Introduction: The Unbreakable Covenant
The foundational text of this shiur is the divine promise: "I will not despise them, nor will I reject them to destroy them and to break My covenant with them."
The sages explain this promise through the lens of historical Jewish exile and persecution. God promises that despite subjugation by the Babylonians, Medes, Greeks, and Romans (Edom), He will always provide deliverers—such as Chananya, Mishael, and Azarya in Babylon; Mordechai and Esther in Persia; and the Hasmoneans (Maccabees) during the Greek empire.
The Nature of the Covenant: The Oral Torah and Chad Hu
The Ramban asks: What exactly is this "covenant" that God promises never to revoke? He explains that the covenant refers to the eternal presence of the Torah within the Jewish people, specifically the Oral Torah (Torah Shebal Peh).
Unlike the Written Torah, the Oral Torah cannot be entirely written down; it must be carried in the hearts and minds of the Jewish sages (Chachmei HaTorah) across every generation. Because it is embedded in the hearts of the Jewish people, it creates a profound spiritual oneness known as Chad Hu (They are One). God, the Torah, and the Jewish people become completely unified. God’s promise not to break the covenant is a promise that there will always be sages and righteous individuals in every generation to carry the Oral Torah.
Purim vs. Chanukah: Physical vs. Spiritual Survival
The speaker draws a sharp contrast between the existential threats faced during Purim and Chanukah, which dictated how the Jewish people responded:
Purim (The Threat to the Body): Haman's decree was a physical genocide intended to wipe out the Jewish race. Therefore, the primary goal was preserving the physical existence of Klal Yisrael (the Jewish people). Because the Torah cannot exist in the world without the Jewish people, saving Jewish lives took precedence over everything. This is why Queen Esther ordered the Jews to fast for three days, even though it meant they had to cancel the Passover Seder and break the laws of Pesach. You can suspend the Torah temporarily to save the nation.
Chanukah (The Threat to the Soul): The Greek decree was not physical; it was spiritual. The Greeks wanted the Jews to assimilate and forget the Torah. Because the essence of the Torah itself was under attack, the Jewish response required absolute Mesiras Nefesh (martyrdom/self-sacrifice). During the Greek persecution, Jews were required to give up their lives rather than compromise on even the most minor Jewish custom (symbolized in Rabbinic literature as "changing a Jewish shoelace"). When the essence of the faith (Emunah) is threatened by heresy, one must be willing to die to protect it.
Heresy (Minus) and the 19th Blessing of the Amidah
During the Second Temple period (the era of the Chanukah story), Greek philosophy birthed a massive wave of heresy (Minus) and skepticism among the Jewish people. This spiritual crisis led Rabban Gamliel to add a 19th blessing to the Shemoneh Esrei (the daily 18-blessing silent prayer, or Amidah). This specific blessing was instituted to pray against heretics and the destruction they cause.
The speaker explains a fascinating legal metaphor regarding prayer to illustrate the danger of heresy:
The Snake vs. The Scorpion: Jewish law states that if a person is praying the Amidah and a snake wraps around their heel, they must not stop praying. However, if a scorpion approaches, they may stop.
The Metaphor: The snake represents the Yetzer Hara (the evil inclination) that leads to regular sin. Even a Jew who sins remains part of the Jewish people; therefore, you do not interrupt your connection to God (prayer) for a sin. The scorpion [עקרב אותיות בעקר], however, represents heresy (Kfira). Heresy attacks the very root (Ikar) of belief. A heretic entirely removes themselves from the collective soul of the Jewish people.
Because communal prayer (Tefillat Tzibur) relies on the unified collective of the Jewish people, heretics—who have severed their connection to that unity—cannot be included. Therefore, adding a blessing against heretics was not an interruption to the 18 blessings; it was a necessary "preservative" to protect the spiritual integrity of the Jewish collective body so that their prayers could be heard.
Conclusion: The Enduring Miracle of the Sages
The miracle of Chanukah brought about a massive resurgence of strength and unity (Chad Hu) between the Jewish people and the Torah. God’s ultimate attribute of strength (Gevurah) was revealed even in the darkness of exile.
The speaker concludes by noting that this covenant is visibly alive today. Despite the modern world being filled with darkness, secularism, and contemporary forms of "Greek" heresy, the Torah world is flourishing. The continuous growth of Torah study, yeshivas, and devoted sages in our current generation is the living, breathing proof of God's unbreakable promise: the Oral Torah will never be forgotten from the mouths of the Jewish people.
הנה תרגום מדויק ומעובד לעברית של הטקסט שסיפקת, תוך שמירה על הסגנון הרציף, ההקשר היהודי-תורני והמונחים המקובלים:
**מבוא: הברית שאינה ניתנת להפרה**
הטקסט היסודי של שיעור זה הוא ההבטחה האלוקית: "וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא־מְאַסְתִּים וְלֹא־גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" (ויקרא כו, מד).
חז"ל מסבירים הבטחה זו דרך עדשת הגלות והרדיפות ההיסטוריות של עם ישראל. הקב"ה מבטיח כי למרות הכיבושים על ידי הבבלים, המדים, היוונים והרומאים (אדום), תמיד יספק גואלים — כמו חנניה, מישאל ועזריה בבבל; מרדכי ואסתר בפרס; והחשמונאים (המכבים) בימי האימפריה היוונית.
