לזכות רפואת יוכבד פיידע בת מיכל יהודית בתיה
לזכות ידיד נפשי ר' אהרן ישראל בן ר' משה מרדכי וכל בני ביתו
When one is מודה בקנס it means two things - a] He is not חייב and b] He is פטור [acc. to the opinion - רב - that מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור]. But how does one pasuk [אשר ירשיעון אלקים - פרט למרשיע עצמו] teach us both דינים? [Note - The Gemara says דאמר רבא בר אהילאי מאי טעמא דרב דאמר מודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור דכתיב אם המצא תמצא אם המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע את עצמו - so we have a second source that מודה בקנס is פטור. Why two sources? Maybe one that הודאה doesn't obligate him and another that it actively makes him פטור].
אמרנו דבמודה בקנס יש שני דברים. א) שההודאה לא מחייבת אותו. ב) שההודאה פוטרת, ולכאורה מנין לנו זאת כיון דיש רק פסוק אחד "אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו"? [ראה בהערה לעיל (אות יז) שב' כתובים ישנם לפטור מודה בקנס, האחד, מאשר ירשיעון אלוקים, והשני מהמצא תמצא - בעדים, וראה שם מדברי האחרונים דמב' ילפותות אלו ילפינן לב' הגדרים במודה בקנס, מה דאין ההודאה מחייבת ומה שיש בכחה לפטור. ועיי"ש שיש אחרונים שלמדו להיפך, דבאמת אין הודאה בקנס פוטרת ומה דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הוא גזיה"כ מיוחדת.]
The fact that הודאה doesn't obligate him is not only b/c it is a קנס but b/c it is an עונש. One cannot obligate himself in punishments!! For that we need עדים and a בית דין [even though it is clear that one can't absolve himself from a punishment w/ הודאה]. Until the בית דין paskens there is no punishment.
אכן באמת הדבר הראשון שההודאה אינה מחייבת בא לא מטעם קנס לבד, אלא מפני שזהו נכלל בסוג העונשים בכלל, שדינא הוא שכל העונשים האמורים בתורה אי אפשר להוציאם אל הפועל רק ע"י העדאת עדים, ואי אפשר לחייב עפ"י הודאה, אע"פ ששם בודאי אינה מועלת הודאה לפטור, אין שום מ"ד שיסבור שמודה בעונשים ואח"כ באו עדים שיפטור [ראה גליוני הש"ס (כתובות לט, א) שבודאי לא בכל קנס אמרינן דמודה בקנס פטור, דא"כ חמץ בפסח או מוכר עבדו לא נקנסהו אם מודה. ועיי"ש לעיל מיניה בשם הרדב"ז (ח"א סי' יט) שיש לחלק בין 'עונש' ל'קנס' ומה שהוא גדר עונש שייך לחייבו גם במודה מעצמו, ולכן הדין שחייב לישא את המפותה קיים גם כשהודה מעצמו אף שנפטר מקנס הממון. ושוב הוסיף דבאמת גם עונש אינו אלא משום שרצה לשתות בעציץ זה. ועוד הביא שם מגליוני הש"ס שכיון שהנישואין הם מצות עשה לא שייך שתהיה קנס, דאין מצוה שהיא קנס.] ועי' בתוס' במכות (ה' ע"א) שתמהו על פירש"י שפירש על הא דאמרינן "גברא לאו בר קטלא הוא" לפני הגמ"ד שהוא משום דאילו הוה אתי ומודה הוי מיפטר, ומשיגים ע"ז וכתבו "דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכול להודות ולפטור עצמו? וכו' אלא "דאסור להורגו לפני גמר דינו" [בשיח יצחק (מכות ב, ב) כתב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים שפטור הוא משום שחייב עצמו בקרן, והיינו משום דס"ל דהודאה בקנס גרידא אינה פוטרת רק שאינה מחייבת. אכן מסתבר שגם לדבריו במיתת ב"ד אף אם יחייב עצמו לא יהיה דין הודאה הפוטרת. וראה זכר יצחק (ח"ב סי' מז אות ה) שדן גם הוא במקור לב' ההלכות במודה במקצת, וציין ג"כ לדברי רש"י אלו. וביאר בכוונתו דהודאה יכולה לפעול רק כשהוא 'בעל דין' משא"כ בענין קנס הבע"ד הוא הב"ד כפי שנלמד מאשר ירשיעון אלוקים, ובזה שוה חיוב קנס לחיוב מיתה, עיי"ש באריכות.]
With this we can understand the Raavad cited by the Shittah Mekubetzes in Bava Kamma that paying half נזק even though it is a קנס it is different from all other קנסות and he is obligated immediately [even before the בית דין] and pays even if he is מודה. How can we distinguish between the קנס of פלגא נזקא and other קנסות?
