נהיגת אשה במכונית

Note: Plenty of Chashuve Rebbetzins drive... 

האם יש דררא דאיסורא בנהיגת מכונית על ידי אשה

א) נחלקו בדבר חכמי זמנינו:

בשו"ת שבט הלוי (להגר"ש הלוי ואזנר) ח"ד (מהדורא שלישית, בני ברק תשס"א) סי' א (אות ב) כתב, וז"ל: מה שנשים לומדות ומרגילות עצמן לנהוג מכונית אוטא, הנה מן הנסיון למדתי שהוא דבר שראוי לאסרו איסור גמור, כי עצם הלימוד גרם כבר וגורם לפריצות, והוא ההיפך הגמור מ'כל כבודה בת מלך פנימה'[1], כמו שעצם הנהיגה הוא ממש להיפך כל כבודה וגו'[2], האשה חושפת עצמה בזה בשוקים ורחובות לעין כל רואה, נכשלת ומכשלת את האחרים, ואין דרכה של אשה במרכב עיין פסחים ג', אע"פ שהמציאות של רכיבה ע"ג בהמה אינו דומה לגמרי להא דידן, מכל מקום בעצם 'אין דרכה בכך' דומה בכמה דברים שקשה לפרש בכתב[3]. ולבי אומר לי שהוא אחד הסבות של האסונות הגדולות שנעשים בדרכים בא"י המפילים כ"כ חללים והרגו כבר טובים וצדיקים, עכ"ל השבט הלוי[4].

וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (להגר"מ קליין, ברוקלין תשס"ט) חי"ב סי' ש, וז"ל: כיון דבדרך נמי בעי צנועות, ודאי שאינו מדרך צנועות להיות אשה נוהגת, וצריכה להסתכל על הדרך בכל פינות, וגם אחרים צריכים להסתכל עלי' ועל מעשי' ותנועותי', ולפעמים גם מתגלות זרועותי' בשעת הנהיגה שפושטת ומכנסת ידי' לסימני הנהיגה כידוע, ועוד יותר מזה. עכ"ל.

אבל בשו"ת אז נדברו (להגר"ב זילבר) חי"ג (בני ברק תשמ"ה) סי' פ (עמ' קמז-ח) חלק על השבט הלוי וכתב בזה"ל: "אודות מה שעורר לנכון מה שנתפרסם בחוצות בני ברק לאסור נהיגת מכוניות ע"י נשים, גם אני התפלאתי על הכרוזים. הנה בגמרא (פסחים ג, ב) מבואר דאע"פ דרכיבת נשים על חמור לאו לשון נקי' משום פסיקת הרגלים, בכל זאת נשים היו רוכבות ע"ג חמורים וגמלים ומסתמא גם הן בעצמן היו מנהיגות . . ולמה יהי' אסור להן לנסוע עם מכונית שלהם שאין כאן פסיקת רגלים, ואין לזה שום שייכות לעניני צניעות, אדרבה היא סוגרת עצמה בארגז שקורין מכונית וניצולין בזה מללכת אחרי אשה[5] ולעבור מבין הנשים[6] וגם מהסתכלות (הבעי' היא שרק בודדות יש שהן נהגות וזה מעורר סקרנות ותשומת לב) . . . ומי שאומר שעי"ז נשים יהי' יוצאות יותר ברחוב, אינו יודע מה שהוא שח, אנו רואים שהרחוב גדוש ומלאה עם נשים, כמעט תשעים אחוז הן נשים, וע"י נסיעה במכונית לא מתרבה, אלא להיפך, כי מה שהיא צריכה כחצי שעה לעשות ברגל עושה במכונית בכמה דקות. ומה שמע"כ מזכיר מת"ח מפורסם, בטח התכוון לידידנו . . הרב שמואל ואזנר שליט"א . . ולפי האמור אינו מובן מה מקום החומרא בזה וכבר הי' לי עוד מלפני כמה שנים פתחון פה לפניו בקשר לזה, שאין לזה שום שייכות לצניעות. ואם מחמירים בגלל צניעות במקום שאין להחמיר, גורם להקל במקום שצריכים להחמיר. אני לא מכיר את זהותם של מחברי הכרוזים . . אבל כפי הנראה שכוחם לחפש ולמצוא איזה חסרון, ובונים ע"ז בנינים גדולים, ובאים לפני הרבנים ומתארים בצבעים שחורים, וכמובן שמנענעים להם עם הראש, ואח"כ באים לפרסם איסורים בשם כל הרבנים . . ויש בזה גם משום כבוד הבריות ומשום דברים שבין אדם לחבירו, כי דברים כמו אלו כשמתפרסמים תיכף נעשה מהמוסכמות ומרננין על אלו שעושין ההיפך וכאילו הן מהקלות . . ולפעמים זה מזיק גם לשידוכין. בקיצור, אין אני רואה שום חשש אם נשים נוהגות יותר מאנשים. אדרבה, צריכים לחפש מקור לההיתר בנהגים אנשים אם פוגע ברחוב דברים שאם הי' הולך ברגלים הי' צריכים לעצום עיניו".

