ד"ר בני גזונדהייט
נס חנוכה ומלכות החשמונאים במשנת הרמב"ם
ראשי פרקים
א. המקור הבבלי
ב. המקור הארץ-ישראלי
ג. הרמב"ם
ד. "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם"
ה. תפקידה של מלכות ישראל
ו. חזרת מלכות לישראל
ז. מלכי החשמונאים מן הכהנים
ח. חזרת מלכות ישראל לעומת חורבנה
בדרכים שונות תוארה המשמעות של חג החנוכה במקורותינו: נס פך השמן (שבת כא, ב), נצחון צבאי של רבים ביד מעטים (תפילת "על הניסים") או הנס של שמונה שיפודים של החשמונאים (מגילת תענית פ"ט). בנוסף, גישתו של הרמב"ם לנס חג החנוכה ותוקפה של מלכות החשמונאים נידונה בפתיחתו להלכות חנוכה ובמספר מקומות בפירוש המשניות.
א. המקור הבבלי
בתלמוד הבבלי ובמסכת סופרים נזכרו ניסים שונים שנעשו בחנוכה, ובהתאם לכך שונה בהם גם תפקידם של הכהנים הגדולים. על פי הרקע הייחודי של המקורות האלה ניתן להסביר את הגישות השונות להבנת נס חנוכה.
עצם השאלה "מאי חנוכה" בתלמוד הבבלי (שבת כא, ב) משקפת שכחה מסוימת של תקופת בית החשמונאים, ואכן נס חנוכה מצטמצם שם לנס פך השמן במקדש בלבד. תפקידו של הכהן הגדול הוא רק בחותמו, המעיד על טהרת המקדש לדורות. "מלכות בית חשמונאי" אמנם נזכרת, אך אין התייחסות לנצחון הצבאי והמדיני. כך גם במגילת תענית (פ"ט), שבה נזכר רק "בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה, תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון". אפשר שהדגשת הנס הכרוך בהדלקת האש במנורת המקדש באה כניגוד לאמונתם של הפרסיים עובדי האש, הסמוכים למקום פעילותם של אמוראי בבל. את אמונתם של אלה הזכיר רש"י בסוגיית חנוכה במס' שבת: "שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם."
ב. המקור הארץ-ישראלי
בתפילת "על הניסים", שמקורה במסכת סופרים פ"כ (בנוסח שונה מעט מהנקוט בסידורים), יש התייחסות למלחמת החשמונאים. מסכת סופרים נחשבת כמקור ארץ-ישראלי, וככזה יש בתפילת "על הניסים" התייחסות מפורטת למלחמות החשמונאים, וכן איזכור מפורש של הדמות ההיסטורית "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו".
אם כן, הזכרת "מלכות בית חשמונאי" בבבלי נעשית באופן כללי בלבד, ואילו בתפילת "על הניסים" יש התייחסות לדמותם של המנהיגים "מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו". לא מדובר שם באופן סתמי על "בית חשמונאי", אלא על "חשמונאי ובניו", שמלחמותיהם הביאו לידי קידוש השם בכל העולם ("וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ…"). רק כפועל יוצא של נצחון "חשמונאי ובניו", באו "בניך" לבסוף למקדש והדליקו נרות "בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ".
הכהן הגדול נזכר בתפילת "על הניסים" רק לצורך הייחוס של מלחמת החשמונאים, ולא כמו בבבלי כנוטל חלק עיקרי בנס פך השמן.
גם בתרגום הירושלמי על הפסוק "וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן" (דברים לג, יא) יש התייחסות ליוחנן כהן גדול, אבל הנושא הוא שלטונו הפוליטי, ולא כהונתו הדתית: "ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל למקום".
בדומה לפרשנות הארצישראלית לתקופת החשמונאים, מתרגם ומפרש יונתן בן עוזיאל את הפסוק "קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ" (שמו"א ב,ד): "על מלכות מקדון אתנביאת ואמרת קשתת דגברי מקדונאי יתרבון ודבית חשמונאי דהוו חלשין יתעבדין להון ניסין וגבורן".
ג. הרמב"ם
הרמב"ם (הל' חנוכה ג, א) אימץ את שתי הגישות שהצגנו, זו המדגישה את הנס שבמקדש וזו המדגישה את הנצחונות בשדה הקרב. לאלה הוסיף הרמב"ם את הגורם של "עת צרתם" - תיאור הגזירות וביטול הדת, ופשיטת היד של היוונים בממונם של ישראל ובבנותיהם:
בבית שני כשמלכי יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהורות וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם א-להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים עד החורבן השני.
