במדרש מרפא לשון עץ חיים מרפאת הלשון כו'. איתא בזוה"ק שנמשלת התורה לאילן שיש בו ענפים ופירות ועלין וקליפות לבד גוף האילן שכולן אחוזין בו. כמו כן התורה נותנת שפע וחיות לכל הבריאה. וכ"א יש לו דביקות כפי ערך קדושתו. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. וכל הדברים הם כמו לבוש לנקודה הפנימיות. והלשונות שמתפרש בהם דברי תורה הם ג"כ רק לבוש כי המאמר היא התורה עצמה ומתלבש בלשונות אחרים. ועי"ז מרפא הלשון. לכן התירו שיכתבו ספרים בכל לשון. וכתי' הואיל כו' באר כו' התורה כו'. פרש"י בע' לשון פירשה להם וכ' באר שכפי התרחבות הארת התורה במלבושים החיצונים יותר שמתקרב הכל להפנימיות עי"ז נפתח המעין הפנימי ביותר. כתי' שתה מים מבורך ונוזלים כו' בארך. כי הקב"ה נתן בטבע עצמו של כל ברי' נקודה קדושה. בפרט באיש ישראל שיש לו נפש קדוש. ונק' בורך שדבוק בגופו וכפי מה שמקבל הארת הנפש וממשיך כל מעשיו אחר זו ההארה. כן ניתוסף לו רוח ונשמה יתירה ונפתח מעין שאין לו סוף וזהו ונוזלים מתוך בארך. ולכן ג"כ אחר כל המסעות במדבר שהמשיכו בנ"י הארה קדושה לתוך כל המקומות הללו אח"כ הואיל משה באר כו':