ועד"ז כתב בשו"ת אשר חנן (להג"ר חנן אפללו) ח"ד (חולון תש"ע) אהע"ז סי' סז, וז"ל: לולי דמסתפינא הייתי אומר למעשה ההיפך מכל דברות הגאונים הנ"ל שכיום ובזמנינו עדיף טפי שאשה תנהג ברכב מאשר שתלך ברחוב, שכן הנשים שנוהגות ברכב מכוסות המה ע"י הרכב וגופם לא מתגלה לכל רואה, ולעומת זה אשה שהולכת ברחוב זה ממש ההיפך מכל כבודה בת מלך פנימה (והענין בזמנינו נהוג שהנשים יוצאות לרחוב לקניות וכיו"ב וכמעט ואין אשה שנשארת בביתה ברוב שעות היום, ולכאורה גם על זה הי' צורך לאסור). בפרט בזמנינו שגם אצל החוג החרדי יש בעיות של חוסר צניעות... ועל זה צריך לזעוק ולא על הנהיגה גרידא. ומתוך זה נמצא שעדיף שהאשה תנהג ברכב מאשר שתלך ברגל וזה הצניעות של היום. עכ"ל.

וכלפי טענות הרב בעל משנה הלכות הנ"ל כתב בשו"ת אשר חנן שם: שגילוי הזרועות "הוא חשש רחוק", ולענין הסתכלות האשה כתב ש"לא ראינו ולא שמענו לאסור לאשה להסתכל ברחובות ובפינות", ולענין זה שאחרים צריכים להסתכל עלי' כתב "דה"ה באשה שהולכת או באשה שיושבת ע"י הנהג נמי נאסור מהאי טעמא", ואם באנו לחשוש לזה וכיו"ב, אין לדבר סוף.

טעם לשבח שהאשה דוקא תנהג את המכונית

ב) ולענין מ"ש ה'אז נדברו' בסוף דבריו שדוקא לענין נהיגת האנשים צריכים אנו למודעי משא"כ בנהיגת הנשים, העירני ידידי עוז הרה"ג ר' ברוך אובערלאנדער שליט"א ממ"ש בשו"ת אגורה באהלך (להג"ר יעקב יצחק ניימאן, תשע"א) ח"ב סי' קלח (אות ד) בדבר שוחט שנהג בעצמו מכונית: "הלא מן הראוי לאיש יר"ש בעת הילוכו בחוצות לעת הצורך שיזהר מלהסתכל בנשים, ומשו"ז הזהירו בספרי מוסר שלא להסתכל חוץ לד"א. ומי שמנהיג בקא"ר מוכרח שיהי' עיניו זקופות מול הרחוב ולעיין אם יש עובר ושב וכדו', וא"כ תוקע עצמו לכתחלה להסתכלות אסורות, ובפרט בימי הקיץ אשר המה הולכים וכו' ר"ל"[7].

