א. "And the king's wrath subsided [שככה]" (Esther 7:10). Why are there two instances of "subsided" here—one referring to the King of the world (Hashem) and one to Achashverosh (as per Megillah 16a)? One might ask: Throughout the Megillah, our Sages taught that whenever "king" is mentioned without specification, it refers to the King of kings, the Holy One, Blessed be He (Esther Rabbah 3:10). So what is the novelty here that requires doubling the "subsiding"?
ב. The poskim, based on Chazal, ruled that one must say "and also וגם Charvona is remembered for good" (Shulchan Aruch, Orach Chaim 690:16). It is well-known from the Sages that this refers to Eliyahu HaNavi, who appeared in the form of Charvona (Esther Rabbah 10:15). Our Sages revealed that in this act—where it says, "And Charvona said, 'Behold also וגם the gallows that Haman made for Mordechai...'"—the light of Eliyahu HaNavi is felt. Likewise, the phrase "remembered for good" is unique to Eliyahu in every context. It seems that the addition of "also" (גם) alludes to what he said: "also behold the gallows..." This style belongs to the light of Eliyahu as will be explained.
ג. Let us preface what we heard from the mouth of the Rosh Yeshiva, zt"l: Usually, we say of someone "may his memory be for a blessing" (as in "the memory of the righteous is a blessing"), but for Eliyahu the formula is "remembered for good." He explained: Because Eliyahu is the one about whom the praise "Blessed is the true Judge" was never said. In general, there are two modes of conduct: "the Good and the Beneficent" and "the true Judge." But one who never tasted death and burial retains only the blessing of "Good and Beneficent" without the other side. That is, he is the agent who draws near the era and state of "all is good and beneficent" in the resurrection of the dead. (See also Pardes Rimonim, Shaar 50.)
And see the addition of the word "also" (gam) alludes to the light of Eliyahu that appeared here, embodying the concept of addition: to say that the line of good does not stand alone, but judgment is also added to it, and everything becomes purely good and beneficent. Nachum Ish Gam Zu would use the phrase "also this is for good" for everything that initially appeared as misfortune (Ta'anit 21a).
ד. "Also behold the gallows that Haman made for Mordechai..." until "and they hanged Haman on the gallows he prepared for Mordechai"—these are Charvona's words, spoken after "the evil had reached its limit" against Haman, and after "the matter went out from the king's mouth and Haman's face was covered." Thus, Charvona did not merely cause Haman's death to be a simple execution; rather, he turned it into a matter of "and it was turned around" (venehapoch hu), as it says: "and He returned his recompense upon his head and they hanged him..." Haman's plot against Mordechai was reversed and fell upon him, upon Haman, and he was hanged on that very fifty-cubit gallows prepared for Mordechai.
ה. This elevation of "venehapoch hu" includes the revelation that not only was there an aspect of mercy in the salvation of Israel, but even the initial decree of judgment itself became the cause of the salvation and mercy. It was revealed here that even judgment serves mercy; even the side of "true Judge" is turned into "Good and Beneficent." All this is included in the words "and also Charvona is remembered for good." Charvona's opening words are "also behold the gallows." With the word "also" (gam), the intent is: not only was there what now appeared—"the evil had reached its limit"—but an additional evil of "also behold the gallows." And this caused the king to say, "Hang him on it." The reversal of his thought.
ו. "The first of the nations is Amalek" (Numbers 24:20). The aspect of Amalek, which is the "first" of the side of evil, includes not only evil for itself but also the attempt to conquer the side of good for the use of evil—the complete opposite and "this opposite this" of all mentioned above, where good conquers the side of judgment. This is what the king said: "Will he also conquer the queen with me in the house?"—to take for himself what belongs to me? And with him it became the reversal, as if everything is judgment and wrath. So our Sages precisely noted that his mouth opened with "af" ("even/also"): "And Haman said, 'Even/also Esther did not bring...'" And Chazal said (Esther Rabbah 9:3): "There are four who opened with 'af' and perished with 'af'..., including Haman, as it is written 'even/also Esther did not bring...'" Even though this verse is in the middle of Haman's words to his friends, it begins "And Haman said, 'af'..."—meaning that this very opening with "af" reveals Haman's essence. Similarly, the primordial snake, which caused the decree of death upon the whole world, opened with "af": "Even/also though God said..." (Genesis 3:1).
