In the mystical economy of Yom Kippur, the transition from sin to purity is symbolized by a strip of scarlet wool turning white. The Gemara in Masechet Shabbat (89b) interrogates the scriptural source of this miracle, citing the verse in Isaiah (1:18): “If your sins be like scarlet (kashanim), they shall be as white as snow.”
The Gemara notes a grammatical anomaly: The word for scarlet, kashanim, is plural, seemingly sharing a root with shanim (years). From this, the Sages deduce a profound level of forgiveness: even if one’s sins are as numerous as the years stretching back to the six days of Creation, they can still be whitened.
However, in his commentary Ein Ayah, Rav Kook moves beyond the quantitative measure of sin (how many years) to a qualitative analysis of the human soul. He offers a psychological and spiritual treatise on the nature of passion, the formation of habit, and the boundless power of Teshuva (repentance).
The Redness of Being: Blood, Heat, and Vitality
Why is sin represented by the color red? Rav Kook explains that red is the color of blood—the seat of vitality, heat, and movement. The "redness" represents the koach hamitgaveir—the surging, overpowering force of life.
In its pure form, this "boiling blood" is the engine of existence. It is the source of beauty (yofi), radiance (zohar), and the active drive to create and achieve. However, when this harmonious life-force is distorted, it becomes the engine of destruction. The same fire that warms the home can burn it down.
Sin, therefore, is not merely a legal infraction; it is a corruption of vital energy. It is the result of the "stormy life" (sa’aras hachaim) breaking its banks. The "scarlet thread" represents this displacement—vitality that has curdled into lust, anger, and chaotic "boiling blood."
The Scapegoat: Exiling the Chaos
This understanding illuminates the ritual of the Seir Hamishtaleiach (the Scapegoat). We take the animal representing this unbridled, stormy energy and send it to a place of desolation (eretz gezeira).
Rav Kook argues that we are not destroying the life-force itself, but rather exiling the distortion. We are sending the destructive excess—the chaotic "storm" that ruins the soul's equilibrium—back to the realm of chaos and desolation. By tying the scarlet thread to the goat, we acknowledge that the "redness"—the misdirected passion—belongs in the wilderness, not in the sanctuary of the human heart. The goal is mizug (tempering): returning the soul to a balanced, harmonious weight where passion serves the spirit rather than consuming it.
Chataim Shitatiyim: The Systemic Sin
The most radical aspect of Rav Kook’s reading lies in his reinterpretation of the Gemara’s phrase regarding sins "from the six days of Creation."
Usually, we view sins as isolated mistakes—lapses in judgment. But there is a darker category: Systemic Sins (Chataim Shitatiyim). These are sins that are "arranged" (sedurim) and "come naturally" (ba'ot). They are not accidents; they are part of a person's infrastructure.
A person may look at their own nature—their biology, their upbringing, their psychology—and conclude that their flaws are woven into the very fabric of their creation. They feel that their sins are "ordered from the six days of Creation," inescapable and intrinsic to their identity. The world tells us that "people don't change," that we are slaves to our nature and our history.
The Audacity of Teshuva
It is precisely here that the power of the Torah intervenes. The verse promises that even if your sins are kashanim—even if they appear to be "years-old," rooted, and ordered like the laws of nature established at Creation—they can become white as snow.
Rav Kook teaches that Teshuva is a force that transcends the laws of nature and psychology. It is adir v'amitz (mighty and strong). The "Word of Hashem" comes to shatter the despair which claims that we are trapped by our "methodological sins."
True repentance is not just behavioral modification; it is an ontological shift. It has the power to uproot sedarim mushrashim—habits that are deeply rooted in our psyche. The softness of the heart, achieved through genuine Teshuva, dissolves the calcified structures of our "nature."
Conclusion: The Harmony of White
The ultimate objective is not the eradication of passion, but its refinement. When the "scarlet" of chaotic impulse is removed, what remains is not emptiness, but the pristine whiteness of snow—symbolizing clarity, purity, and potential.
