וְיָֽדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֘ אֶל־לְבָבֶ֒ךָ֒ כִּ֤י יְהֹוָה֙ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת אֵ֖ין עֽוֹד:
And you shall know this day and consider it in your heart, that the Lord He is God in heaven above, and upon the earth below; there is none else.
1] אין עוד – מדלא הוסיף כאן מלת מלבדו כלעיל (פ׳ ל״ה) נ״ל שבא להורות כאן להשוות עולם התחתון הלזה אל העולם העליון לענין השגחתו ית׳ עליהם, הפך דעה המשובשת האומרת כי רם ה׳ ורק על השמים כבודו, אמנם על ברואי העולם הזה השפל אין כבודו ית׳ להשגיח עד שיחשבו מסבה זו שהסיר הוא ית׳ השגחתו מעולם השפל ואינו מתנהג רק מכחות הגלגלים והמזלות והמה ינהיגוהו כרצונם, עז״א ה׳ הוא האלהים כלומר הויה ב״ה הוא בעצמו המשגיח בשמים ובארץ, כי גם השמים הרמים והנשאים במעלותם שפלים הם בערכו, וכאשר הוא ית׳ אין סוף וכל מדותיו אין סוף כן לענותנותו ג״כ אין סוף ולהשגחתו אין סוף, כי היא אדוקה ודבוקה בכל עולמות ובכל ברואיו, וכמאמר הנביא קדוש קדוש קדוש ה״צ ר״ל עצמותו ית׳ מופרש ומובדל מכל העולמות נעלה ומרומם מהם מעלה נפלאה לבלי תכלית וגדולה לאין סוף, בכל זאת מלא כל הארץ כבודו כלומר עם כל פרישת קדושת עצמו השגחתו תמיד אדוקה ודבוקה עם כל העולמות ועל כל מעשיו בפרטי פרטיות אפילו בארץ מתחת ומלא כל הארץ כבודו, וזהו אין עוד (קיין פאָרצוג) כלומר אין כאן יתרון מעלה בבריאה לומר שזו חשובה בעיניו יותר מזו וזו ראויה להשגחת כבודו יותר מאחרת, כי מלת עוד ענינו ג״כ יתרון המעלה וחשיבות כמ״ש בוישלח בלא יקרא עוד שמך יעקב.
[הכתב והקבלה]
Hashem is equally in the Heavens and Earth. It is all the same to Him.
------------
וידעת היום – צריך לדעת מה ידיעת יום מימים מה ישיב אל לבו, ואולי שנתכוון להערות הצריכין להכניע היצר השוכן בלב האדם.
א׳) על דרך אומרם ז״ל (ברכות ה׳.) אם פגע בך מנוול זה וכו׳ ואם לאו יזכור לו יום המיתה ובזה יהיה נכנע לבבו, והוא אומרו וידעת יתן בדעתו היום הידוע שהוא יום המיתה ובזה והשבות אל לבבך להשיבו אל דרך הטוב והישר, ודקדק לומר לבבך ל׳ רבים לרמוז לב׳ יצרים יצר הטוב ויצר הרע.
ב׳) על דרך אומרם ז״ל (סוכה נ״ב.) שלעתיד לבא יביא הקב״ה את השטן ושוחטו לעיני כל ישראל, וצוה משה שיתן האדם בידיעתו היום ההוא הגדול שבו ישלוף ה׳ חרבו וישחט ס״מ הרשע ובזה ישיב אל לבבו לדרך הישר כי יכנע השטן לפניו.
ג׳) עוד ירצה שיזכור לו היום הגדול שהוא יום הדין מה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו וכמה תגדל חרפתו לפני קהל ועדה עליונים ותחתונים ובזה והשבות וגו׳.
ד׳) על דרך אומרם ז״ל (ב״ב פ״ד.) למה החמה בבוקר פניה אדומים וכו׳ לפי שעוברת על פתחה של גיהנם וכו׳, והוא אומר וידעת תן לבך לדעת מעשה היום ותראה הכרה בשמש כי יש דין לעוברי רצונו ובזה תשיב אל לבבך וגו׳.
ה׳) על דרך אומרם אנשי אמת שונים בש״ע כי בחינת הקדושה תקרא יום ובחינת הזרות תקרא לילה ועל ידי מעשה אדם יכחד מבחינת יום ויהיה חלקו במדת לילה, ולזה התפלל דוד ואמר מפחד בלילות, והוא אומרו וידעת היום פירוש השתדל לדעת מדה זו שנקראת היום ובזה אתה מעצמך תטה לבבך לדרך הנכון.