ולפי דבריו, הרי יש מקום לומר שבמקום שאפשר ע"י איש ואפשר ע"י אשה, עדיף שהאשה תנהג את המכונית, כי עי"ז ה"ה מצילות את בעליהן מן החטא[8]. ועאכו"כ במקומות הזמנים שכמעט מן הנמנע הוא להמנע מראי' או הסתכלות האסורה, שבכה"ג יש להעדיף שהאשה תנהג את המכונית. וד"ל.

שיטת אדמו"ר זי"ע בענין זה

ג) שיטת רבינו היא שאין איסור לנשים לנהוג מכונית, אבל הדגיש שיש ליזהר שלא תעשינה כן במקומות וזמנים שהדבר בולט לגריעותא וכמו במקום שנזהרו מזה מטעמי יר"ש וכיו"ב, וכמבואר בכ"מ, ומהם:

(א) באגרות קודש אדמו"ר זצוקללה"ה חכ"ו (במכתב מיום י"ז אדר שני תש"ל) עמ' שנג ואילך כתב רבינו: "במענה למכתבה . . בנוגע שתנהג בעצמה מכונית - הנה בכלל הנוהג להשתדל שלא להיות 'יוצא(ת) מן הכלל', וכיון שאין זה רגיל כלל באהקת"ו שאשה יראת שמים תנהג מכונית[9], למה לה לעשות זה[10] ובפרט שהמאורעות בדרכים שם רבו וכו'. מובן שהמכונית אפשרי שתהי' שלה לכל דבר, אבל הנהיגה תהי' על ידי אחר"[11].

(ב) ובאגרת שני' (אג"ק חט"ז עמ' רג: מתורגם ללה"ק באג"ק מתורגמות ח"ג עמ' 18 – נעתק בשלחן מנחם שם) כתב, וז"ל: במענה למכתבו . . בו כותב אודות . . מה שאירע לאחר קניית המכונית השני'. על פי כתיבתו אינני יודע את המנהגים בחוג שאליו הוא שייך, אבל דומני, מפי השמועה, ששם מופרך ביותר שהאשה תנהג במכונית, אף שבחוגים חרדיים אחרים ישנה השקפה אחרת בזה, אבל הרי ידוע גם כלל התורה, אשר במקומו של רב יש להתנהג כפי הפסק של רב, ובמקומו של שמואל כשמואל, ומזה מובן שהפרסום בענין, שזה שייך לאשה, וכפי שנראה השתדלו לפרסם זאת, מפני הטעם שכותב, הרי שהפרסום הגדיל את הענין של אי ההתנהגות כפי מנהג החוג שאליו שייך בעבר ובהווה. ויתכן שזו הסיבה למאורע. אם כן, התיקון הוא לפרסם את ההיפך (והדבר קל, כיון שהעובדה היא הרי כך, שלא היא משתמשת במכונית), אבל בענין של תיקון, יש להוסיף על מה שהי' קודם . . מהנכון שלערך חומש ממה ששילם וישלם בעד המכונית יתן לצדקה הקשורה במיוחד ביראת שמים".

וכבר לימדנו רבינו כלל גדול בהל' צניעות, והוא ש"בעניני צניעות וכיוצא בזה, נוסף על גדרי הצניעות שאין לשנותן בכל מקום, ישנם גם כן פרטים התלויים במנהג המקום - תלויים להחמיר, אבל לא להקל כמובן" אשר "בזה על כל רב ומורה הוראה במקום לברר ולהורות בנוגע למעשה בפועל" (אג"ק חכ"ז עמ' תנו).

"ועוד להוסיף, וגם זה עיקר, שהמוכרח להחמיר בהתאם לתנאי המקום, לאו דוקא הפירוש שהוא חומרא בעלמא, כי אפשר גם כן שמפני תנאי המקום הרי - מן התורה אסור הדבר" (אג"ק שם).