By realizing that the "red" is merely distorted energy, and by believing that even our most ingrained habits are subject to the transformative power of the Divine will, we move from the chaos of the "stormy life" to the glorious harmony of a life lived in balance. We discover that we are not defined by the history of our errors, but by the infinite potential of our future.
Usually, we view sins as isolated mistakes—lapses in judgment. But there is a darker category: Systemic Sins (Chataim Shitatiyim). These are sins that are "arranged" (sedurim) and "come naturally" (ba'ot). They are not accidents; they are part of a person's infrastructure.
A person may look at their own nature—their biology, their upbringing, their psychology—and conclude that their flaws are woven into the very fabric of their creation. They feel that their sins are "ordered from the six days of Creation," inescapable and intrinsic to their identity. The world tells us that "people don't change," that we are slaves to our nature and our history.
The Audacity of Teshuva
It is precisely here that the power of the Torah intervenes. The verse promises that even if your sins are kashanim—even if they appear to be "years-old," rooted, and ordered like the laws of nature established at Creation—they can become white as snow.
Rav Kook teaches that Teshuva is a force that transcends the laws of nature and psychology. It is adir v'amitz (mighty and strong). The "Word of Hashem" comes to shatter the despair which claims that we are trapped by our "methodological sins."
True repentance is not just behavioral modification; it is an ontological shift. It has the power to uproot sedarim mushrashim—habits that are deeply rooted in our psyche. The softness of the heart, achieved through genuine Teshuva, dissolves the calcified structures of our "nature."
Conclusion: The Harmony of White
The ultimate objective is not the eradication of passion, but its refinement. When the "scarlet" of chaotic impulse is removed, what remains is not emptiness, but the pristine whiteness of snow—symbolizing clarity, purity, and potential.
By realizing that the "red" is merely distorted energy, and by believing that even our most ingrained habits are subject to the transformative power of the Divine will, we move from the chaos of the "stormy life" to the glorious harmony of a life lived in balance. We discover that we are not defined by the history of our errors, but by the infinite potential of our future.
האלכימיה של התשוקה: מהרגלים שניים ללובן שלג
על פי תורת הרב קוק במסכת שבת פ"ט ע"ב
בכלכלה המיסטית של יום הכיפורים, המעבר מחטא לטהרה מסומל על ידי לשון של זהורית (צמר צבוע אדום) המלבינה. הגמרא במסכת שבת (פ"ט ע"ב) חוקרת את המקור המקראי לנס זה, ומצטטת את הפסוק בישעיהו (א', י"ח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".
הגמרא מבחינה באנומליה דקדוקית: המילה "כַּשָּׁנִים" (המתארת את הצבע האדום) מופיעה בלשון רבים, ומרמזת על קשר לשורש שנים. מכאן דורשים חז"ל רמה עמוקה של סליחה: אפילו אם חטאיו של אדם מרובים כשנים המשתרעות אחורה עד ששת ימי בראשית, הם עדיין יכולים להלבין.
אולם, בפירושו "עין איה", הרב אברהם יצחק הכהן קוק חורג מהמדד הכמותי של החטא (כמה שנים) אל ניתוח איכותי של נפש האדם. הוא מציע משנה פסיכולוגית ורוחנית על טבעה של התשוקה, היווצרות ההרגל וכוחה הבלתי מוגבל של התשובה.
האדמומיות של ההוויה: דם, חום וחיוניות
מדוע החטא מיוצג על ידי הצבע האדום? הרב קוק מסביר שהאדום הוא צבע הדם – מושב החיוניות, החום והתנועה. ה"אדמומיות" מייצגת את כוח המתגבר – הכוח הגועש והכביר של החיים.
בצורתו הטהורה, ה"דם הרותח" הזה הוא מנוע הקיום. הוא המקור ליופי, לזוהר ולדחף האקטיבי ליצור ולהישגים. עם זאת, כאשר כוח חיים הרמוני זה משתבש, הוא הופך למנוע של הרס. אותה אש שמחממת את הבית עלולה לשרוף אותו כליל.