ו׳) על דרך אומרם ז״ל בספר הזוהר (ח״ג קעח.) וז״ל מאן אינון מארי חושבנא אינון דבכל לילה עכדין חושבנא בנפשייהו במה דעבדין בההוא יומא ומתקנין ארחייהו וכו׳ ע״כ, והנה אם האדם עושה כדבר הזה דבר יום ביומו ירגיש במעשיו הרעים וישוב על השגגות ויתודה על העבר, וזולת זה לצד מיעוט הרגשתו בהם יתמיד עשות כהם וגדולים מהם וגם כי ישוב לא יזכור את אשר עברוהו להתוודות עליהם, ולזה צוה משה במאמר וידעת היום פירוש שבכל יום ידע מעשהו של אותו יום והוא דרך מארי דחושבנא ובזה והשבות אל לבבך שלא יתמיד בהם ואין צריך לומר שלא יוסיף להרע.
ז׳) על דרך אומרם בספר הזוהר (ח״א רלג:) כי יום שהנפש באה מעולם העליון משביעה ה׳ על התורה ומתרה בה בעונשין מרובין וביעודים מרובים אם תטיב ועיין בספר הזוהר, וכנגד יום זה אמר וידעת היום פירוש היום שנסע שיזכור יום נסיעת נפשו מעולם העליון בכמה התראות, וזה ישיב אל לבו וכו׳.
ח׳) על דרך אומרם ז״ל (חגיגה י״ב:) כי עולם הזה יקרא לילה ועולם העליון יקרא יום, והנה לצד שיראה האדם דברים מנוגדי׳ בעה״ז צדיק ורע לו רשע וטוב לו לאין חקר יטהו לבבו מבחור בטוב הנצחי ויראהו הרשעים בעולם הזה שמסריחין ומרויחין ויאמר אליו הלא תראה כי טוב הוא, לזה אמר וידעת היום שהוא עולם המתיחס אליו יום והשבות אל לבבך תשובה ניצחת כי ה׳ בוחר הקיום לידידיו ומשלם לשונאיו וכו׳.
ט׳) על דרך אומרם ז״ל (שבת פ״ח.) בפסוק (בראשית א׳ ל״א) ויהי ערב וגו׳ יום הששי, שהתנה ה׳ עם מעשה בראשית על יום מתן תורה וכו׳, והוא מה שרמז באומרו וידעת היום פירוש היום הנכבד שנגלה על הר סיני מה נורא מעשיו ושעליו בא התנאי עם העולם ובזה תשיב לבבך לדרך התורה, ולדרך זה או׳ כי ה׳ הוא האלהים נמשך עם מה שלמעלה והשבות אל לבבך שעל ידי היום ההוא הוכר לכל העולם כי אין אלהים זולתו בשמים וגו׳ ועל הארץ, וכאומרם ז״ל (מכילתא פ׳ אנכי ה׳) בפסוק (ישעיהו מ״ח) לא מראש בסתר דברתי.
י׳) יתבאר על דרך אומרם ז״ל (שמו״ד פ׳ כ״ה) שקול שבת כנגד כל התורה כולה, והנה לפי שיבא היצר ויאמר לאדם מה כחך כי תיחל לקיים כל התורה כלה שהיא שלימות האדם, ומה גם אדם שעברוהו רעות רבות ירחיקהו היצר מה תוכל לתקן את אשר פעלו ידיך מהרעות, לזה אמר משה וידעת היום אותו שכתוב בו היום שהוא השבת דכתיב (שמות ט״ז כ״ה) כי שבת היום תן דעתך עליו ובו תשיב אל לבבך כי הוא שקול כנגד כל התורה, וזה יועיל לסתור ב׳ טענות בין לתקן מה שעברוהו מהמרדים בין להשלמת הנפש, שעל ידי שמירתו הרי הוא כאלו קיים תרי״ג מצות.
וידעת היום, "and you should know this day, etc." What is it that the people should know about on this day rather than on any other day? What knowledge were they to store up in their hearts? Perhaps Moses referred to the need to subdue the evil urge which lurks within all of us. Moses may have referred to 10 such pieces of information which the Israelites were to store up in their hearts.
1) The Gemara Berachos 5 suggests that if the evil urge becomes active our first line of action should be to "drag him to the Torah Academy," i.e. to counter him by Torah study. If this fails, we must remind him of the day we will die, an effective means of putting him in his place.
2) Sukkah 52 describes that in the future God will "slaughter" Satan in front of the eyes of all of Israel. Moses commanded the people to store up an awareness of this day in the future in their hearts. Awareness of this will be a valuable tool in the fight against the evil urge.
3) Moses also referred to the Day of Judgment. What will a person do when God presents him with a list of all his sins on that day? How profound will be his feeling of shame at that time when he will be found wanting in front of an audience of illustrious souls and angels? Reminding oneself of this scenario will help one to subdue one's sinful instincts.