ונשמרתם מאד לנפשותיכם

ד) בשו"ת שבט הלוי ח"ז (מהדורא שלישית, בני ברק תשס"ב) סי' יא כתב "בענין אסונות תאונת דרכים שנתרבו בעו"ה בזמן האחרון", הנה אחד הגורמים בדבר הוא נהיגת הנשים "איבעית אימא, שגורם מכשול רוחני להן ולאחרים, ואיבעית אימא, כידוע, שטבע הנשים שאינם שולטות על עצמן בעת צרה ודחק ומעורבים כ"פ בתאונות האלה".

ובספר לבושה של תורה (הנ"ל הערה 2) עמ' תתמג הרחיב את הדיבור בענין זה, וכתב: "תגובת ונסיגת אשה אינה מהירה כתגובת האיש, ובפרט כאשר האשה אינה צעירה כל כך, ולכן בתוך ציבור הנוסעים במהירות רבה (וכפי שהוא לצערנו המצב בא"י), ויש כמה פעמים צורך לעצור פתאום כדי למנוע תאונה ר"ל, יש קצת סכנה בנהיגת נשים (מול נהיגת אנשים), ואם אפשר בלעדו הוי בכלל ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"[12].

ונמצינו למדים מדבריהם דס"ל שבנוסף לנימוקי צניעות וקדושה [השנויים במחלוקת כנ"ל ס"א], יש לאסור לנשי ובנות ישראל לנהוג מכונית (עכ"פ במקום שאפשר באיש) מדין שמירת גוף ונפש.

ולכאורה צ"ע לפי שיטת רבינו זי"ע ודעימי' שהתירו את הנהיגה לנשים, דבשלמא משום צניעות וכיו"ב הרי ישנן סברות לכאן ולכאן, ושפיר שייך מ"ש רבינו דבכה"ג נקטינן דנהרא נהרא ופשטי' והלכתא כמר באתרי', אבל אם משום סכנה (וחמירא סכנתא מאיסורא) קאתינן עלה, הרי כל הקהלות נוסעות ברחובות משותפים, ואיך שייך להפריד בין הדבקים ולומר שהדבר תלוי בחוגים אשר כל אחד במסילתו יעלה?

אמנם באמת נראה דקושיא מעיקרא ליתא שהרי הנסיעה במכונית הותרה לכל, להדיוטות כמו למומחים, ומעשים בכל יום הוא שנוסעים במוניות אפילו בכה"ג שהנסיעה באוטבוס בטוחה יותר וכיו"ב, ואפילו כשאין הכרח לנסוע במכונית כבר התירו את הנסיעה בשופי, ובכה"ג קיי"ל דכיון דדשו בו רבים שומר פתאים ה', וכמ"ש בשו"ת חלקת יעקב (להג"ר מרדכי יעקב ברייש) ח"ג (ירושלים תשכ"ו) סי' יא: "הגע בעצמך, הכי יעלה על הדעת לאסור על פי דין תורה לנסוע באויטא או באוירון, אף שעינינו רואות ויודעים מכמה אסונות ומקרים רעים דמתרחשו כמה פעמים עם נוסעים הללו . . רק כיון דכבר דשו בו רבים מותר".

ובר מין דין, הנה כיון שדבר זה, מי מסוגל יותר להגיב במהירות בשעת הסכנה ומי עלול יותר לגרום לתאונת דרכים, הרי זה תלוי בבירור המציאות, ובשו"ת אשר חנן הנ"ל כתב שמן המפורסמות הוא ש"רוב התאונות רח"ל נעשות בדרך כלל על ידי גברים שהם נוסעים במהירות מופרזת מרוב ביטחון עצמי והוא טבעי אצל האיש, משא"כ פחות אצל הנשים".