המקור בחז"ל לתפיסה זו של חנוכה הוא במשנה במסכת מידות, שם נאמר שהיוונים גם "פרצו בו פרצות".
גם הנס אשר אירע בשדה הקרב איננו מתמצה בעצם הניצחון, לדעת הרמב"ם, אלא חשיבותו וגדולתו נעוצות גם במה שבא לאחר מכן - "חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים". מבחינה זאת עומדות בדברי הרמב"ם שתי תשועות: הקב"ה הושיעם [את ישראל] מידם [של מלכי יון]; ובני חשמונאי אף הם "הושיעו ישראל מידם". הקבלה זו משמעה, שבני חשמונאי נלחמו את מלחמות ה'.
ההסתכלות המדינית וההיסטורית, של חזרת מלכות לישראל "יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני", נותנת לחג החנוכה ולמלכות החשמונאים משמעות ייחודית לפי הגותו המדינית של הרמב"ם. ההצלחה הצבאית של מלכות החשמונאים אינה מטרה בפני עצמה, אלא נחשבת כהכשרת הקרקע לקיום תורה ומצוות, לאחר שהיוונים "לא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות". ואכן, גם בהלכות מלכים ומלחמותיהם, אשר מסיימות את כל הי"ד החזקה של הרמב"ם, מודגשת משמעות זאת של המלחמות בהקשר של ביאת המשיח. המטרה הסופית של המלחמות היא קיום מצוות ולימוד תורה, כפי שהרמב"ם מסיים את הלכות מלכים ומלחמותיהם (יב,ה) ואת כל "משנה תורה":
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' (ישעיה יא,א).
ד. "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם"
לפי הרמב"ם, כאמור, "פריצת הפרצות" שעליה סיפרו חז"ל במסכת מידות משמעה גזירות שמד שבאו "לבטל את הדת". נמצא שהמאבק עם היוונים היה לא רק כנגד טומאת השמנים בהיכל, או מלחמת קיום "לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ", אלא יש בה - לפי הרמב"ם – גם ערעור של עיקרי הדת והאמונה. עובדה זו מעמידה את מלחמת החשמונאים באור צודק יותר, שכן כבר פסק הרמב"ם במקום אחר (הל' יסודי התורה ה,ג):
וכל הדברים האלו שלא בשעת הגזרה. אבל בשעת הגזרה, והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחביריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, ייהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות בין נאנס בתוך עשרה בין נאנס בינו לבין עובדי כוכבים.
על המושג 'דת', ועל החומרה שבניסיון ביטולו, ניתן ללמוד מדברי הרמב"ם בהקשרים אחרים, למשל:
ספר ראשון אכלול בו כל המצוות שהן עקר דת משה רבינו וצריך אדם לידע אותן תחלת הכל כגון ייחוד שמו ברוך הוא ואיסור עבודה זרה וקראתי שם ספר זה ספר המדע. (הקדמה ל"משנה תורה")
כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. (הל' ת"ת ג,ט)
והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר (יחזקאל לג,יא) "אמור אליהם חי אני נאם ה' א-להים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". (הל' רוצח ושמירת נפש יג,יד)
דוגמה מאלפת נוספת להדגשת עיקרי הדת במשנת הרמב"ם נמצאת בהלכות גיור. הרמב"ם מוסיף שם את הביטוי "עיקרי הדת" - בהתאם להקדמתו ל"משנה תורה" - כחלק מרכזי של קבלת המצוות, וזאת לכאורה בניגוד למקור התלמודי:
תלמוד בבלי מסכת יבמות מז,א
ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות... רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד,ב
ומודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה ומאריכין בדבר הזה ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות ואין מאריכין בדבר זה.
לסיכום, נמצא שגם בחנוכה קיימת משמעות נוספת, שלכאורה לא דובר עליה במקורות חז"ל: הצלתם של עיקרי הדת.
ה. תפקידה של מלכות ישראל
בהלכה זאת מדגיש הרמב"ם את תפקידה העיקרי של מלכות ישראל: לחצם של מלכי יון היה למניעת קיום מצוות, והתשועה היתה בדמות מלכות ישראל שנמשכה מאתיים שנה.
