פירוש רבנו אברהם מן ההר
(מסכת נדרים דף מח.)
במשנה במסכת נדרים מבואר שאם אדם אוסר על חבירו ללמוד בספרי קודש, חבירו אכן נאסר. רבינו אברהם מן ההר (חי בתקופת הראשונים), מקשה מדוע הוא נאסר, והרי זה סותר את הכלל שמצוות אינן להנאה, ולכן לא אמור להיות איסור ללמוד בספרי קודש. בתירוצו לקושיה זו הוא מייסד יסוד משמעותי מאד בענין מצוות תלמוד תורה:
"ואיכא מאן דמקשה (ויש מי שמקשה): והיאך נאסרים לקרות בספרים, והלא מצווה היא, ומצוות לאו להנות ניתנו (מצוות לא ניתנו להנאה)?! ולאו קושיא היא (ואין זו קושיה), דלא שייך טעמא (שלא שייך הטעם) דמצוות לאו ליהנות אלא במצווה שהיא תלויה במעשה שכשאדם עושה אותה אינו מתכוין לדבר הנאה, שאינו עושה אותה להנאת גופו אלא לעשות מה שנצטוה מאת השם... אבל מצות לימוד שהיא ענין ציור הלב וידיעת האמת, עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת ולהתענג וליהנות במדע לשמח לבבו ושכלו כדכתיב (כמו שכתוב בפסוק): 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'... הילכך לא שייך למימר (לומר) במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו...".
