כי סליק רבי זירא אשכיחה לר' בנימין בר יפת, דיתיב וקאמר ליה משמיה דרבי יוחנן נותנים מרדעת ע"ג חמור בשבת. אמר ליה יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל. אריוך מנו, שמואל. והא רב נמי אמרה. אלא שמעיה דהוה מסיים ביה, ואין תולין טרסקל בשבת. א"ל יישר, וכן תרגמה אריוך בבבל.
כשהשירה של הקדושה הפנימית חיה בלב, היא מתרוממת תמיד לחשוף בכל משפט פרטי את הצד המקורי שהקרבו, מפאת התוכנה הרוחנית והמוסרית הנובעת מעמקי תורה ודעת ד' ודרכיו, ע"כ הוא מתלבש תמיד עז שיר ומליצה גם בהיותו עסוק בדברים הנראים חתוכים ויבשים. וההבדל שבין ההכרה העליונה הזאת, גדול מאד בין מצב למצב חיי אדם והיותר גדול מכל ההבדלים הוא בין מצב של הנפש הישראלית בשעה שהוא שרוי על אדמת נכר שאז אף אם יהיה מרום נעלה מאד מ"מ לפי מדתו ולפי ערכו יראו לו ההשקפות הפנימיות, שהם ערכי התורה הפנימיים, שהמה אבות לקצב הלכות רבות, כעין צל של ענין, כמו שאוב בכלי לא חי ממקורו כמו דבר מתורגם משפה אל שפה, שאין לו אותו העז והחיים שהמקור בעצמו נושא אותו עליו. ע"כ במעמד אותה החליפה האדירה שבחיי רבי זירא בעלותו אל מקום חפצו לארעא דישראל מקום חשק לבבו ומקור נפשו וחייו הנה התרוממו לו כל הענינים רוחו פותח בקרבו לחוש ולהאזין בהקשבה יותר בהירה בכל הלכה את תוכה הפנימי, עמוק עמוק בלב נכון ומלא רגש קדושת עז ותפארת.
והנה אזניו שומעות הלכה המקצבת את המשפט האמצעי שבין החובות של הצדק הטבעי והצדק האלוקי בין חיוביו המוסריים של האדם על בעלי החיים, לחוס על החומרא דקרירא ליה אפילו בתוקפת תמוז ולרדת בשבילו מחביון עז רגשותיו הנשאים שממלאים קרב וכליות משיא קדושת יום שבת קודש, שהוא כולו מנוחה וקדושה, כולו אומר כבוד והסתכלות נשאה "טוב להודות לד'" ומה מדוייקת צריכה להיות ההכרעה שבין שני הצדדים, מי חכם ויבין פשר דבר עד למדידת התוכן הפנימי להביא חשבון בין מדת הצדק העיונית למדתה המעשית ולהבחין בין ריוח שבא ע"י השפעת הצדק המעשי של הסרת צער הבע"ח ע"י נתינת מרדעת אל ההפסד של חובה וגם רשות כזאת על החוג של ירידת המחשבה והתנשאות הנפש לכל מרום וקדוש ברדתה אל שפל עסקים נמוכים לפי מראיתם זהו משפט מלך נותן חק וקצב ע"פ יסוד מגמתי פנימי המדוד ברב עזו לתן מדה ושיעור להמון ענינים פרטיים המתמצעים בין דברים כלליים רבים נוטלים מהם ונותנים להם כח ולח. ע"כ לא הוראה לימודית לבדה היא צריכה לבא רק ממקור עיון גדול ורחב ידים כ"א מסקנה של עז מלך ממדת מלכותה של תורת ד' תמימה שבה "מלכים ימלוכו ורוזנים יחקקו צדק". אבל לא ככל החזיון המתגלה בפנים הנשמה על ארץ חמדה מקור גי חזיון לאלה ההרגשות השכליות הכוללות מרחב גדול רם ונשא ומ"מ הן משפילות לשבת עד המדרגות היותר נמוכות שבצרכי החיים המעשיים והמוסריים , לבין מה שמורגש מהן על אדמת נכר ארעא דחושכא רק כעין תרגום נשמע שמה ולא אופי מקורי.
