לאחר חתונתו פנה הרב יוסף בוקסבוים אל הרב משה הרשלר מעורכי האנציקלופדיה התלמודית בשאלה מה המפעל התורני שהדור זקוק לו. הלה השיבו כך: "בצעירותי למדתי בכולל בשערי חסד ישב שם יהודי ידוע שכבר היה זקן וסובל מאוד ברגליו אבל בכל כמה דקות היה קם לארון הספרים לעיין בספר שנצרך לו להבנת הסוגיה. ואז חשבתי שאם היינו מכנסים לאוהל אחד את כל הפרשנות לגמרא זקן זה לא יצטרך בכל רגע לקום לארון הספרים". בוקסבוים נדבק ברעיון יחד עם הרב הרשלר שקד כמה חודשים על דוגמה ניסיונית.
ואולם משהביאו את הדוגמה לחוות דעתו של הרב זוין המליץ להם הוא להרחיב את מפעלם לפרשנות על התלמוד ולא על התוספות בלבד.
[וימצא כתוב]
ואולם משהביאו את הדוגמה לחוות דעתו של הרב זוין המליץ להם הוא להרחיב את מפעלם לפרשנות על התלמוד ולא על התוספות בלבד.
[וימצא כתוב]