שהיה מוכן להשלמת הנבואה והמדע האלקי, כמו שכתוב "ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים".
ט. אורות הקודש ג' מוסר הקודש טו' - השכל והמוסר אינם אורגנים שונים, שרק על ידי אמצעיים צריכים הם להיות מחוברים זה עם זה, נשמה אחת, עצם אחד הוא, ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם. ואותה האחדות של החכמה והמוסר מורה, שכל החשכה מוסרית היא בעצמה החשכה שכלית, לא תוכל להיות מושלמת בשום התגברות שכלית שבעולם. באותה הפנה שהרשעה מונחת שמה שם האולת שוכנת, ובאותם החיים שפגימה רוחנית שוכנת אין הזיו האלהי מתגלה כל עיקר, שכינתא לא שריא באתר פגים. על כן התשובה מכל חטא הוא תמיד תנאי עקרי בתכונת חכמת ישראל.