החטא, אם כן, אינו רק עבירה משפטית; הוא קלקול של האנרגיה החיונית. הוא תוצאה של "סערת החיים" הפורצת את גדותיה. "חוט השני" מייצג את ההתקה הזו – חיוניות שהחמיצה והפכה לתאווה, כעס ו"דם רותח" כאוטי.
השעיר לעזאזל: הגליית הכאוס
הבנה זו שופכת אור על ריטואל ה"שעיר המשתלח". אנו לוקחים את בעל החיים המייצג את האנרגיה הפראית והסוערת הזו ושולחים אותו למקום שממה (ארץ גזירה).
הרב קוק טוען שאיננו משמידים את כוח החיים עצמו, אלא מגלים את העיוות שלו. אנו שולחים את העודף ההרסני – ה"סערה" המחריבה את שיווי המשקל של הנפש – בחזרה אל ממלכת התוהו והשממה. בקשירת לשון הזהורית לשעיר, אנו מכירים בכך שה"אדמומיות" – התשוקה המוטעית – שייכת למדבר, ולא למקדש שבלב האדם. המטרה היא מיזוג: החזרת הנפש למשקל מאוזן והרמוני שבו התשוקה משרתת את הרוח במקום לכלות אותה.
חטאים שיטתיים: החטא המובנה
ההיבט הרדיקלי ביותר בקריאתו של הרב קוק טמון בפרשנותו לביטוי בגמרא הנוגע לחטאים ש"סדורים ובאים מששת ימי בראשית".
בדרך כלל, אנו רואים בחטאים טעויות מבודדות – מעידות בשיקול הדעת. אך קיימת קטגוריה אפלה יותר: חטאים שיטתיים. אלו חטאים שהם "סדורים" ו"באים" באופן טבעי; הם אינם תאונות, אלא חלק מהתשתית של האדם.
אדם עלול להביט בטבעו שלו – בביולוגיה, בחינוך, בפסיכולוגיה – ולהסיק שפגמיו ארוגים בעצם מרקם בריאתו. הוא מרגיש שחטאיו סדורים מששת ימי בראשית, בלתי נמנעים ומהותיים לזהותו. העולם אומר לנו ש"אנשים לא משתנים", שאנו עבדים לטבענו ולהיסטוריה שלנו.
תעוזת התשובה
דווקא כאן מתערב כוחה של התורה. הפסוק מבטיח שאפילו אם חטאיכם הם "כַּשָּׁנִים" – גם אם הם נראים כבני שנים רבות, מושרשים וסדורים כחוקי הטבע שנקבעו בבריאה – הם יכולים להפוך ללבנים כשלג.
הרב קוק מלמד שהתשובה היא כוח החורג מחוקי הטבע והפסיכולוגיה; היא אדיר ואמיץ. "דבר ה'" בא לשבר את הייאוש הטוען שאנו כלואים בחטאינו המתודולוגיים.
תשובה אמיתית אינה רק שינוי התנהגותי; היא שינוי אונטולוגי (מהותי). יש לה את הכוח לעקור סדרים מושרשים – הרגלים הטבועים עמוק בנפשנו. רכות הלב, המושגת באמצעות תשובה כנה, ממיסה את המבנים המאובנים של ה"טבע" שלנו.
סיכום: ההרמוניה של הלבן
היעד הסופי אינו הכחדת התשוקה, אלא זיכוכה. כאשר ה"שני" של הדחף הכאוטי מוסר, מה שנותר אינו ריקנות, אלא לובן צחור של שלג – המסמל בהירות, טוהר ופוטנציאל.
על ידי ההכנה שה"אדום" אינו אלא אנרגיה מעוותת, ועל ידי האמונה שאפילו ההרגלים המושרשים ביותר שלנו כפופים לכוח הממיר של הרצון האלוהי, אנו נעים מהכאוס של "סערת החיים" אל ההרמוניה המפוארת של חיים מאוזנים. אנו מגלים שאיננו מוגדרים על ידי היסטוריית הטעויות שלנו, אלא על ידי הפוטנציאל האינסופי של עתידנו.
