B'chasdei Hashem, over the past almost 20 years, Beis Mevakesh Lev has produced over 13,300 audio shiurim and over 31,000 written posts, unmatched by any one-person website - all completely free of charge. There are no paywalls or anything else. Now we are turning to you for help so we can continue - any amount will help. Even 99 cents! Thank you to my sweetest and most beloved friends!!!:-)!!
alchehrm@gmail.com
---
Prominent atheists, including Richard Dawkins שר"י, openly acknowledge that the universe appears remarkably fine-tuned for life. In his own words, he has described fine-tuning as presenting "incomprehensible delicacy and complexity" in the fundamental constants and initial conditions of physics—values so precisely set that even minuscule changes would make stars, planets, chemistry, or life impossible. Dawkins calls it the "best" argument for a designer, though he prefers multiverse speculation to avoid concluding there is an actual Creator.
Believers in G-d respond with straightforward logic: The world looks like it was created by an Intelligent Being because it actually was.
This is the core נקודת המחלוקת:
The universe displays literally billions upon billions of precise indications of purposeful design. Does this overwhelming evidence mean there actually is a Creator? Or does it merely appear designed, while in reality there is none?
What scientific premise supports the assumption of no Creator? There is none. The question of a Creator's existence is metaphysical, not empirical—it lies beyond the tools of science. Comparing a scientist's authority on theology to a college football coach pontificating on quantum physics is apt: the coach may master the X's and O's of the game, but physics is outside his pay grade—unless he doubles as a physics professor.
When scientists issue theological declarations (e.g., "there is no God" or "the universe is pointless"), they step far beyond their expertise.
A non-scientist can absorb the experts' descriptions of the universe's astounding integrated complexity and unchanging laws of nature—why would a random accident like blind evolution produce iron-clad, universal laws that hold everywhere, always?—and reach a logical conclusion. After presenting the observable facts, the honest scientist should stop, admit the limits of his domain, and leave the interpretation to theologians and philosophers.
My father-in-law experienced this firsthand in medical school. Studying the extraordinary, interdependent functions of the human body, his professor credited everything to "Mother Nature." Not yet frum, he found it strange: How could "Mother Nature" be so ingeniously precise and talented? It sounded exactly like... G-d. That insight eventually drew him to faith and Torah. "Father Nature," if you will.
To illustrate the fine-tuning more concretely, consider just a few of the most striking examples from physics (drawn from sources like Martin Rees's Just Six Numbers and other physicists' analyses):
The Cosmological Constant (Λ) — This governs the universe's expansion rate via dark energy. It is fine-tuned to an extreme precision of about 1 part in 10¹²⁰. If slightly larger, the universe would expand too rapidly for galaxies or stars to form. If slightly smaller (or negative), it would collapse shortly after the Big Bang. This is often cited as one of the most mind-boggling cases of fine-tuning.
The Gravitational Constant (G) — Controls gravity's strength. It must be tuned to roughly 1 part in 10³⁴ to 10⁶⁰ (depending on the exact measure). Too strong, and stars burn out too quickly or collapse into black holes with no stable planets. Too weak, and matter never clumps sufficiently to form stars, galaxies, or planets.
The Strong Nuclear Force — Binds protons and neutrons in atomic nuclei. Its strength (often measured via the nuclear efficiency ε ≈ 0.007) is fine-tuned to within a few percent: Slightly weaker (e.g., by ~0.001), protons couldn't bind to neutrons → only hydrogen exists, no complex atoms or chemistry. Slightly stronger, nearly all hydrogen fuses into helium early on → no water, no long-term hydrogen-burning stars, no life as we know it.
The Ratio of Electromagnetic Force to Gravitational Force (N) — Approximately 10³⁶ between protons. This immense imbalance allows atoms to form and chemistry to work while gravity shapes large-scale structures. A significant shift would prevent stable atoms, proper stellar fusion (essential for carbon and oxygen), or balanced star formation.
The Initial Expansion Rate / Mass Density of the Universe — Fine-tuned to about 1 part in 10⁵⁵ to 10⁶⁰. Too fast, and no galaxies form. Too slow, and the universe recollapses before life can emerge.