וגם ע"פ תוצאות הנסיונות והבחינות שנעשו ע"י מומחים מטעמי ממשלות וחברות ביטוח וכיו"ב שנתפרסמו בשער בת רבים נראה שנהיגת הנשים איננה גרמא נזקין במדה גדולה יותר מנהיגת האנשים, ואדרבה יש אומרים שנהיגת הנשים בטוחה יותר ע"פ טבע. ואכ"מ להאריך בזה.

ובאמת אם באנו לומר כמ"ש בשו"ת שבט הלוי ובס' לבושה של תורה, דבכה"ג "דאפשר בלעדו" אסור להניח את מי שעלול להזיק ולהנזק יותר לנהוג את המכונית, הרי במצב שאפשר לבחור איש או אשה להיות נוהג, והאשה ידוע כמוכשרת יותר באומנות הנהיגה ותגובתה ממהרת לבא יותר מזו של בעלה וכיו"ב, לכאורה יש לסדר שהאשה דוקא תנהג את המכונית כדי לבחור את הרע במיעוטו.

ועכ"פ גם את"ל שאין מעלה בנהיגת הנשים לענין מדת הסכנה שבדבר, מ"מ פשוט שאין טעם לאסור נהיגת מכונית לאשה דוקא משום דררא דסכנה, ואין לנו לדון אלא משום גדרי צניעות וקדושה בלבד, וכמשנ"ת.

[1] ) תהלים מה, יד. – ראה: (א) עירובין ק, ע"ב ובפירוש רש"י: "עשר קללות נתקללה חוה כו' וחבושה בבית האסורים - כל כבודה בת מלך פנימה"; (ב) יבמות עו, ב ואילך. ובפירוש רש"י שם עז, א ד"ה הנה באהל: "דאין דרך אשה לצאת מביתה"; (ג) כתובות נח, א ובפירוש רש"י שם ד"ה מחצה; (ד) נדרים לז, ב: "בנות מי קא בעיין שימור" ובפירוש הר"ן שם: "אינהו לאו אורחייהו למיפק אבראי, דכתיב כל כבודה בת מלך פנימה וליכא לאוקמא בה שכר שימור"; (ה) נזיר יב, א "אשה דלא ניידא" ובפירוש המיוחס לרש"י שם: "דכל כבודה בת מלך פנימה" (ו) שבועות ל, א; (ז) בראשית רבה פ"ח, יב: "האיש כובש אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל".

וראה רמב"ם הל' אישות פי"ג הי"א ובטור אהע"ז סי' עג. וראה גם רמ"א אהע"ז שם ס"א: "ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה, שאין יופי לאשה אלא לישב בזויות ביתה". וראה ביאור הגר"א שם.

[2] ) את הכתוב (תהלים קכח, ג) "אשתך כגפן פורי' בירכתי ביתך" פירש הרד"ק: "גם זה מהנהגות הטובות בעולם, שתצוה אשתך שתהי' כגפן פורי' בירכתי ביתך והמשיל אותה לגפן, כי אין לך עץ שנוטעים אותו בתוך הבית אלא גפן, שיש בני אדם שנוטעים אותה בירכתי ביתם. וכשתגדל מוציאים אותה מתוך הבית ולחוץ, אל השמש, והנה שרשי' בתוך הבית וענפי' חוץ לבית, כן האשה תהי' צנועה בירכתי הבית שלא תצא חוץ לביתה כי זה דרך אשה מנאפת, כמו שאמר המלך שלמה עלי' (משלי ז, יב) 'פעם בחוץ פעם ברחובות'".

