This lecture explores a responsum (teshuvah) from the book Eretz Tzvi (Siman 18), authored by the Kozhiglover Gaon. The central question is whether certain major interruptions during the day require a person to recite the blessings over the Torah (Birkas HaTorah) a second time. The author addresses two primary scenarios:
1. The Case of the Onen (A Mourner Prior to Burial)
An onen is a person whose close relative has died but has not yet been buried. According to Jewish law, an onen is exempt from positive commandments and is forbidden from studying Torah. If a person becomes an onen in the middle of the day and buries their relative later that same day, do they need to recite Birkas HaTorah again before resuming their studies?
The Eretz Tzvi concludes that no new blessing is required. He compares this to a person using the restroom or a bathhouse, where Torah study is also forbidden. The Beis Yosef rules that returning from the restroom does not require a new blessing because observing the Torah’s laws of modesty in those places is itself an act of Torah. Similarly, the restrictions placed upon an onen (e.g., refraining from eating meat, drinking wine, and studying Torah) are dictated by the Torah. Because the person is actively fulfilling the Torah's laws of mourning, there is no true interruption (hefsek) from the Torah.
2. The Case of Temporary Insanity (Shoteh)
If a person suffers from a condition where they alternate between periods of sanity and insanity, do they need to recite a new Birkas HaTorah upon regaining their sanity?
The Eretz Tzvi concludes that no new blessing is required here either. He bases this on a profound philosophical comparison regarding the laws of ritual purity (tumah). If a wooden bed contracts impurity, breaking it completely removes the impurity; if it is repaired, it is considered a brand new entity (panim chadashos). However, if the bed is merely dismantled into its component parts, the impurity is only suspended. Once reassembled, the original impurity returns, because the potential for it was latent all along.
The Eretz Tzvi argues that when a person temporarily loses their sanity, their intellect (seichel) is not destroyed; rather, the "connection" (chibur) between their soul/intellect and their physical body is temporarily detached, much like a dismantled bed or a person who goes to sleep. Because the connection is merely suspended and latent, returning to sanity is not considered creating a "new face" (panim chadashos). Therefore, the original morning blessing still applies.
Additional Note:
The lecture briefly touches upon writing Torah thoughts. The ruling is that writing is legally equivalent to speaking (ksiva k'dibur), and therefore, one must recite Birkas HaTorah before writing words of Torah.
הרצאה זו עוסקת בתשובה מספר **ארץ צבי** (סימן י"ח), שחיבר הגאון מקוז'יגלוב. השאלה המרכזית היא האם הפסקות משמעותיות מסוימות במהלך היום מחייבות אדם לברך שוב את **ברכת התורה**.
המחבר דן בשני מקרים עיקריים:
1. **מקרה האונן** (אבל לפני הקבורה)
אונן הוא אדם שמת לו קרוב משפחה קרוב אך עדיין לא נקבר. על פי ההלכה, אונן פטור ממצוות עשה ואסור לו ללמוד תורה. אם אדם נעשה אונן באמצע היום, ולאחר מכן קבר את קרובו באותו יום, האם עליו לברך שוב ברכת התורה לפני שיחזור ללימודו?
ה**ארץ צבי** מסיק שאין צורך בברכה חדשה. הוא משווה זאת לאדם שיוצא לבית הכסא או לבית המרחץ, שבהם אסור ללמוד תורה. הבית יוסף פוסק שחזרה מבית הכסא אינה דורשת ברכה חדשה, משום ששמירת דיני הצניעות במקומות אלו היא עצמה מעשה תורה. באופן דומה, המגבלות המוטלות על האונן (כגון איסור אכילת בשר, שתיית יין ולימוד תורה) הן מדין תורה. מאחר שהאדם מקיים בפועל את דיני האבלות של התורה, אין כאן הפסק אמיתי מהתורה.
2. **מקרה השוטה הזמני** (אדם שמתחלף בין שפיות לשיגעון)
אם אדם סובל ממצב שבו הוא מתחלף בין תקופות שפיות לשיגעון, האם עליו לברך ברכת התורה מחדש כשחוזר לשפיותו?
ה**ארץ צבי** מסיק גם כאן שאין צורך בברכה חדשה. הוא מבסס זאת על השוואה פילוסופית עמוקה לדיני טומאה: אם מיטה מעץ נטמאת, פירוקה המוחלט מסיר את הטומאה; אם מתקנים אותה, היא נחשבת כישות חדשה לגמרי (**פנים חדשות**). אולם אם מפרקים אותה רק לחלקיה, הטומאה רק מושהית. כשמרכיבים אותה מחדש, הטומאה חוזרת, משום שהיא הייתה טמונה (צפויה) כל הזמן.
ה**ארץ צבי** טוען שכאשר אדם מאבד זמנית את שפיותו, שכלו אינו נהרס; אלא החיבור בין נשמתו/שכלו לגופו הפיזי מנותק זמנית, בדומה למיטה שפורקה או לאדם שישן. מאחר שהחיבור רק מושהה וטמון, חזרה לשפיות אינה נחשבת כיצירת **פנים חדשות**. לכן, הברכה המקורית של הבוקר עדיין תקפה.
**הערה נוספת:**
ההרצאה נוגעת בקצרה גם בכתיבת מחשבות תורה. הפסק הוא שכתיבה שקולה הלכתית לדיבור (**כתיבה כדיבור**), ולכן יש לברך ברכת התורה לפני כתיבת דברי תורה.