These are not fringe claims—they are accepted features of modern cosmology, noted even by skeptics like Stephen Hawking (who called the values "very finely adjusted") and Dawkins himself.
Rather than accept the straightforward, time-tested explanation—"G-d"—for this profound order and precision in nature, many scientists invoke the multiverse: an infinite ensemble of universes where ours is the lucky one. Yet the multiverse has zero direct empirical evidence. It stems not from rigorous observation or testing, but from creative speculation designed to sidestep a Designer.
As the psukim say:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ
מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ
The heavens declare the glory of G-d, and the firmament proclaims the work of His hands.
From my flesh, I behold G-d.
The evidence of design surrounds us. The question is not whether the universe appears fine-tuned—it undeniably does—but whether we are willing to follow that appearance to its rational conclusion.
היקום המכוונן עדין: עדות לעיצוב שאפילו אתאיסטים מודים בה
אתאיסטים בולטים, כולל ריצ'רד דוקינס שר"י, מודים בגלוי שהיקום נראה מכוונן עדין בצורה מדהימה לקיום חיים. במילותיו שלו, הוא תיאר את הכיוונון העדין כ"עדינות ומורכבות בלתי נתפסות" בקבועים היסודיים ובתנאים ההתחלתיים של הפיזיקה – ערכים מדויקים כל כך שאפילו שינויים זעירים היו הופכים כוכבים, כוכבי לכת, כימיה או חיים לבלתי אפשריים. דוקינס מכנה זאת "הטיעון הטוב ביותר" לקיומו של מתכנן, אף שהוא מעדיף השערות מרובות-יקומים כדי להימנע ממסקנה שיש בורא אמיתי.
מאמינים בה' משיבים בפשטות: העולם נראה כאילו נברא על ידי ישות תבונית מפני שהוא אכן נברא כך.
זוהי נקודת המחלוקת המרכזית:
היקום מציג מיליארדי מיליארדים של סימנים מדויקים לעיצוב מכוון. האם עדות מכריעה זו פירושה שיש באמת בורא? או שהיא רק נראית כעיצוב, בעוד שבמציאות אין בורא כלל?
על איזו הנחת יסוד מדעית מבוססת ההנחה שאין בורא? התשובה: על אף אחת. פשוט אין כזו.
קיומו (או אי-קיומו) של בורא הוא שאלה מטאפיזית, לא אמפירית – היא מעבר לכלים של המדע. להשוות את סמכותו של מדען בתחום התיאולוגיה למאמן כדורגל מכללה שמתבטא בפיזיקה קוונטית היא השוואה מדויקת: המאמן עשוי לשלוט מצוין ב-X וב-O במגרש, אך בפיזיקה הוא חסר אונים לחלוטין – אלא אם כן הוא גם פרופסור לפיזיקה.
כאשר מדענים מנפיקים הצהרות תיאולוגיות (למשל, "אין אלוהים" או "היקום חסר משמעות"), הם יוצאים הרחק מעבר לתחום המומחיות שלהם.
אדם שאינו מדען יכול להקשיב למומחים המתארים את המורכבות המשולבת המדהימה של היקום ואת חוקי הטבע הבלתי משתנים – מדוע "תאונה" כמו אבולוציה עיוורת תיצור חוקים ברזל אוניברסליים שלעולם אינם משתנים? – ולגזור מסקנה הגיונית משלו. לאחר הצגת העובדות הנצפות, המדען ההגון צריך להפסיק שם, להודות בגבולות תחום ידיעתו, ולהשאיר את הפרשנות למשתתפים בתחום התיאולוגיה והפילוסופיה.
חותני (חמי) חווה זאת בעצמו בלימודי הרפואה. בעת שלמד את התפקודים המופלאים והמשולבים של גוף האדם, המרצה שלו ייחס הכול ל"אם הטבע". הוא, שעדיין לא היה שומר מצוות, מצא זאת מוזר: כיצד יכולה "אם הטבע" להיות כה גאונית, מדויקת ומוכשרת? זה נשמע בדיוק כמו... ה'. תובנה זו הובילה אותו בסופו של דבר לאמונה ולתורה. "אב הטבע", אם תרצו.
