The Angry Cab Driver

"ארץ ישראל היא באמת ארץ נפלאה. אתה נוסע בטקסי ולומד דברים הרבה. למדתי מנהג טקסי לפני שנתיים. למחרת יום הכיפורים נסעתי בטקסי ואמר לי הנהג "אני כל כך מרוגז, לא ישנתי כל הלילה". אמרתי לו "אתה בודאי אכלת יותר מדי". אז הוא אומר לי "לא אחרי צום אני אוכל רק בורקס וקפה שחור. לא טוב לאכול הרבה אחרי צום". אמרתי "נכון, באמת לא טוב. אז למה אתה נרגז?" אמר לי "ממנחה אני נרגז". אמרתי "מה קרה?" והוא אומר לי "תגידי הוא סלח להם?" אמרתי למי?" אמר "מה זאת אומרת למי? לנינוה. על מי מדברים במנחה?" אמרתי "כן סלח להם". שאל "לגמרי סלח?" אמרתי "כן לגמרי". אמר לי "כתוב?" אמרתי "כן. כתוב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה". אמר לי "אז מה זה שכתוב בסוף ואני לא אחוס על נינוה? מה זה כאן תורה קדושה שלנו? כאן כתוב שסלח וכאן כתוב אני לא אחוס על נינוה?" 

רבותי אני אומרת את זה לכבודו של האיש הזה כמה אנשים יושבים ושומעים את ההפטרה הזאת? אלפים ורבבות. וכי אכפת להם? הרי הרוב יושבים ומסתכלים בשעון ורק חושבים מתי יגמר הצום ושרק בעל הנעילה לא יאריך יותר מדי ויש הכועסים על הגבאי שנתן לפלוני מפטיר יונה ולא להם ומתחילים לחושב כמה הוא שילם. אבל האיש הזה הקשיב להפטרה וזה כאב לו. עניתי לו "אדוני בפסוק מדובר בשאלה". אז הוא חשב והרהר ואמר בהיסוס "אז צריך לקרוא ואני לא אחוס על נינוה?" אמרתי "כן". אמר "או, אז טוב." 

ואני אומרת לכם אם הוא לא יודע אם זו שאלה או לא זה דבר אפשרי. הרי אין בתורה סימני פיסוק. עובדה כשקין אומר גדול עווני מנשוא נחלקים שני פרשנינו הגדולים. רש"י אומר בתמיהה אבל רמב"ן אומר שהודה על חטאו. וסיימה נחמה את סיפורה "כמה יפה אדם שומע את ההפטרה וחושב על מה שהוא שומע". 

[נחמה ליבוביץ ז"ל]