אי קא משמע לן השופר?
א. השופר אומר הוי זהיר לסור את מסילה אחרת.
״תקעו בחדש שופר, בחודש הזה תחדשו מעשיכם״ (מדרש רבה).
ראש השנה הוא הגשר המעביר אותנו דרך הים הגדול של הזמן השוטף ועובר בלי קץ וסוף, היום הראשון של ראש השנה הוא עוד סוף של השנה שעברה, וביום השני כבר התחלה של שנה חדשה, משמר יוצא ומשמר נכנס.
כשמנהל המסע של מסילת הברזל רואה מרחוק, שמסע אחר הולך ומתקרב על אותה המסילה ועל אותן פסי הברזל של מסעו הוא והסכנה קרובה לבוא, כששני המסעות הללו יתנגשו יחד, אז הוא מרים קול פחדים, קול זועה לאמר: עמוד, הוי זהיר מפני הסכנה.
ואמנם יש מסעות במקום ויש מסעות בזמן, והסכנה עוד יותר גדולה, סכנת הנפש, כשמתנגשים יחד מסעות בזמן, כלומר, אם השנה החדשה תלך על אותם פסי הברזל של השנה העברה, באותו הדרך ובאותה השיטה של האשתקד, והשופר מעורר לזה קול זועה, קול פחדים לאמר עמוד, הוי זהיר, בחדש הזה תחדשו מעשיכם, לסור אל מסילה אחרת, אל פסי ברזל אחרים, ולבחור דרך חדשה ושיטה חדשה.
ב. הפשוטות מרובות על הבלתי פשוטות.
ובכן שוב תשר״ק תש״ק תר״ק, אבל על כל פנים התקיעות הן פי שנים מקולות השברים תרועה, ועל כל שברים תרועה יש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
והידעתם, מדוע קולות התקיעה מרובים פי שנים מקולות השברים תרועה? פשוט, מפני שאלה פשוטות הן, על פי דברי הרב בעל ״מסילת ישרים״ בהקדמתו כי אדרבא, העלמה יותר מצויה בהידיעות שהן יותר פשוטות, ודוקא אלה הדברים שהם בגדר ״הכל יודעים״ מעטים מאד המרגישים בהם, ועוד מאריך יותר בזה הגאון הנפלא ר׳ מנשה מאיליא ז״ל בספרו ״אלפי מנשה״, ומראה, כי בטעות חושבים בני אדם, שהפשט יותר קל הוא מן הפלפול, בעוד שבאמת אדרבא דוקא הפשט הפשוט הוא היותר קשה להשיגו, כי בני אדם רואים בנקל יותר את ההר הגבוה ואת הר ההר מכפי שמה רואים את דרך המלך - את הראשון, ההר, אפשר לראות גם מרחוק, וגם קצר-הראות ביותר יוכל לראותו, ולא כן דרך המלך הדרך הכבושה, והדברים עתיקים.
והג׳ ר׳ מ״ח לוצאטו ז״ל בהקדמתו למסילת ישרים הנ״ל אומר, כי על כן בידיעות פשוטות כאלה ש״הכל יודעים״ אותן, הנה הלמוד שלהן לבד אינו מספיק כלל, כי לכאורה תשאל ״מאי קא משמע לן, פשיטא״, ורק העיקר בהן הוא השנון עד מאה פעמים ואחת ויותר ויותר, כדי שעל ידי השנון המרובה תבוא גם לידי הרגשה שכהה יותר ויותר מרוב פשטותן.
וזה גופא קא משמע לן השופר, שמשנן יותר ויותר, את הקולות הפשוטים מכפי שמשנן את הקולות הבלתי פשוטים, על כל שברים תרועה, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
כי אמנם כך צריך להתנהג האדם לא רק בנוגע לקול שופר, אך בכל דרך החיים שלו.
ג. כל חיי האדם הם פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
״פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה״, הרבה ידיעות קונה לו האדם במשך ימי חייו, אבל אף אחת מהידיעות הללו אינה פשוטה וברורה כל כך כמו הידיעות של ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״, כל הידיעות אף אלה שהן לכאורה פשוטות וברורות מאד הנה הפילוסופיה מטילה בהן ספק, אכן בה״דע״ הנ״ל אין שום ספק ולא צל של ספיקא.
״דע מאין באת״ זוהי הפשוטה לפניה, וה״דע לאן אתה הולך״ זוהי הפשוטה לאחריה.
״עפר אתה ואל עפר תשוב״, ״בגפו יבוא ובגפו יצא״, ״אדם בא לעולם בקול ונפטר מן העולם בקול, בא לעולם בבכיה ונפטר מן העולם בבכיה״ זוהי הפשוטה לפניה והפשוטה לאחריה.
כשנולד ״בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו את כל התורה כולה״ ולבסוף ״תכלית הידיעה שלא נדע״ זוהי הפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
ד. מה לפנים ומה לאחור.
ואמנם סכנה גדולה היא לאדם כשבא לחשוב במופלא שממנו, במה לפנים ומה לאחור, אבל לחשוב מה לפניו ומה לאחריו ״דע מאין באת ולאן אתה הולך״ זהו חובה באמת על האדם, ולא רק שאין בזה משום סכנה, אך יש בזה משום תנאי הכרחי לקיומו, זוהי פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
הגיונות אל עמי