יישר אמר חיים פנימיים הנני מרגיש ממקור החיים של דבר ד' "זו הלכה" וכן אמנם תרגמה אריוך זה שמואל בעל השכל המעשי והעיוני המתמם את החזיונות כולם למסקנא אחת מכח כללותו האדיר החכים היודע שבילי דרקיעא ואסותא דרבי על ידה והלכתא כותיה בדינא. אמנם בזה עוד ההגבלה מדוייקת כל צרכה רק הצד האחד עד כמה לרדת מהצדק הנשגב של תורת חסד הכללית והרוממה המתנשאת בקדושתה ביום שבת קודש עד ההשגחה על צער בע"ח זה נובע ממקור הוראה איפלו תהיה עיונית רק רוממה להבחין כמה הירידה טובה וכמה היא כבר מזקת בין הסרת צער לסיבוב עונג, בין מרדעת לטרסקל זהו אמיתת כח ההכרעה המעשית הבאה מעומק כח העיון הנשלם לכל רחבו וצדדיו שרק תרגום יכול להיות ממנו בבבל. וכמו חיים חדשים נראים בדברים בארץ חיים, שראוי לקרא מעומק לב עליהם יישר בכח חדש. אמנם כבר תרגמה אריוך בבבל, אבל מה רב הבדל בין האורה המוצצת שמה לשומע אור כהה, לבין האור הזורח מזה בהשמע הדברים במקומם הראוי להם, "מציון מכלל יופי אלוקים הופיע", "יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו. אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח"
The discussion centers on a narrative in the Gemara (Shabbat 53a) concerning Rabbi Zeira, a sage who famously ascended from Babylon to Eretz Yisrael. Upon arriving, he encountered a scholar quoting Rabbi Yochanan regarding the laws of caring for animals on Shabbat.
The Halacha presents a nuance regarding animal care:
Saddle Cloth: One is permitted to place a saddle cloth on a donkey on Shabbat to keep it warm.
Feeding Bag: One is forbidden to hang a feeding bag on the animal on Shabbat (as it is considered an unnecessary exertion or burden, given the animal can eat off the ground).
When Rabbi Zeira heard this ruling in Israel, he exclaimed, "Yishar!" (Straight! / Well said!). He noted that Shmuel, the great sage of Babylon, had ruled exactly the same way. The question is: Why was Rabbi Zeira so excited to hear a ruling in Israel that he already knew from Babylon? What changed?
The Philosophical Core: Natural Morality vs. Divine Law
This specific Halacha represents a profound clash between two opposing value systems:
Natural Justice (Tzedek Tiv’i): The human, compassionate impulse to prevent suffering (Tza’ar Ba’alei Chaim). The donkey is cold; natural morality demands we cover it.
Divine/Legal Justice (Tzedek Eloki): The laws of Torah and the sanctity of Shabbat (Kedushas Shabbat), which restrict human activity and prohibit carrying or exerting effort unnecessarily.
The "Middle Judgment" (Mishpat HaMemutza) required here is a delicate balance. If one goes too far with compassion, they violate Shabbat. If one goes too far with restriction, they allow cruelty.
The Ruling: The Halacha permits the saddle cloth (prioritizing the prevention of pain) but forbids the feeding bag (which is merely for the animal's pleasure/comfort, thus not overriding the sanctity of Shabbat).
The Distinction: Babylon vs. Eretz Yisrael
The core of the shiur is the distinction between how this truth is accessed in the Diaspora versus in Israel.
1. Babylon: Torah as "Targum" (Translation)
In the Diaspora, Torah study is described as intellectual, academic, and external. Shmuel, the great Babylonian Amora, arrived at the correct Halachic conclusion through brilliance and intellect. However, Rav Zeira calls this "Targum"—translation.
It is like "kissing someone through a veil/cloth." The connection is there, but the intimacy and directness are muffled.
The logic is dry bones; it is a legal calculation. One follows the rule because it is the rule, but the internal "song" of the law is faint.
2. Eretz Yisrael: Torah as "The Inner Song"
In Eretz Yisrael, the Torah is described as the "Song of the Inner Sanctity" (Shira Shel Kedusha Pnimis).
When Rabbi Zeira heard the ruling in Israel, he didn't just hear the legal conclusion; he perceived the vitality (chiyus) and the divine harmony behind it.
In Israel, the soul is naturally aligned with the "Straight Line" (Yosher) of reality. The balance between Natural Justice (compassion) and Divine Law (restriction) is not a calculated compromise but an intuitive, living reality.
This is the "Yosher" (Straightness) that Rabbi Zeira recognized. He saw how the Halacha perfectly aligned with the spiritual "middle path," creating a harmony between the natural world and the divine will.
Conclusion
Rabbi Zeira’s excitement was not about learning new information, but about experiencing a new quality of life.
In Babylon, he knew what the law was. In Eretz Yisrael, he perceived why the law was—he felt the living soul of the Torah. He realized that while the Diaspora offers a "translation" of God's will, Eretz Yisrael offers the original text: vibrant, alive, and perfectly aligned with the soul.
The shiur concludes that living in Eretz Yisrael allows one to move from a dry, intellectual observance to a vibrant, intuitive existence where the "Prophecy of the Soul" aligns with the Halacha.