4) Moses may have had in mind a statement in Baba Batra 84 that the reason the sun appears so reddish looking in the morning and in the evening is that it has just passed by the gates of hell whose fires have reddened it. One look at what happens in the course of a day will convince a person that the people who violate God's commandments will experience retribution. The reddish appearance of the sun is a reminder of where this retribution is handed out. Moses advises us to concentrate on what goes on in the world by day, i.e. היום.
5) He may also have alluded to what the kabbalists say i.e. that the sphere of sanctity is known as "day," whereas the sphere of alienation (from God) is known as "night." Parts of the world which belonged to the sphere of sanctity may become "alienated" through the deeds of man so that man will find himself as belonging to that sphere. This is why Moshe prayed in Psalms 91,5 that God "should remove the fear of night." When Moses said וידעת היום, "know the (sphere called) day," he meant that we should endeavor to know this sphere; it would then follow automatically that we would pursue the proper path in life.
6) He may also have referred to something we have been taught by the Zohar volume three page 178 that in order to conduct oneself properly it is necessary to review every night what one has done during the day so as to repair any spiritual damage one had become guilty of by day. When a person keeps track of his deeds on a daily basis he will repent all the inadvertently committed mistakes he has become guilty of, and he will confess them. Unless he does this, his sins are liable to create within him a lack of sensitivity to having made mistakes, even inadvertent mistakes. This is why Moses commanded the people to make sure they would become aware of their actions on a daily basis, i.e. היום, this very day; do not wait until the Day of Atonement to confess your sins and to rehabilitate yourselves. If you do this, והשבות אל לבבך, you will ensure that your heart remains conscious of and sensitive to your shortcomings.
Moses may also have alluded to the day the soul was placed in the body of a person. According to Zohar volume one page 233 on that day God exhorts the soul which has come from the celestial regions to observe the commandments of the Torah while on earth, threatening with a variety of penalties for non-observance, but also promising reward for observance. When Moses said היום in our verse, he referred to the day when the soul began its journey on earth.
8) Moses may also have alluded to something we learned in Chagigah 12 that the present material world on earth is called לילה, "night," whereas the celestial regions are known as יום, "day." When observing life in this material world man will observe that often what occurs is the very opposite of what he expected to occur, such as the wicked enjoying the good life whereas the pious frequently live a life of suffering. Moses advises us to concentrate on life in the eternal regions, i.e. in the Hereafter instead of falling victim to the lure of what the transient life on earth appears to offer the sinner. He reminds us by saying והשבת אל לבבך that God has an ironclad answer to all these apparent perversions of justice we observe in this world and that all the sinners will be punished while the pious will be rewarded in due course.
9) Moses may also have alluded to an interpretation in Shabbat 28 on Genesis 1,31: "it was evening it was morning the sixth day." According to the Talmud the letter ה before the word ששי refers to a pact made by God with His creation that in due course He would give Israel the Torah on the sixth day (of Sivan). Moses reminds the people never to forget that glorious day which they had experienced when God had revealed Himself at Mount Sinai. They were to remember that creation itself continues to exist only for the sake of that day. This must be enough to remind their hearts to be constantly aware of the awesomeness of their obligation to observe the path of Torah. The words כי ה' הוא האלוקים are a continuation of the words והשבות אל לבבך. By contemplating the day on which God revealed Himself on Mount Sinai, the whole world found out that there is no other God in heaven nor on earth. This is parallel to what we learned in the Mechilta on Exodus 20,2 that when God began the decalogue He referred to having manifested Himself publicly when He took the Israelites out of Egypt. The author of the Mechilta there quotes Isaiah 48,16 who said: לא מראש בסתר דברתי, "From the beginning I did not speak in secret."
10) Moses may also have alluded to something we learned in Shemot Rabbah 25,12 that the commandment of the Sabbath is equal in weight to all the other commandments combined. It is in the nature of the evil urge that first he undermines a Jew's desire by saying to him that it is quite futile to endeavour to keep all the commandments, he would never succeed, so why even bother? At the same time, when a Jew has become aware of his sins and he wants to rehabilitate himself Satan tells him that he deludes himself if he thinks that a person who has become guilty of so many sins has a chance to purify himself through penitence. Moses counters these two arguments of Satan. Concerning a person's inability to observe all the commandments, Moses points to the fulfilment of a single commandment, that of היום, the Sabbath day, and assures the Jew that fulfillment of the Sabbath legislation is equivalent to fulfillment of all the 613 commandments. It is not so hard therefore to be a Torah-observant Jew. The scriptural proof for the value of this commandment is found in Exodus 16,25: "for the Sabbath is the day." Moses tells us to concentrate on the meaning of that day and the fact that it is equal in weight to the combined commandments of the Torah, and that this will keep us from sinning. The same thought is also useful for the sinner who wants to become a penitent and who has been told by Satan not to waste his time. If the sinner concentrates on that day and starts by observing the Sabbath he has gone a long way towards rehabilitation. God will give him credit for having observed all the 613 commandments.
[Ohr Hachaim]
