דבר אחר: "שמע ישראל". זה שאמר הכתוב: "מי לי בשמים ועִמְּךָ לא חפצתי בארץ" (תהלים עג כה). רב אמר: שני רקיעים הם: שמים ושמי שמים. ר' אלעזר אמר: שבעה רקיעים הם: שמים, ושמי שמים, רקיע, שחקים, מעון, זבול, ערפל. וכולהם פתח הקב"ה לישראל, להודיעם שאין אלוה אחר אלא הוא. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, "מי לי בשמים" חוץ מכבודך? "ועמך לא חפצתי בארץ" – כשם שאין לי בשמים אלא אתה, כך לא חפצתי אחר בארץ. וכשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים, כך לא שתפתי עמך אלוה אחר בארץ. אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין אלוה אחר אלא אתה, ואומרת: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
במדרש ואהבת מי לי בשמים כו' כי הפילוסופים מקשים איך שייך ציווי על אהבה. אבל האמת יש לבנ"י בשורשם התקשרות ודביקות באל אחד. וז"ש מ"ל בשמים הוא השורש רק שלמטה יש רצונות אחרים וע"י הקבלה בכל יום עומ"ש ועמך לא חפצתי בארץ. עי"ז יכולין לעורר את האהבה בעוה"ז ג"כ. וכמ"ש ברש"י ומהו אהבה והיו הדברים כו' ע"י התורה. וג"כ ע"י דברי ק"ש בכל יום כל ימי חיי האדם זוכה אח"כ לבוא לאהבת ה' כמ"ש במ"א:
ובמדרש בפ' שמע כו' ואהבת. מי לי בשמים כו' והענין הוא כי שורשן של נשמת ישראל בשמים הוא באחדות ה' כמ"ש ה' אלהינו ה' אחד. אך להתדבק בזה האחדות בעוה"ז הוא ע"י ואהבת בכל לבבך נפשך מאודך. אז והיו הדברים האלה כו' הנאמרים בפ' שמע על לבבך. והוא ע"י הביטול אליו ית'. ולכן חכמים הגידו למסור נפש באחד שא"א לבוא להאחדות בלתי מס"נ. וז"ש ועמך לא חפצתי בארץ לבטל כל הרצונות אליו ית' אז יכולין להתדבק בשורשו שבשמים. והוא העדות של בנ"י שנאמר אתה הראת לדעת כו' כמ"ש לעיל:
[שפ"א]