[3] ) ובספר לבושה של תורה (להג"ר פסח אליהו פאלק, ירושלים תשס"ז) סי' עד מנה כמה טעמים שבגללם יש לנשי ובנות ישראל להמנע, לפי דעתו, מנהיגת מכונית: (א) "במקומות שרק מיעוטא דמיעוטא של נשים נוהגות מכוניות . . ואצלם הוי נהיגה דבר השייך בעיקרו לעולם האנשים", הנה כשאשה נוהגת, ה"ה מעין 'לא יהי' כלי גבר על אשה'; (ב) "עצם המציאות שאשה יושבת ברה"ר ומראה לכל שהיא מוכשרת בנהיגה . . אינו עולה בקנה אחד עם הצניעות. ופעמים היא גם מתגאה בחריצותה ובאומנת הנהיגה שלה, ובפרט כאשר היא צעירה לימים ורק מקרוב למדה אומנות זו, והיא מתגאה בו לעין כל". (ג) "רואים בחוש שהנהיגה קרובה להביא אשה לגיאות . . למשל, הנהגת יוצאת מהמכונית שלה ונכנסת לחנות ומסתובבת לקנות מה שצריכה, ואח"כ עומדת בתור ומחכה שהיושבת על הכספת יתמסר לה בהקדם. וראינו כמה פעמים שהנהגת עומדת עם המפתחות בידה לעין כל להראות שאין לה זמן והיא ממהרת, ומנסה ליתן רושם שהיא 'אשה חשובה' ובעלת מכונית, ואין בדין לעכבה. ולפעמים תעשה גם קצת רעש ע"י קשקוש המפתתות כדי שירגשו שהיא בעלת מכונית ומ'חשובי בני אדם'"; (ד) "טבע הנוסעים במכוניות להסתכל ולהרגיש בנהג של כמעט כל מכונית ומכונית העוברת, וכן טבען של חלק גדול מהולכי רגל שמרגישים בנהגים, ונמצא שאשה שנוהגת רכב מזמינה עצמה שכל העובר עלי' ירגיש בה"; (ה) "דרך נשים בהרבה מקומות שבעולם לקנות מכונית אדומה או צבע בולט . . וכשם שחסרון צניעות הוא להתלבש בבגד אדום . . באשר זה מושך בני אדם להסתכל בה, כך גם אינו נכון שתקנה לעצמה מכונית בצבע אדום בהיר או שאר צבע עז הגורם שכאשר היא עוברת ברחוב היא מושכת בני אדם להסתכל בה"; (ו) "ע"י שהבת יש לה מכונית היא נעשית הרבה יותר יצאנית ממה שהיתה בלי זה . . מאחר שנעשה קל מאוד עבורה לצאת מהבית, ובפרט כשיש לה מכונית יפה ובמה להתגאות, וכ"ז פוגע מאוד בצניעותה ובעדינות נפשה". (ז) "לימוד נהיגה הוא דבר שבקל מביא לידי חסרון בצניעות, דקשה בהרבה מקומות להשיג מחנכת אשה ללמד מלאכת הנהיגה לבת או לאשה, וכל שהמחנך גבר קרוב הוא לפריצות"; (ח) "בכניסה וביציאה ממנה צריכה אשה זהירות רבה שאז בקל יקרה שצורת גופה ואורך בגדי' אינן מופיעין באופן המתאים והמחוייב"; (ט) "בדור פרוץ שלנו יש צורך להדגיש שנהיגה במכונית ע"י צעירים וצעירות נעשה למקור נוסף של עירבוב וקלות ראש". (י) "קשה לאשה להזהר מסכנת דרכים כפי שאפשר לאיש להזהר", ע"ש בלבושה של תורה שהאריך והרחיב להוסיף נופך לכל טעמיו ונימוקיו בדבריו שהאריך והרחיב והוסיף נופך לכל הנימוקים הנזכרים. ולא באתי בזה להעיר בדבריו אלה (זולת טעמו העשירי – ראה לקמן בפנים ס"ד), וסמכתי על המעיין שיעביר את טעמיו תחת שבט הביקורת ויראה מה לרחק ומה לקרב, ובפרט שגם הרב המחבר כתב שכל דבריו לא נאמרו "לענין המקומות שאין תתבורה אחרת וכמעט א"א ללכת לקנות צרכי הבית בלי מכונית היות והחנויות רחוקות מבתי המגורים והבעל אינו בבית רוב שעות היום ליקח אותה במכונית, ולנסוע תמיד עם מונית (טאכסי) עולה במחיר גדול, וגם מהוה חסרון בצניעות בעצמו, ולבד מזה יש אשה אלמנה וכדומה ואין מי שעזור לה, ולפעמים מחמת עניני בריאות בין של האשה בין של הבעל יש צורך מיוחד שתנהג האשה מכונית, ועל מצבים כאלו לא נכתבו דברינו".