ז. And in the Gemara (Megillah 16a), it says that Achashverosh went out to the garden pavilion and saw angels who appeared as men uprooting trees, and they told him it was by Haman's decree. Then he entered in fury and said "gam"—"Woe from the house and woe from outside." That is, from both places, inside and outside, everything is woe and sorrow. Therefore, precisely in the words of Charvona that brought about "venehapoch hu," the light of Eliyahu, remembered for good, is felt—that even evil is turned to good.
ח. "And the king's wrath subsided." These two "subsiding"s are that of the King of the world and that of the earthly king. Throughout the Megillah, there is no need to double, because "king" means the King of kings, the Holy One, Blessed be He. And just as the matter occurred below, so the same matter occurred together Above. But here, besides this particular act of Haman upon whom the lot fell, it hints further that the "wrath of the king"—the King of the world—and the entire reality of judgment and wrath in the world—all of it subsided through the nullification of Amalek's power. And it was turned around to become entirely good and beneficent.
ט. If Eliyahu can come in the form of any non-Jew and his light is recognizable there, then also in our service today—of drunkenness "until he does not know"—we can elevate that light of "all is good and beneficent." And nothing more. L'chaim! [Moreiu Vi-rabbeinu Rosh Ha-Yeshiva Shlita]
ביאור בעניין "וחמת המלך שככה" ואורו של אליהו הנביא
א. "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה" (אסתר ז, י). מדוע מופיעות כאן שתי כ"פים בתיבת "שככה" – אחת כנגד מלכו של עולם (השי"ת) ואחת כנגד אחשורוש (כדברי הגמרא במגילה טז.)? ויש לשאול: הרי לאורך כל המגילה לימדונו חז"ל שכל מקום שנאמר "המלך" סתם, הכוונה למלכו של מלכי המלכים הקב"ה (אסתר רבה ג, י). אם כן, מהו החידוש כאן המצריך כפל של "שיכוך"?
ב. הפוסקים, על פי חז"ל, פסקו שיש לומר "וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב" (שולחן ערוך, אורח חיים תר"צ, טז). וידוע מחז"ל שזהו אליהו הנביא שנראה בדמותו של חרבונה (אסתר רבה י, טו). חז"ל גילו שבמעשה זה – בו נאמר "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה... גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי..." – מורגש אורו של אליהו הנביא. כמו כן, הביטוי "זכור לטוב" ייחודי לאליהו בכל הקשר. נראה שתוספת המילה "גם" רומזת למה שאמר: "גם הנה העץ...". סגנון זה שייך לאורו של אליהו, כפי שיבואר.
ג. נקדים את מה ששמענו מפי מרן ראש הישיבה זצ"ל: בדרך כלל אומרים על אדם "זכרו לברכה" (כמו "זכר צדיק לברכה"), אך אצל אליהו הנוסח הוא "זכור לטוב". והסביר: מפני שאליהו הוא היחיד עליו לא נאמר מעולם "ברוך דיין האמת". באופן כללי, קיימות שתי הנהגות: "הטוב והמטיב" ו"דיין האמת". אך מי שלא טעם טעם מיתה וקבורה, נותר בו רק הברכה של "הטוב והמטיב" ללא הצד השני. כלומר, הוא השליח המקרב את העידן והמצב של "כולו טוב ומטיב" בתחיית המתים (ועיין פרדס רימונים, שער נ').
וראה שתוספת המילה "גם" רומזת לאורו של אליהו שהופיע כאן, המגלם את מושג התוספת: לומר שקו הטוב אינו עומד לבדו, אלא שגם הדין מתווסף אליו, והכל הופך לטוב ומטיב גמור. נחום איש גמזו היה רגיל לומר "גם זו לטובה" על כל דבר שנראה בתחילה כפורענות (תענית כא.).