כדי להמחיש את הכיוונון העדין בצורה קונקרטית, הנה כמה מהדוגמאות הבולטות ביותר מהפיזיקה (מבוסס על מקורות כמו ספרו של מרטין ריס Just Six Numbers ועל ניתוחים של פיזיקאים נוספים):
הקבוע הקוסמולוגי (Λ) — זה השולט בקצב התפשטות היקום באמצעות אנרגיה אפלה. הוא מכוונן עדין לדיוק קיצוני של כ-1 חלק ב-10¹²⁰. אם היה גדול מעט יותר, היקום היה מתפשט מהר מדי ולא היו נוצרים גלקסיות או כוכבים. אם קטן מעט יותר (או שלילי), היקום היה קורס זמן קצר לאחר המפץ הגדול. זה נחשב לאחד המקרים המדהימים ביותר של כיוונון עדין.
קבוע הכבידה (G) — שולט בעוצמת הכבידה. הוא חייב להיות מכוונן לכ-1 חלק ב-10³⁴ עד 10⁶⁰ (תלוי במדד המדויק). חזק מדי – כוכבים נשרפים מהר מדי או קורסים לחורים שחורים ללא כוכבי לכת יציבים. חלש מדי – חומר לא מתגבש מספיק ליצירת כוכבים, גלקסיות או כוכבי לכת.
הכוח הגרעיני החזק — מלכד פרוטונים ונייטרונים בגרעיני האטומים. עוצמתו (לרוב נמדדת דרך יעילות הגרעינית ε ≈ 0.007) מכווננת עדין בתוך כמה אחוזים: חלש יותר מעט (למשל ב-~0.001) – פרוטונים לא יכולים להיקשר לנייטרונים → רק מימן קיים, אין אטומים מורכבים או כימיה. חזק יותר מעט – כמעט כל המימן מתמזג להליום מוקדם מאוד → אין מים, אין כוכבים ארוכי טווח ששורפים מימן, אין חיים כפי שאנו מכירים.
היחס בין הכוח האלקטרומגנטי לכוח הכבידה (N) — כ-10³⁶ בין פרוטונים. איזון עצום זה מאפשר יצירת אטומים וכימיה תקינה תוך שכבידה מעצבת מבנים בקנה מידה גדול. שינוי משמעותי היה מונע אטומים יציבים, היתוך כוכבי תקין (חיוני לפחמן וחמצן), או איזון יצירת כוכבים.
קצב ההתפשטות ההתחלתי / צפיפות המסה של היקום — מכוונן עדין לכ-1 חלק ב-10⁵⁵ עד 10⁶⁰. מהיר מדי – אין גלקסיות. איטי מדי – היקום קורס לפני שחיים יכולים להתפתח.
אלה אינם טענות שוליות – הן תכונות מקובלות בקוסמולוגיה המודרנית, שצוינו אפילו על ידי ספקנים כמו סטיבן הוקינג (שכינה את הערכים "מכווננים עדין מאוד") ודוקינס עצמו.
במקום לקבל את ההסבר הפשוט, המסורתי והמנוסה – "ה'" – לסדר ולדיוק העמוקים הללו בטבע, מדענים רבים פונים להשערת המרובה-יקומים: אוסף אינסופי של יקומים, שביניהם שלנו הוא "הבר-מזל". אך למרובה-יקומים אין שום עדות אמפירית ישירה. היא נובעת לא מתצפיות או ניסויים קפדניים, אלא מספקולציה יצירתית שנועדה להתחמק ממתכנן.
כפי שתהילים מכריז:
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ
מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ
העדות לעיצוב מקיפה אותנו מכל עבר. השאלה אינה האם היקום נראה מכוונן עדין – הוא כן, באופן בלתי ניתן לערעור – אלא האם אנו מוכנים לעקוב אחר מראית עין זו עד למסקנתה ההגיונית.
