זכיתי מלפני כמה שנים ליכנס אל הגאון זצ"ל, והצעתי כמה שאלות בסוגיות הלכתית שונות ומסובכות, וענה על אתר על כל השאלות בסבר פנים יפות, היה באמת דמות מגדולי ישראל מדור העבר. אחר הביקור רציתי ליתן כסף, אבל בשו"א לא רצה לקחת, ואפי' למקורבו שסידר את הזמן ליכנס הצעתי ליתן כסף, אבל סירב בתוקף באמרו שהגאון לא מניח אותו ליקח פרוטה בעד הביקורים אצלו!
התפרסם מעשה שהגיע אלמנה ואמ לו שאין לה כסף לחתן ילדים ,באותו זמן הוא היה אחרי מכירת הדירה בגשר החיים, מיד לקח את כל הכסף ונתן לה הוצאת חתונה וקניית דירה!
תמיד ידעו בישיבה, שרבינו זצוק"ל נתן את הדירה בגשר החיים לצדקה, בלי לדעת את הפרטים. הסיפור שסופר בהספדים רבים, ואומת מכמה כיוונים, שאותה אלמנה באה בעת הגיע עת דודים לחתן ילד אצל האדמו"ר ממחנובקא שליט"א, וכששאל מה עשתה בילד הקודם, שחה לו את דבר המעשה, כאלמנה לא מוכרת באה לרבינו לאחר שהמליצו לה לעשות כן, רבינו בירר, ונתן ללא דין ודברים. המחנובקער מוסיף, שכבר שמע מעשיות על גדולי הרביי'ם שלא השאירו ברשותם פרוטה, אבל לתת את הארבעאמות שלו למישהו לא מוכר, זה עוד לא שמע...
ידוע לנו על עשרות מקרים של יתומים שרבינו דאג לנישואיהם בסכומים אדירים, רבים מהם לא הכיר לפני כן, ולדאבונינו גם לא לאחר מכן.
אלמנות ויתומים אל רבינו בכינה. אין לזה אח ורע בכל העולם כולו. אבי יתומים ודיין אלמנות כפשוטו. יכלה הזמן והסיפורים לא יכלו.
אאמו"ר שליט"א בהספדו בישיבת מעלות התורה ובעוד מקומות סיפר את העובדה הנ"ל, והוסיף ש'לגבי משה מילתא זוטרתא הוא', הרי רבינו הקדיש את כל חייו, זמנו היקר מפז, ואת כל כולו בשביל הזולת, ואין הכסף נחשב למאומה כנגד אלו.
שמעתי מאדם ששמע מר' דוד בידרמן מעשה נורא ולקחו העצום בצידו
א' מתלמידי הישיבה סר מן הדרך, והגיע עד חילול שבת רח"ל. הגר"ש קרא לבחור לבא לביתו, ואמר לר' דוד להכין סעודה עבורם. הבחור הגיע, כולם מתיישבים לסעודה, ור' שמואל אומר לבחור: נו, תפתח את היין ונשתה לחיים... כמובן שהלה נזדעק ואמר לר' שמואל "הלא אני מחלל שבת"!... ענה לו רבינו: נו, אדרבה, אפילו רשע גמור אם הרהר תשובה בלבו ה"ז צדיק גמור, ובכן תהרהר בתשובה ותפתח את היין!
הבחור פתח, ורבינו שתה מן היין!
אותו בחור כיום הינו אברך כולל!
אהה! מי יתן לנו תמורתו!
*
נ.ב. כידוע עפ"י הלכה שאם יש אדם אחד אשר בפניו יראים לחלל שבת, אי"ז נכלל בגדר 'מחלל שבת בפרהסיא' (מ"ב שפה סק"ו ועוד).
סיפר לי גיסי שליט"א, שבשעתו התגורר באזור חרדי בו מסיבות ידועות היתה סכנה מוחשית לחינוך הילדים, ובשל כך הוא עמד לפני מעבר לשכונה חרדית אחרת.
לפני המעבר בפועל, הוא ניגש להגר"ש זצוק"ל לקבל ממנו את ברכת הדרך (להגר"ש היה קשר והשפעה בשכונה אליה התעתד לעבור, והיא היתה נחשבת "השכונה שלו"). להפתעתו, הגר"ש אסר עליו לבצע את המעבר, חרף הטענות האמיתיות על חינוך הילדים, היות שהתברר להגר"ש ממנו שנכון לאותה שעה עוד לא היתה להם שמה פרנסה מסודרת (קרי- עבודה לאשה).