לכאורה, תפקיד המלכות הוא לפתור בעיות מדיניות וחברתיות בלבד, כדברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מה): "לפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות כמו שבארנו בספר שופטים". אך לא כן בישראל, שכן אצלנו תפקיד המלוכה הוא לאפשר את קיומם של החיים הדתיים. כך כתב הרמב"ם גם בהל' תשובה ט,ב:
ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח - כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מניחה להם לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להן מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת.
אמנם תפקידה של המלכות מתבצע ע"י מלחמות, וכפי שכינה הרמב"ם את הלכות מלכים - הלכות מלכים ומלחמותיהם, אבל מסופן של הלכות חנוכה יש ללמוד שהתכלית הסופית שונה מהאמצעים. וכך כתב הרמב"ם בסוף הל' חנוכה:
נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום' (משלי ג,יז).
הפתיחה של הלכות חנוכה מדגישה את המלחמות של מלכות ישראל, אך בסופו של דבר המטרה היא דווקא השלום.
ו. חזרת מלכות לישראל
נצחון החשמונאים לא היה רק הצלחה צבאית נקודתית, אלא גם חלק מרצף היסטורי של מלכות ישראל. ואכן, למלכות ישראל יש משמעות מיוחדת בדברי הרמב"ם: כפי שנראה להלן, לעיתים קרובות הוא מוסיף למקורות התלמודיים את האלמנט של מלכות ישראל:
מקור בתלמוד דברי הרמב"ם
עבודה זרה נד,ב:
אלא עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין
הלכות תשובה ט,ב:
אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל.
ברכות מח,ב-מט,א:
אמר רב ששת: פתח ברחם על עמך ישראל, חותם במושיע ישראל; פתח ברחם על ירושלים, חותם בבונה ירושלים. ורב נחמן אמר: אפילו פתח ברחם על ישראל, חותם בבונה ירושלים, משום שנאמר (תהלים קמז,ב) "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" - אימתי בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס.
הלכות ברכות ב,ד:
וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים. ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה. וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו, לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא ענין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד.
משנה סוטה ז,ח:
ברכות שכהן גדול מברך אותן, המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העוון.
הלכות חגיגה ג,ד:
חמישית - מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם, וחותם בה: הבוחר בישראל.
ירושלמי יומא פ"ז ה"א:
ואמר רבי אידי: השוכן בציון על ישראל הבוחר בישראל על הכהנים הבוחר בכהנים... הלכות עבודת יום הכפורים ג,יא
ומברך על ישראל ברכה בפני עצמה, עניינה שיושיע ה' את ישראל ולא יסור מהן מלך, וחותם בה: בא"י הבוחר בישראל...
יבמות כד,ב:
אחד איש שנתגייר לשום אשה ואחד אשה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה - אינן גרים דברי ר' נחמיה. הלכות איסורי ביאה יג,טו:
שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו.
(אין מקור תלמודי - ראה כסף-משנה שם) הלכות מלכים יא,א:
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם.
למלכות יש נופך וסגנון משיחי. חזרת המלכות לישראל היא החידוש המכריע של ימות המשיח לפי משנת הרמב"ם (הל' תשובה פ"ט; הל' מלכים פי"א). אין "נחמה גמורה" בלי חזרת מלכות בית דוד (הל' ברכות פ"ב), ולכן הברכות במצוות הקהל (הל' חגיגה) וביום כיפור (הל' עבודת יום הכיפורים) כוללות – לפי נוסח הרמב"ם - בקשה מפורשת לקיום מלכות ישראל. גם בהקשר של מצוות גיור (איסורי ביאה) מפרש הרמב"ם את המושג התלמודי של "שולחן מלכים" ללשון "מלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל", דהיינו כבוד ומעמד מדיני של עם ישראל, כי הרי לפי הרמב"ם עצם קיומה של מלכות ישראל הוא "טובה וגדולה לישראל".
