- אתה יודע מה ההבדל בין "צְפִּיַית הישועה" מלשון לצְפות, כמו הצופה של אוניה, ל"צִיפִּיַת הישועה", מלשון לְצַפות כמו שמצפים למשהו שאמור להגיע?
- בטח תיכף תגיד לי.
- יש הבדל משמעותי. כשאומרים שמצפים לישועה, מתכוונים שיושבים בשקט ומחכים שהיא תבוא.
- מה רע בזה?
- זה טוב מאוד, אך השאלה היא האם זה מה שמוטל עלינו לעשות.
- מה האופציה השניה?
- לצפות לישועה מלשון צפייה, היינו הסתכלות, התבוננות. זה דבר הרבה יותר פעיל, יותר מחייב. אתן לך דוגמא. מסופר על כך שהרב קוק כאשר היה בלונדון במלחמת העולם הראשונה, הרגיש שישנה תסיסה חיובית בקרב חברי הפרלמנט הבריטי בדבר הכרת הצורך לתת ליהודים בית לאומי. הרב לא ישב אז בחיבוק ידיים בנידון, ופעל רבות מאחורי הקלעים אצל חברי הפרלמנט, כדי לזרז את התהליך שבסופו של דבר הביא להצהרת בלפור הנותנת מעמד רשמי ראשון בקרב הגויים בעניין הזיקה של עם ישראל לארץ ישראל.
- אם אני מבין נכון, לזה אתה קורא צפיית הישועה?
- בדיוק. צפיית הישועה היא היכולת לראות בכל העלילות את היד האלוקית המכוונת את העולם, והמצפה מבני ישראל שיפעלו על מנת "ליישר את המסיבות אל מטרתם". המשמעות הפשוטה היא שמי שיודע את המגמות, הוא גם ידע לפעול על מנת לכוונן אל מטרתן, על ידי פעולות מעשיות כדוגמת פעולת הרב בלונדון.
- אבל מי אמר שיש מצווה כזאת? אולי אדרבה צריך ביטחון בה' ולתת לו לנהל את ההיסטוריה?
- טוב, נו זו מחלוקת ישנה בעם ישראל, אף על פי שדי ברור עכשיו כמעט לכל הרבנים שצריך לעלות לארץ על ידי השתדלות מעשית ולא לחכות בגלות עד שיבוא המשיח.
- זה ברור.
- זה ברור נכון, אבל לפני מאתיים שנה זה לא היה ברור בכלל. השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א הגיעה לארץ בערב ראש השנה תק"ע, והם ראו בזה סימן גדול הנרמז בפסוק "תקע בשופר גדול לחירותנו". ובאמת בתקופה ההיא היה צורך לעשות הרבה רעש כדי לעורר את האנשים לעליה לארץ ישראל.
- מה פירוש?
- אז האנשים עוד לא הבינו את הרעיון שהגאולה תעשה בדרך "האיתערותא דלתתא".
- תרגם.
- איתערותא דלתתא, הכוונה התעוררות מלמטה, זאת אומרת שהקדוש-ברוך-הוא מצפה מעם ישראל שהוא יתעורר מעצמו לעשייה לטובת גאולתו. את החובה לפעול לימד הגאון מוילנא לאחר שגילה זאת ברוח הקודש, ולכן הדריך את תלמידיו להתחיל לעלות לארץ בשיירות. וכך נפתחה למעשה הדרך למסע המופלא של ההתעוררות של בני ישראל לשיבת ציון, ומתוך כך צמחה בסופו של דבר מדינת ישראל.
- אתה בעצם רוצה לומר שעם ישראל עבר ממצב של ציפייה למצב של צפייה…
- זה בערך מה שאני אומר. אך העסק יותר מורכב, שהרי מעולם לא איבדנו את הציפייה הפשוטה והטהורה שמביאה אותנו להאמין במשיח ובביאתו הפתאומית להושיע את ישראל. אבל בנוסף אליה אנו לקחנו ולוקחים אחריות על גאולתנו ולכן אנו צופים ומתבוננים על כל מהלך ומהלך שקורה לנו, ומנסים לקרוא נכון את המפה של הנהגת הקדוש-ברוך-הוא על מנת לפעול בהתאם.
- מה אני אגיד לך… זה היה פעם… היום אין מה לצַפות גם לא מה לצְפות! כל אחד דואג לעצמו, לנוחות הפרטית שלו.
- זו באמת בעיה כשמפסיקים לצפות על המציאות על מנת להוביל אותה לתכלית החזון, וגם כשכבר לא מצפים ממנה כולם. זה איבוד החזון. תשים לב, חזון זה גם מלשון ראייה והתבוננות…
- מה אפשר לעשות?
- צריך להבין שלא הגענו למטרה ושצריך עוד הרבה כוח והרבה כשרון כדי להמשיך ולצפות לגאולתנו השלימה. אנו כנראה "עוברים פאזה", ושוב אנו זקוקים לאנשי חזון.
- פירוש?
- תראה הצפיה לישועה היא היכולת לזהות את כל המגמות על מנת לרוממם. אותן מגמות לא תמיד מראות את הצד החיובי שבהם, והוא נשאר נסתר מאוד בעומק הרצון הפנימי של בעל המגמה.
- עכשיו תאמר זאת באופן שאוכל גם להבין…
- קח למשל ילד קטן שנהנה לשבור צלחות, אם לא תזהה את המגמה החיובית שבזה, אתה פשוט תצווה אותו להפסיק לשבור צלחות.
- וכי מה אתה יכול לעשות? לתת לו להמשיך?!
- מסופר בגמרא על רבה שקנה צלחות שבורות בזול בשוק כדי לתת לבנו להמשיך לשבור.
- ומה הוא עשה בזה?
- הוא פשוט זיהה את המגמה הפנימית ביצר שבירת הצלחות, שהיא למעשה הרצון לשלוט על המציאות, כאילו הילד רוצה להוכיח שהוא מחליט איך צריכה להיראות הצלחת.
- ואז מה?
- רבה הבין שהמגמה לשלוט על המציאות היא חיובית ביסודה, היא זו שדוחפת את האדם לבנות ולא רק לשבור, אך אצל ילד קטן אין עדיין די שכל כדי לבנות, ולכן מגמה זו מתבטאת ברצון לשבור. אך אסור לדכא אותה לגמרי, כי אז גם פוגעים לטווח ארוך בפן החיובי של מגמה זו, היינו הרצון לבנות.
- מה זה קשור לכל מה שאמרנו קודם?
- אנחנו הולכים לקראת החזרת הופעת מלכות ה' בעולם. צריך לדעת לזהות את המגמות הפועלות באומה על מנת לנסות לכוונן לייעדן. בעבר המלאכה הייתה די קלה, משום שהחיוב של מגמת העלייה לארץ וישובה היה ברור כשמש. לכן היה קל להצטרף למגמה הזו ולנסות לשכללה. עתה העניין הרבה פחות פשוט. ישנן הרבה מגמות חדשות בחברה הישראלית ונצרכת עין בוחנת הרבה יותר חדה כדי לִצפות לישועה. אבל אנו לא נרפה. אנו חייבים להמשיך במלאכת הקודש ובעזרת ה' גם נצליח.
הרב אילן ציפורי