גיסי ניסה להתווכח ולהסביר שהם יסתדרו ואשתו תמצא עבודה ויהיה בסדר וכבר עכשיו יש לה שם איזו שהיא התחלה של עבודה וכו', אבל הגר"ש לא וויתר לו, ולא הסכים לתת את ברכתו למעבר כל עוד אין להם פרנסה מסודרת.
הגר"ש אמר לו: חיוב הפרנסה הוא עליך, אתה חייב לדאוג לזה, אם אין פרנסה מסודרת אסור לך לעבור (אפי' שישנן בעיות במקום בו אתה מתגורר עכשיו).
נזכרתי הבוקר בשבת שהיינו אתו בפתח תקוה בכפר גנים לרגל שמחה של אחד התלמידים. אבי החתן שימש ברבנות של קהילה דתית לאומית. התאכסננו בביתו של אחד מהקהילה, עורך דין. רבינו במוצ"ש כתב לו מכתב מיוחד ולבבי, בעברית צחה, וחתם 'שמואל והחברים'. לא היה שם אפשרות לתאורה של שבת. רבינו ישב במשך כל הלילה ושינן את תלמודו בע"פ. למחרת בעת התפילה בבוקר עקבנו אחריו היאך הנהגתו עם סדרי התפילה: תפילה לשלום המדינה, מי שבירך לחללי צה"ל. הוא נעמד בקדיש שאחרי 'שביעי', ושוב לא ישב עד להשבת ספר התורה למקומו. לא לעמוד במיוחד, אך גם לא לשבת.
אחד מאחייניו הלך לעולמו בעודו צעיר לימים. רבינו הגר"ש נטל על עצמו את עול נישואי ילדיו. במלוא מובן המילה.
כאשר אחד מאותם יתומים נישא, פנו המחותנים לרכוש דירה לזוג הצעיר מאת אדם 'ישר' מאוד. כמובן, שמחצית מהסכום של צד היתום - גוייס ע"י הגר"ש. לאחר תקופה, פנה אותו אדם למחותנים והביע את 'צערו הרב' על כך שהכסף הלך לטמיון, בתואנות שונות ומשונות. בן דוד של היתומים - איש חי ורב פעלים - שהיה מעורב בנישואיהם נקרא בתוך מספר ימים אל הגר"ש. רבינו פנה אליו וביקש ממנו להיכנס בעובי הקורה ולנסות להציל מפי הארי. נסע האיש מיד אל אותו אדם ודרש ממנו שישיב את כל הכסף של היתומים. אותו אדם החל להזיל דמעות תנין, ולהתנצל על כך שהכסף כבר איננו וכו' וכו'.
נסע הבן-דוד אל ישיבת מעלות התורה בכדי לספר זאת לגר"ש, והגיע לשם בסיום תפילת מנחה. אך חצה האיש את מפתן היכל הישיבה, הבחין בו רבינו מזווית עינו ורץ אליו מיד בשאלה, מה התקדם עם העניין. כאשר סיפר העסקן את הדברים להגר"ש, הגיב רבינו בתקיפות ואמר: התקשר נא אליו עכשיו, ואמור לו שאם אינו רוצה שאני אגיע לביתו ואשב שם עד שיביא את כל הכסף, שיתן מיד תאריך יעד בו הוא מתחייב להחזיר את כל הכסף. ושתאריך היעד יהיה קרוב מאוד!
למותר לציין, שכעבור ימים ספורים הושב כל הכסף לזוג הצעיר, שרכשו דירה אחרת בה הם מתגוררים עד עצם היום הזה.
יבואו החכמים דפה, ויגדירו כמה מעלות טובות של רבינו, נמצינו למדים ממעשייה זו.
היה בחור מוכשר ביותר שכל עיתותיו היו לתורה ולעבודת ה' אך הכל היה מתוך מתח ועצבים בצורה מופרזת. סופו של דבר פסיכולוג ידוע שהיה מקובל מאד בחוגי הישיבות יעץ לקחת אותו למושב ותקופה ארוכה שיעסוק רק בעבודות פיזיות באדמה ללא זמן למחשבות וללימוד. אלו שטיפלו בו נחרדו מהמחשבה לנתק אותו מהלימוד ופנו לרבינו הגר"ש. הוא אמר שכבר החזו"א היה נוקט במקרים קיצוניים בצורה דומה -להעביד בקרקע. הגר"ש ליוה את הבחור בכל התהליך הקשה במשך כמה שנים! דומני שאפילו כמה פעמים נסע לבקר אותו במושב.