**מהות הברית: התורה שבעל־פה ו"חד הוא"**
הרמב"ן שואל: מהי בדיוק ה"ברית" הזו שהקב"ה מבטיח שלעולם לא יפר אותה? הוא מסביר שהברית מתייחסת לנוכחות הנצחית של התורה בתוך עם ישראל, ובמיוחד התורה שבעל־פה (תורה שבעל פה).
בניגוד לתורה שבכתב, התורה שבעל־פה אינה יכולה להיכתב כולה; היא חייבת להישמר בלב ובמוח של חכמי התורה בכל דור ודור. מאחר שהיא שרויה בלבבותיהם של עם ישראל, היא יוצרת אחדות רוחנית עמוקה הנקראת "חד הוא" (הם אחד). הקב"ה, התורה ועם ישראל הופכים לאחדות מוחלטת. ההבטחה שלא להפר את הברית היא הבטחה שתמיד יהיו חכמים וצדיקים בכל דור שישאו את התורה שבעל־פה.
**פורים מול חנוכה: הישרדות גופנית מול הישרדות רוחנית**
המרצה מצייר ניגוד חד בין האיומים הקיומיים בפורים ובחנוכה, שקבעו את אופי התגובה של עם ישראל:
**פורים (איום על הגוף)**: גזירת המן הייתה רצח עם גופני שנועד למחות את גזע היהודים. לכן, המטרה העיקרית הייתה שימור הקיום הגופני של כלל ישראל. מאחר שהתורה אינה יכולה להתקיים בעולם ללא עם ישראל, הצלת חיי יהודים קדמה לכל דבר. זו הסיבה שמלכת אסתר ציוותה על היהודים לצום שלושה ימים, אף על פי שזה כלל ביטול סדר פסח והפרת דיני הפסח. אפשר להשהות את התורה זמנית כדי להציל את האומה.
**חנוכה (איום על הנשמה)**: גזירת היוונים לא הייתה גופנית; היא הייתה רוחנית. היוונים רצו שהיהודים יתבוללו וישכחו את התורה. מאחר שהמהות של התורה עצמה הייתה תחת מתקפה, התגובה היהודית דרשה מסירות נפש מוחלטת. בימי הרדיפה היוונית, יהודים נדרשו למסור את נפשם ולא להתפשר אפילו על המנהג היהודי הקל ביותר (המסומל בספרות חז"ל כ"ערקתא דמסאנא"). כאשר מהות האמונה מאוימת על ידי כפירה, יש להיות מוכן למות כדי להגן עליה.
**מינות והברכה התשיעית עשרה בתפילת העמידה**
בתקופת בית שני (תקופת סיפור חנוכה), הפילוסופיה היוונית ילדה גל עצום של מינות וכפירה בקרב עם ישראל. משבר רוחני זה הוביל את רבן גמליאל להוסיף ברכה תשיעית עשרה לשמונה עשרה (תפילת העמידה). ברכה זו נקבעה כדי להתפלל נגד המינים וההרס שהם גורמים.
המרצה מסביר מטאפורה הלכתית מרתקת בנוגע לתפילה כדי להדגים את הסכנה שבמינות:
**הנחש מול העקרב**: ההלכה קובעת שאם אדם מתפלל עמידה ונחש כורך סביב עקבו — אסור לו להפסיק להתפלל. אולם אם עקרב מתקרב — מותר לו להפסיק.
**המטאפורה**: הנחש מייצג את היצר הרע המוביל לחטא רגיל. גם יהודי שחוטא נשאר חלק מעם ישראל; לכן, אין מפסיקים את הקשר לאלוקים (תפילה) בגלל חטא. העקרב [עקרב = אותיות בעקר], לעומת זאת, מייצג את הכפירה. הכפירה תוקפת את השורש (עיקר) של האמונה. המין מוציא את עצמו לחלוטין מנשמת הכלל של עם ישראל.
מאחר שתפילת הציבור מסתמכת על האחדות הכללית של עם ישראל, המינים — שניתקו את עצמם מאחדות זו — אינם יכולים להיכלל. לכן, הוספת ברכה נגד המינים לא הייתה הפרעה לשמונה עשרה הברכות; היא הייתה "חומר משמר" הכרחי כדי להגן על השלמות הרוחנית של גוף הכלל היהודי, כדי שתפילותיהם יישמעו.
**מסקנה: הנס המתמשך של החכמים**
נס חנוכה הביא להתעוררות עצומה של כוח ואחדות ("חד הוא") בין עם ישראל לתורה. מידת הגבורה העליונה של הקב"ה נתגלתה אפילו בחשכת הגלות.
המרצה מסיים בציון שהברית הזו חיה ונראית לעין גם היום. למרות שהעולם המודרני מלא בחושך, חילוניות וצורות עכשוויות של "מינות יוונית", עולם התורה פורח. הצמיחה המתמדת של לימוד התורה, הישיבות והחכמים המסורים בדורנו היא ההוכחה החיה והנושמת להבטחתו הבלתי ניתנת להפרה של הקב"ה: התורה שבעל־פה לעולם לא תישכח מפי עם ישראל.
