Introduction: Context and the Danger of Evil Proximity
This shiur is the fifth in a series exploring Pirkei Avos (Ethics of the Fathers). Focusing on Chapter 1, Mishna 7, the speaker delves into the imperative to "distance oneself from a bad neighbor" and "not associate with a wicked person."
Relying heavily on the writings of the Maharal of Prague, the speaker explains that proximity to evil is not merely a social danger, but a profound spiritual hazard. Evil represents a spiritual void or lack of Godliness (he'eder). Because the physical and spiritual realms are deeply connected, standing too close to a wicked person means you are standing in a zone of spiritual danger. The Yetzer Hara (evil inclination) operates as a progressive force: it first tempts a person, then acts as their accuser (Satan), and finally becomes the Angel of Death. Therefore, one must not be arrogant or assume they are immune to the negative influence or the collateral damage that befalls wicked people. While one must have bitachon (trust in God) and not walk around in a constant state of paralyzing worry, one must still be highly proactive in distancing themselves from evil.
The Philosophical Nature of Good and Evil
The core of the lecture addresses a profound philosophical question: What exactly is evil?
Drawing on the Medrash and the Ramban, the speaker asserts a fundamental Jewish theological principle: Evil does not possess an independent existence, nor does it descend from Heaven. When God created the world, the Torah states, "And God saw all that He had made, and behold, it was very good."
If God only creates good, where does evil come from? Evil is simply the corruption, distortion, or breaking down of the good.
The Apple Analogy: Imagine buying a beautiful, crisp, red apple. It is entirely good. However, if you leave it on the counter for two weeks, it turns brown, mushy, and unappetizing. God did not create a "new" bad apple; rather, the original good apple decayed. Evil is simply a good thing that has been twisted (me’avet) or broken.
Linguistic Evidence: The Hebrew word for evil is Ra (רע). This word shares a root with words meaning "broken" (shavur), "shaky" (ra'ua), and "smashed" (lerozez). Evil is inherently unstable and fragmented.
The Nature of Good: The Hebrew word for good is Tov (טוב). Good is characterized by sustainability and endurance. A good thing reaches its ultimate destination or purpose (Tachlis / Ya'ad). Evil, by contrast, is "cut off" (kotea) in the middle and never reaches a sustainable end.
When Does Evil Enter a Person?
To illustrate the destructive nature of evil, the speaker references a famous Talmudic debate between the Roman Emperor Antoninus and Rabbi Judah the Prince (Rebbe). Antoninus asked: When does the Yetzer Hara (evil inclination) enter a human being? At conception, or at birth?
Rebbe ultimately agreed with Antoninus that it enters at birth (citing the verse, "Sin crouches at the door"). The philosophical reasoning behind this is profound: Because the fundamental nature of evil is to break and destroy (lerotzetz), if the evil inclination were present from conception, the fetus would violently kick its way out and destroy the mother’s womb. Evil cannot sustain a process; it only ruins.
This is why wicked people are referred to as Reshaim. The speaker connects this to the Talmudic term Rishei Zeisim—olives that never ripen. A wicked person is someone who is fundamentally "unripe." They are cut off in the middle of their spiritual development and never reach their ultimate purpose.
The Geometry of Spirituality: "Panim" (Front) vs. "Achor" (Back)
In the final segment of the lecture, the speaker explores the deep etymology of Hebrew words relating to spatial direction to explain human priorities and sin.
God created the world with a "Front" (Panim) and a "Back" (Achor).
Panim (Face/Front): This represents the Ikar—the essence, the main focus, the ultimate purpose. To turn your face toward something (Lifnot) means to make it your primary objective.
Achor (Back/Behind): This represents what is secondary, ancillary, or an afterthought (Mitlaveh). It is not inherently bad, but it is meant to support the primary goal, not replace it. (The word Acher, meaning "other" or "foreign," shares this root).
The Anatomy of Sin:
Sin occurs when a person reverses this divine order. When a human being takes what is supposed to be secondary (Achor)—such as physical desires, wealth, or distractions—and makes it their primary focus (Panim), they distort reality.
Adam’s Sin: The Midrash states that Adam "changed his face" (meshaneh panav), meaning he shifted his primary spiritual focus away from God's command and toward his secondary, physical environment.
Shimshon: Shimshon was meant to be a great spiritual savior, but "he went after his eyes." He focused on secondary physical desires (the Philistine woman) instead of his primary spiritual mission. Because he misused his focus (his "front"/eyes), the Philistines ultimately gouged out his eyes. Similarly, his father, Manoach, is described as walking "behind his wife"—symbolizing a failure to properly align leadership and focus.
Conclusion
The speaker wraps up by noting that this concept of "Front" vs. "Back" explains why the ultimate goal of a Jew is to keep their Panim (focus) strictly on God and their spiritual mission, ensuring that secondary matters remain in the background.
מבוא: ההקשר וסכנת הקרבה לרע
הרצאה זו היא החמישית בסדרה העוסקת בפרקי אבות. המרצה מתמקד בפרק א', משנה ז', ומעמיק בציווי "הרחק משכן רע" ו"אל תתחבר לרשע".