[4] ) ראה גם 'דברי יואל – מכתבים' (להאדמו"ר מסטמר זצ"ל, ברוקלין תשמ"א) ח"ב סי' כט (עמ' לה): "זה פירצה נוראה עד מאד, כי כל כבודה בת מלך פנימה, ואין לשער מה שיוכל לצמוח מפירצה זו ה' ירחם, ע"כ בל יראה ובל ימצא מי שיעבור על פירצה נוראה זו ח"ו".

וראה גם שו"ת תפארת נפתלי (להרב נפתלי הירצקא העניג, ברוקלין תשמ"ו) סי' מב (אות ג) שנשאל בענין "אחד שרוצה שבתו תלמוד מלאכת ה'דרייוון' להוליך 'קאר' והיא לבדה תיסע בלי שום סיוע מאחר", והשיב כי אין שום היתר על זה, כי צריכין להרחיק מן המכוער והדומה לו, כי בקל תוכל להיות נכשלת באיסור יחוד ועוד יותר ח"ו, ואם מתחילים מדברים כאלה וסומכין את עצמן על כשרותן של בתולות לבסוף המה מהצועקין ואינן נענין...", ע"ש דברים כדרבונות.

[5] ) ראה ברכות סא, ב. רמב"ם הל' איסורי ביאה פכ"א הכ"ב. טושו"ע אהע"ז סי' כא ס"א. [ובשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא: "בזמנם הי' אפשר להזהר מלכת אחרי אשה, משא"כ בזמננו הרי אף אם יברח מאחורי אשה ימצא תיכף את עצמו אחורי אשה אחרת, וכמדומה לי שנשים מצויות ברחוב יותר מאנשים . . ולכן הי' נלע"ד דבמקום מצוה [או שצריך לעשות כן מצד הנימוס] אין טעם להחמיר בזמננו" ע"ש].

[6] ) בפסחים קיא, א: "ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן, הכלב והדקל, והאשה". ובפירוש הרשב"ם שם: "לא ממצעין, לא יעברו בין אנשים; ולא מתמצעין, ולא יעבור איש אחד בין שני כלבים בין שתי נשים וכו'". ובהוריות יג, ב: "עשרה דברים קשים ללימוד . . העובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים". ובשו"ע רבינו הזקן חו"מ הל' שמירת גוף ונפש וב"ת ס"ט: "לא יעבור איש בין שתי נשים ולא אשה בין שני אנשים מפני שרו"ר שורה". [ובשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (ירושלים תשס"ז) ענינים שונים סי' עג: "דוקא שילך בין שני נשים שעומדות או להיפך, אבל בדרך הילוכם כנראה שאין קפידא, שאין כאן אמצע, שלא שייך כי אם באחד מהם קבוע"].

[7] ) וראה גם דברי יואל הנ"ל הערה 3: "זה כבר שגיליתי דעתי ואמרתי אודות מכת המדינה בדבר הפירצה שרגילים אברכים ובחורים לנסוע במכונית (אויטא), הנקרא דרייווען, שזה מזיק ליר"ש ולצניעות במה שנוסעים באויטא בשוקים וברחובות, חוץ מההכרח לפרנסה וכדומה".

