- רציתי לשוחח אתך, על הצפייה הלא-רציונלית לביאת אדם שיגאל אותנו. למה מי שלא מאמין במשיח מוגדר ככופר?
- אתה צודק שהאמונה במשיח היא אחד העיקרים של אמונת ישראל ומי שאינו מאמין בו נקרא כופר. צריך להבין למה העניין הזה כל כך חשוב.
- באמת, זה מה שאני רוצה להבין.
- האמונה בביאת המשיח, הציפייה לישועה, כלולה ממש באמונה בקדוש-ברוך-הוא, משום שאין אמונה באלוקים מבלי אמונה בהשגחתו והנהגתו את ההיסטוריה.
- תסביר.
- מי שמאמין שיש בורא לעולם גם מאמין שהעולם צועד להשלמתו, שהרי לא יתכן שיישאר כל כך שפל לאחר שנברא על ידי האלוקים! הציפייה לישועה, זו האמונה שבסופו של דבר יהיה תיקון, משום שיש אלוקים שמשגיח על העולם. הציפייה הזאת איננה רק עיונית, אלא היא גם חייבת לצאת אל הפועל על ידי עשיית כל המעשים האמורים לקרב את הישועה. אדם לא יכול לומר שהוא מאמין בישועה וכאשר מזדמנת לו אפשרות לפעול על-מנת לקרב אותה, הוא נשאר בחיבוק ידיים. צריכה להיות התמדה בציפייה מחשבתית וזריזות לפעול בעת הכושר כדי לקרב אותה.
- אני יכול להבין שאדם מאמין חייב גם להאמין שכל המציאות הולכת להתעלות ולהיות טובה יותר, אבל למה להאמין במלך בשר ודם שיעשה זאת?
- אנו מאמינים בגדולת האדם וביכולתו להתעלות ולחזור לדרגת הצלם האלוקי בו הוא נברא, ואף להוסיף קדושה על קדושתו. האדם הראשון חטא, טעה בהשקפתו הרוחנית, ונפל עמוק עמוק מתחת למעמדו הרוחני האמיתי. מאז, האנושות לא הפסיקה לחטוא ולהכשל, אך היהדות לא מתייאשת מהאדם ומאמינה ביכולתו לשוב למדרגתו. לתהליך ההיסטוריה האנושית יש יד אלוקית מכוונת! ויש עם בעל יעוד לרומם את העולם כולו.
- איפה המשיח נכנס לתמונה?
- עם זה, עם ישראל, זקוק למנהיג בשר ודם שיעזור לו להתרומם לשיאים אליהם עוד לא הגיע. אין זה סוד שבני אדם זקוקים למורה דרך, ולכן הם בוחרים במנהיג, ולא משנה אם הוא מלך או נשיא.
- אז איך אתה מגדיר את תכונותיו של מלך המשיח?
במלך המשיח מתרכזת התכלית של יכולת ההתעלות הרוחנית האנושית, היונקת את כוחה מעצם המגמה האלוקית המיועדת לשכלל את הרוחניות.
- עכשיו בעברית…
- זהו כח אלוקי שנברא בעם ישראל ובכך ניתן לאנושות במתנה, על מנת להעלותה למדרגתה האמיתית. הכח הזה שנמצא בעם ישראל, עם הקודש, מצד תורת השם והקדושה העליונה המיוחדות לו, יוכל לצאת אל הפועל בשלמותו רק בעזרת מלך המשיח, שיהיה בעל עוצמה רוחנית המסוגלת לכך מצד עומק דבקותו בכלל ישראל. עתידים להיות בו רוח השם, רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת השם, שלא זכה להם אף אדם אחר.
- התחושה היא שהיהודים חיים תמיד בעתיד. עכשיו לא טוב להם ומחכים לעתיד טוב יותר. למה לא לאזור כוח ולחיות בהווה? תמיד מצפים לעולם הבא הרחוק. החיים הם בהווה ולא בעתיד!
- אין סתירה בין השאיפה לעתיד מתוקן, אידיאלי, לבין חיים שלמים בהווה. העולם הבא איננו מנותק מהעולם הזה – כל שמחזק יותר את העולם הבא (הרוחני) שלו, הרי הוא יותר חי בעוצמה גם בעולם הזה. מבחינה זו העולם הבא יכול להיות ממש בתוך העולם הזה. והעניין הוא דו-כיווני, שהרי כמה שהאדם מבסס יותר את ההווה שלו, כאשר הוא נבנה בהשקפה לעתיד הטוב, העתיד הטוב יותר ממשי, יותר קיים. הדברים נאמרים בחיי הפרט, ובעיקר בחיי הכלל.
- לא בטוח שהבנתי את עומק העניין, אבל, אני מתכוון שהמחשבות על העתיד יכולות להפריע להווה.
- פשוט שצריך להשקיע את כל המרץ בהווה. הבניין הלאומי הישראלי הוא יסוד לבנין העולם הבא, הטוב. דוקא דרך הבניין הלאומי נגיע לטוב המיוחל.
אדם שלא מאמין ביעוד, מנתק את חיי העולם הזה מנשמתו האצילה הנמצאת בעולם הבא. מי שחושב שהעתיד אינו צריך לכוון את ההווה, כורת את הענף מהגזע ממנו הוא יונק, וערך חייו יתדלדל עד לחוסר משמעות.
- אז לדעתך האמונה במלך המשיח עוזרת?
- האמונה במלך המשיח היא אמונה בקדוש-ברוך-הוא וביכולתו להושיענו. מי שחושב שהסתר הפנים של העולם הזה ימשך לעד, פשוט כופר בבורא עולם! אנו מאמינים בביאת המשיח ובתקומת כלל ישראל לטובת האנושות כולה. ואף על פי שהעסק מתקדם באיטיות, מכל מקום אנו מחכים מלאי אמונה - מלך המשיח הוא המלך שתכלית מציאותו היא לרומם את הכלל אל השאיפות של הצדק האלוקי הנשגב והקדוש.