בהסתמך רבות על כתבי המהר"ל מפראג, המרצה מסביר כי הקרבה לרע אינה רק סכנה חברתית, אלא סכנה רוחנית עמוקה. הרע מייצג חלל רוחני או העדר אלוקי (העדר). מאחר שהתחום הגשמי והתחום הרוחני קשורים זה בזה באופן עמוק, עמידה קרובה מדי לרשע פירושה עמידה באזור של סכנה רוחנית. היצר הרע פועל ככוח מתקדם: תחילה הוא מפתה את האדם, לאחר מכן הוא משמש כמקטרג (שטן), ולבסוף הוא הופך למלאך המוות. לכן, אין להיות יהיר או להניח שאדם חסין מפני ההשפעה השלילית או הנזק המשני הפוקד רשעים. אמנם צריך להיות בעל ביטחון ולא ללכת במצב של דאגה משתקת תמידית, אך עדיין חובה להיות פעיל מאוד בהרחקת עצמו מהרע.
האופי הפילוסופי של הטוב והרע
ליבה של ההרצאה עוסק בשאלה פילוסופית עמוקה: מהו בעצם הרע?
בהסתמך על המדרש ועל הרמב"ן, המרצה קובע עיקרון תיאולוגי יהודי יסודי: הרע אינו קיים כישות עצמאית, ואינו יורד מן השמיים. כאשר אלוקים ברא את העולם, אמרה התורה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".
אם אלוקים בורא רק טוב, מאין בא הרע? הרע הוא פשוט השחתה, עיוות או פירוק של הטוב.
דוגמת התפוח: דמיינו שאתם קונים תפוח יפה, פריך ואדום – כולו טוב. אך אם משאירים אותו על השיש שבועיים, הוא הופך חום, רך ומאוס. אלוקים לא ברא "תפוח רע" חדש; התפוח הטוב המקורי פשוט התקלקל. הרע הוא דבר טוב שהתעוות או נשבר.
ראיה לשונית: המילה העברית לרע היא "רע". מילה זו חולקת שורש עם מילים כמו "שבור", "רעוע" ו"לרוצץ". הרע מטבעו לא יציב ומפורק.
טבע הטוב: המילה העברית לטוב היא "טוב". הטוב מאופיין בקיימות ועמידות. דבר טוב מגיע למטרתו הסופית (תכלית / יעד). לעומת זאת, הרע "נקטע" באמצע ואינו מגיע לסוף בר קיימא.
מתי נכנס הרע לאדם?
כדי להמחיש את אופיו ההרסני של הרע, המרצה מביא את הוויכוח התלמודי המפורסם בין הקיסר הרומי אנטונינוס לבין רבי יהודה הנשיא (רבי). אנטונינוס שאל: מתי נכנס היצר הרע לאדם? בהפריה או בלידה?
רבי הסכים בסופו של דבר עם אנטונינוס שהיצר הרע נכנס בלידה (בהסתמך על הפסוק "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ"). ההיגיון הפילוסופי מאחורי כך עמוק: מאחר שטבעו של הרע הוא לשבור ולהרוס, אילו היצר הרע היה נוכח כבר מההפריה, העובר היה בועט בעוז ושובר את רחם אמו. הרע אינו יכול לקיים תהליך; הוא רק מחריב.
זו הסיבה שרשעים מכונים "רשעים". המרצה מקשר זאת למונח התלמודי "רִשְׁעֵי זֵיתִים" – זיתים שלעולם אינם מבשילים. רשע הוא אדם שנותר "לא בשל" ביסודו. הוא נקטע באמצע התפתחותו הרוחנית ואינו מגיע למטרתו הסופית.
גיאומטריה של הרוחניות: "פנים" מול "אחור"
בחלק האחרון של ההרצאה, המרצה בוחן את האטימולוגיה העמוקה של מילים עבריות הקשורות לכיוונים מרחביים כדי להסביר את סדרי העדיפויות האנושיים ואת החטא.
אלוקים ברא את העולם עם "פנים" ו"אחור".
פנים פָּנִים: מייצג את העיקר – המהות, המוקד העיקרי, המטרה הסופית. לפנות פנים למשהו (לִפְנוֹת) פירושו להפוך אותו למטרה ראשית.
אָחוֹר: מייצג את המשני, את הנלווה, את מה שבא בתור אחרית (מִתְלַוֶּה). זה אינו רע כשלעצמו, אך הוא נועד לתמוך במטרה העיקרית, לא להחליף אותה. (המילה "אַחֵר" – אחר, זר – חולקת שורש זה).
מבנה החטא:
החטא מתרחש כאשר האדם הופך את הסדר האלוקי. כאשר בן אדם לוקח את מה שאמור להיות משני (אחור) – כמו תאוות גוף, עושר או הסחות – והופך אותו למוקד ראשי (פנים), הוא מעוות את המציאות.
חטא אדם הראשון: המדרש אומר שאדם "שינה פניו" (מְשַׁנֶּה פָּנָיו), כלומר הוא העביר את המוקד הרוחני העיקרי שלו הרחק ממצוות ה' אל הסביבה הגשמית המשנית.
שמשון: שמשון נועד להיות מושיע רוחני גדול, אך "הלך אחרי עיניו". הוא התמקד בתאוות גוף משניות (אשה פלשתית) במקום במשימתו הרוחנית העיקרית. בגלל ששימוש לרעה במוקד שלו (ה"פנים"/עיניים), פלשתים נקרו בסופו של דבר את עיניו. באופן דומה, אביו מנוח מתואר כ"הולך אחרי אשתו" – סמל לכישלון ביישור ההנהגה והמוקד.
סיכום
המרצה מסכם ואומר כי מושג ה"פנים" מול "אחור" מסביר מדוע המטרה העליונה של יהודי היא לשמור את פניו (מוקדו) מכוונים באופן מוחלט אל ה' ואל שליחותו הרוחנית, ולוודא שהעניינים המשניים יישארו ברקע.