[8] ) עוד העירני הרב הנ"ל ממ"ש הרב פנחס רז בספרו 'איש ואשה שזכו' (ח"א עמ' מז): "נ"ל דבזמן הזה כו"ע מודו שעדיף יותר שתלך האשה לקנות בשוק, שאם מה שנהגו אז שהאיש יוצא הוא משום שלא רצו להטריחה, ראוי לה למחול ע"ז בשביל קדושת בעלה, כי בעווה"ר כל רחובות מלאו בנשים רבות הלובשות בגדי שחץ ופריצות, ופשה הנגע אף אצל החרדים . . וקשה הרבה לילך ברחובות קרי'". ובהמשך לזה כתב (שם עמ' לח-לט): "י"ל שכיון שבזה"ז דרך הרבה נשים כשרות לקחת על עצמ[ן] את עול ניהול הבית, והם עורכות את הקניות הרבות המצטרכות לבית . . ובכך מסייעת ביד הבעל שיהי' שקט בתורתו או במלאכתו . . יש מקום לקבל דרישתה לרכב כדי להקל ממנה את עול המלאכה".

[9]) ראה לדוגמא שערי תורת הבית (להרב יהודה טשזנר, ירושלים תשס"ד) סי' יב עמ' קפג (סוף הערה 33): "ובקהילתנו הק' באופקים כבר תוקן מקדמת דנא ע"י מורינו הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל תקנה חשובה זו שנשים לא תנהגנה ברכב". וראה גם אום אני חומה (להג"ר מרדכי גרוס) במדור 'חידותם משתעשעות' סי' קלו (עמ' שלז) "בנידון כולל אשר העומד בראשו שליט"א אין מסכים ליתן תשלום למי שאשתו נוהגת ברכב, ואחד מלומדי הכולל אין אשתו מקפידה בזה, והנ"ל לא יודע שראש הכולל מקפיד ע"ז, אם נצרכים חברי הכולל אשר יודעים דבר זה להודיע לראש הכולל". ע"ש מ"ש בזה. ואכ"מ להאריך עוד.

[10]) להעיר מס' לבושה של תורה (הנ"ל הערה 2) עמ' תתמד דס"ל "דכאשר אצל החרדים במקום מסויים אין נשים נוהגות מכונית מחמת רגשי צניעות שלהם . . יש חיוב על המיעוט שלא להקל על דרגת הצניעות המקובל אצל הציבור דהוי חומרי מקום שבא לשם [ע"ש בארוכה] ולפ"ז בהרבה מקומות בא"י שדרך החרדיות שלא להנהיג מכונית, אסור לאיזה יחידה להתנהג אחרת" (אם לא ע"פ שאלת חכם). ויש לפלפל בדבריו. ואכ"מ.

הרב חיים רפפורט 

[11]) וראה גם חוברת 'התקשרות' [שבועון היו"ל ע"י מכון ליובאוויטש שע"י צעירי אגודת חב"ד באה"ק] גליון תלט (פ' ויחי ה'תשס"ג) עמ' 11 וספר 'שלחן מנחם' (היכל מנחם, ירושלים תשע"ג) ח"ו אהע"ז סי' כ (עמ' עא הערה כח).

[12]) ראה ברכות לב, ב: "ת"ר מעשה בחסיד אחד כו' והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (שם, טו) ונשמרתם מאד לנפשתיכם". וראה רמב"ם הל' רוצח פי"א ה"ד ושו"ע חו"מ סי' תכז ס"ח ושו"ע רבינו הזקן חו"מ הל' שמירת גוף ונפש וב"ת ס"ג: "כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנאמר (דברים שם, ט) השמר לך ושמור נפשך". [וראה שו"ת מנחת שלמה תניינא סי' לז: "לענין עיקר הדבר מה נקרא ספק פקו"נ ומה לא, ועד איפה הוא הגבול, גם אנכי בעניי הסתפקתי טובא בזה, אלא שמצד הסברא נלענ"ד דכל שדרך רוב בני אדם לברוח מזה כבורח מפני הסכנה ה"ז חשיב כספק פקוח נפש וקרינן בי' בכה"ג וחי בהם ולא שימות בהם, אבל אם אין רוב בני אדם נבהלים ומפחדים מזה אין זה חשיב סכנה"].