ובזה אפשר לנו להבין שיטת הראב"ד שהביאה הש"מ בב"ק, דשאני פלגא נזקא משאר קנסות אף למ"ד פלגא נזקא קנסא, ולא מבואר כלל איך אפשר להפריד בין הדבקים, ממ"נ אם פלגא נזקא קנסא הרי זה נכנס בכלל כל הקנסות, ובאיזו נקודה נבדלת קרן? אכן אנו מוצאים דהראב"ד אמר זה בשני מקומות. א) בהא דאמרינן (ל"ג ע"א) הקדישו ניזק איכא בינייהו, דלר"ע קדוש, ועל הקושיה שהקשו גם בתוס', איך אפשר שיהיה קדוש מכיון דאי מודה מיפטר? מתרץ בתירוץ הנ"ל. ב) בהסוגיא דסוף המניח, דבכל הפרטים שפרטה המשנה שמה בסכסוך דברים בין הניזק והמזיק בקרן, דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה, דבכולהו אמרינן בגמרא "הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק", שהקושיה היא ג"כ, מדוע לא יפטר מטעם מודה בקנס? וגם שם מתרץ בתירוצו הנ"ל.
The reason that one is not obligated in a קנס until בית דין says so is b/c every קנס is also a punishment. But that is NOT the case when it comes to פלגא נזקא where he is paying the principal [actually half the principal] and did no עבירה. So it is a קנס [b/c he is paying despite the fact that oxen are considered guarded and thus there is no standard חיוב ממון] but not a punishment so he is obligated even prior to the psak of the בית דין [and acc. to R' Akiva the ניזק can be מקדיש the animal immediately] and הודאה doesn't help to absolve him.
ולפי דברנו הנ"ל מובנת היטב כוונתו בזה ... הדין שלא נעשה חיוב כלל לפני הגדת העדים, הלא כאמור, זה בא לא מצד קנס, אלא משום דכל קנס יש בזה משום עונש. אבל בקרן יש רק הדין של קנס אבל לא הדין של עונש, וממילא לר"ע שפיר קדוש כשהקדישו אפילו לפני הגמר דין.
והטעם בזה הוא ג"כ פשוט דרק כל הקנסות שמשלמים יותר ממה שהזיק נכנסים ג"כ בכלל עונש, זאת אומרת, שכשם שיש עונש בגוף משום מעשי עבירות, כך יש ג"כ עונש בממון בשביל עבירות של ממון, אבל בקרן לא שייך עונש, חדא דאינו משלם יותר ממה שהזיק, אלא להיפך פחות, ושנית, דאין בזה כלל משום מעשה עברה, ומה גם דלמ"ד פלנא נזקא קנסא, הלא סתם שורים בחזקת שימור קיימי, ואם כי זה נכנס ג"כ בכלל קנס, אבל ס"ס בכלל עונש לא נכנס, אלא דהקנס הוא שישלם להניזק חלק על הפסדו בממון [בדומה לזה כתב השרידי אש (ב"ק סי' יט) בהבנת דברי הראב"ד, וזה לשונו: ומעתה י"ל דס"ל להראב"ד ז"ל דפלגא נזקא הוא קנסא רק לענין זה שאין הודאתו מחייבתו, אבל לענין פטור שאני חצי נזק משאר קנסות. דבשאר קנסות יש כוח בהודאתו לפטור אותו מתשלומים, לפי שלא חיסרו ממון והקנסות לא באו אלא להענישו על העבירה שעבר, כמו במכה שינו ועינו של חברו ובכל מקום שמשלם יותר על מה שהזיק לחברו, שאינו אלא עונש על מה שעשה בעבירה, ולפיכך אם הודה והתודה לפני בית דין שוב אין בית דין מענישים אותו. משא"כ בחצי נזק קנס שהוא לא עשה שום עבירה ורק שורו הזיק אין סברא לפוטרו ע"י מה שהודה והתודה לפני בית דין, שהרי אין כאן לא עבירה ולא עונש ולא וידוי ויש כאן רק חיוב לפצות את חברו על ההיזק שגרם לו שורו. ועיי"ש בהמשך דבריו מה שנו"נ בתירוץ זה.]
When it comes to most קנסות and all punishments it is בית דין that creates the obligation. Paying the principal is an obligation that exists before the Beis Din paskens and their job is just to concretize the obligation. So חיובי ממון exist even w/o בית דין while קנסות and עונשים only come into being b/c of the psak בית דין [so before the גמר דין there is no ענין at all לצאת ידי שמים].
והטעם דבכל העונשין וגם אלה הקנסות, שכאמור הם ג"כ בגדר עונשין לא נעשה החיוב כלל אפילו לצאת ידי שמים עד שהב"ד יגמרו את דינם הוא אין חיוב אפילו חיוב בכח על הבעל דבר בעצמו, אלא רק על הב"ד, כלומר, דהאדם המחוייב מלקות או מיתה אין הגדר, שעצם החיוב מוטל עליו והב"ד רק מוציאים את החיוב מכח אל הפועל, אלא שכל עצם החיוב הוא רק על הב"ד, שהמצוה על הב"ד לעונשו, וככה הוא ג"כ בקנסות שיש בהם כאמור גם משום עונש, וממילא לא שייך בזה אפילו חיוב לצאת ידי שמים כל זמן שאין גמר דין, ולא רק בקרן שס"ס מצד הקנס הוא מחוייב ליתן חלק בההפסד של הניזק, והב"ד רק מוצאים את החוב מכח אל הפועל, הנה גם לפני הגמ"ד יש חיוב לכה"פ בכח.
[מדה י"ג אות כ']