ז. מלכי החשמונאים מן הכהנים
לפי הירושלמי "אין מושחין מלכים כהנים", ובעקבות כך גם המלך המשיח יהיה - לפי הרמב"ם - דווקא מבית דוד. מלכי החשמונאים לא היו מבית דוד, ולפי זה אין לכאורה תוקף הלכתי למלכותם. בנוסף, הרמב"ם ידע היטב שבמשך אותן מאתיים שנים, בין נצחונם של "כוהן גדול חשמונאי ובניו" ועד חורבן בית שני, חלק ניכר ממלכי החשמונאים "לא היו הולכים לפי המסורת הישר" (פיהמ"ש יומא פ"א מ"ג). כך, על המשנה "המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו" מעיר הרמב"ם: "זה מלכי ישראל בלבד לפי שהיו עבריינין במלכותם לא היו משבחין השפלות ולא היו נכנעין לדברי תורה" (פיהמ"ש סנהדרין ב:ב). ובכל זאת, עצם קיום המלכות בישראל מוגדר הלכתית במשנת הרמב"ם כ"חזרת המלכות לישראל", כי מלוכה קלוקלת עדיפה מאשר חוסר שלטון מוחלט, ויש להודות לקב"ה ולשבחו על עצם חזרת "מלכות לישראל".
ח. חזרת מלכות ישראל לעומת חורבנה
מקורו של הרמב"ם לחישוב משך קיומה של מלכות החשמונאים הוא בגמרא בעבודה זרה (ח, ב - ט, א), שלפיה "מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש, מלכות בית הורדוס מאה ושלש". תקופה זאת, על אף קשייה וסיבוכיה, נחשבת בהשקפת הרמב"ם כחזרת מלכות ישראל.
כשם שהרמב"ם רואה בחנוכה "חזרה של מלכות ישראל", כך הוא מסביר בהלכות תענית ה, ב את משמעות צום גדליה כסופה של מלכות ישראל: בעוד שהגמרא בראש השנה (יח, ב) מסיקה מחובת הצום לאחר רצח גדליה: "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו", הרמב"ם רואה ביום שבו נהרג גדליה בן אחיקם את היום שבו "נכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן". במילים אחרות, הגמרא רואה בצום גדליה את המשמעות הדתית של מיתת צדיקים, בלי להתייחס להקשר ההיסטורי; ואילו הרמב"ם מסתמך על פסוקי ספר ירמיהו (מ, טו), המדגישים את המשמעות ההיסטורית של תחילת הגלות על ידי רצח גדליה בן אחיקם: "לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה". במקום "חורבן הבית" או "שריפת בית אלקינו", מבליט הרמב"ם בהקשר זה את המשמעות ההיסטורית של תחילת "גלותן".
במקביל, הרמב"ם רואה גם את משמעותו של נס חנוכה לא רק בטיהור המקדש מידי טומאת היוונים ובנס פך השמן, אלא הוא מוסיף לאירועים אלה את ההקשר ההיסטורי של מלכות החשמונאים עם חזרת המלכות לישראל "עד חורבן הבית".
שאלות חזרה
1. מהו נס חנוכה לפי הגמרא שבת כ"א ע"ב, ומדוע הגמרא מדגישה פן זה של נס חנוכה?
2. מהו נס חנוכה לפי תפילת "על הניסים"? מה המקור של נוסח התפילה, ומדוע היא מדגישה דווקא פן זה של נס חנוכה?
3. מהו המשותף והמבדיל בין שני התיאורים של נס חנוכה?
4. כיצד הרמב"ם נעזר בגמרא שבת כ"א ע"ב ובתפילת "על הניסים", ואיזו משמעות מוסיף הרמב"ם לנס חנוכה?
שאלות לעיון ולהעמקה
5. כיצד משתלב הסבר זה של נס חנוכה במשנתו ההיסטורית והמדינית של הרמב"ם?
6. חידוש גדול חידש הרמב"ם בתוספת הסברו על נס חנוכה ומלכות החשמונאים. כיצד ניתן לדעתך לתרגם את חידושו למסרים רעיוניים לבני דורנו, יחסנו למדינת ישראל וכדומה?
7. בתחילת הדברים הערנו על מיעוט המקורות מתקופת חז"ל, אשר עוסקים בצורה ישירה במאורע ההיסטורי של חנוכה. האם תוכל להסביר זאת?
הצעות לשיעור
פנים רבות לנס חנוכה בדברי חז"ל ובמשנת הרמב"ם. על ידי "הצגה" של המקורות מהתלמוד הבבלי, תפילת "על הניסים" ממקור ארצישראלי ודברי הרמב"ם ניתן להציג לתלמידים את הגישות השונות בצורה ברורה ורלוונטית. נושא זה מהווה הזדמנות טובה להכיר את משנתו ההיסטורית של הרמב"ם (כולל מצגת על חייו ומשנתו של הרמב"ם), ולדון על יחסנו למדינת ישראל על פי משנתו התורנית.
