אני מובך לכתוב את זה אבל אין לי ברירה. אני מרגיש שאני לא יכול לשתוק.
הורים שכולים צעקו על השר אופיר סופר בבית הקברות.
הורים שכולים צעקו על השופט עמית.
שתי קבוצות הורים שכולים התעמתו האחת נגד השניה במסדרונות בית. משפט העליון.
חברי היקרים לשכול.
די.
פורום גבורה זה הילדים שלנו לא אנחנו. פורום תקווה זה העם והחיילים החיים.
לא עשיתי שום דבר מיוחד בשביל להקרא אב שכול. סך הכל חינכתי את הבנים שלי והם החליטו על הדרך.
לא לקחו לי את הילד ולא עשו לי. הוא בחר את הדרך.
לא זכיתי בהארה או בחוכמת יתר כשבני נהרג.
אין משקל יתר לדברים שלי על כל מי שמשרת בצבא או במילואים או שיש לו ילד שמשרת בצבא או נמצא עכשיו בלבנון. כל אחד מהם יכול להיות אב שכול בשנייה אחת.
אגב, גדי איזנקוט אב שכול אבל ברגע שהוא מצטרף לפוליטיקה הוא פוליטיקאי. ביבי הוא אח שכול אבל זה ממש לא מעניין.
ואני סומך על הרמטכ"ל ועל ראש השב"כ והמוסד וראש הממשלה ועל נשיא בית המשפט העליון. זה מה שיש. אני גר בארץ ואלו המנהיגים. יהיו בחירות ומי שייבחר ינהיג אותי.
ואני אב שכול של בן גיבור ואנחנו נתמודד עם הכאב ולא נהיה ממורמרים.
נמשיך לעשות טוב לרומם את רוח העם בראייה חיובית כי החיים ממשיכים לנגן.