ד. "גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי..." עד "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכַי" – אלו דברי חרבונה, שנאמרו לאחר ש"כָּלְתָה אֵלָיו הָרָעָה" נגד המן, ולאחר ש"הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ". נמצא שחרבונה לא גרם למיתת המן להיות סתם הוצאה להורג, אלא הפך זאת לעניין של "וְנַהֲפוֹךְ הוּא", כפי שנאמר: "וְהֵשִׁיב גְּמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ...". מזימת המן נגד מרדכי התהפכה ונפלה עליו, על המן, והוא נתלה על אותו עץ חמישים אמה שהכין למרדכי.
ה. רוממות זו של "ונהפוך הוא" כוללת את הגילוי שלא רק שהיה היבט של רחמים בישועת ישראל, אלא שאפילו גזירת הדין הראשונית עצמה הפכה לסיבת הישועה והרחמים. נתגלה כאן שגם הדין משמש את הרחמים; אפילו צד "דיין האמת" נהפך ל"הטוב והמטיב". כל זה כלול במילים "וגם חרבונה זכור לטוב". פתיחת דברי חרבונה היא "גם הנה העץ". במילה "גם" הכוונה היא: לא רק שהיה מה שנראה עכשיו – שכלתה אליו הרעה – אלא רעה נוספת של "גם הנה העץ". וזה גרם למלך לומר "תלוהו עליו". היפוך מחשבתו.
ו. "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כד, כ). בחינת עמלק, שהוא "ראשית" לצד הרע, כוללת לא רק רע לעצמו אלא גם ניסיון לכבוש את צד הטוב לשימוש הרע – ההפך הגמור ו"זה לעומת זה" של כל המוזכר לעיל, שבו הטוב כובש את צד הדין. וזהו שאמר המלך: "הֲגַם לִכְבוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?" – לקחת לעצמו את מה ששייך לי? ואצלו נעשה ההיפוך, כאילו הכל דין וחמה. לכן דייקו חז"ל שפיו נפתח ב"אף": "וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר...". ואמרו חז"ל (אסתר רבה ט, ג): "ארבעה פתחו באף ואבדו באף... ובהם המן, שנכתב 'אף לא הביאה אסתר...'". אף שפסוק זה נמצא באמצע דברי המן לאוהביו, הוא פותח ב"ויאמר המן אף..." – לומר שפתיחה זו ב"אף" מגלה את מהותו של המן. בדומה לכך, הנחש הקדמוני שגרם גזירת מיתה לעולם פתח ב"אף": "אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים" (בראשית ג, א).
ז. ובגמרא (מגילה טז.) מובא שאחשורוש יצא לגינת הביתן וראה מלאכים שנראו כבני אדם העוקרים אילנות, ואמרו לו שזה בפקודת המן. אז נכנס בחמה ואמר "גם" – "אוי מן הבית ואוי מן החוץ". כלומר משני המקומות, בפנים ובחוץ, הכל "אוי" וצער. לכן, דווקא בדברי חרבונה שהביאו את ה"ונהפוך הוא", מורגש אורו של אליהו זכור לטוב – שגם הרע נהפך לטוב.
ח. "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה". שני ה"שיכוך" הללו הם של מלכו של עולם ושל מלך בשר ודם. לאורך המגילה אין צורך בכפל, כי "המלך" פירושו מלכו של מלכי המלכים הקב"ה, וכשם שהדבר אירע למטה כך אירע אותו עניין יחד למעלה. אך כאן, מלבד המעשה הפרטי של המן עליו נפל הגורל, רמוז עוד ש"חמת המלך" – מלכו של עולם – וכל מציאות הדין והחמה שבעולם, הכל שָׁכָך על ידי ביטול כוח עמלק. ונהפך להיות כולו טוב ומטיב.
ט. אם אליהו יכול לבוא בדמותו של כל נכרי ואורו ניכר שם, הרי שגם בעבודתנו היום – של שכרות "עד דלא ידע" – אנו יכולים להעלות את האור הזה של "כולו טוב ומטיב". ותו לא מידי. לחיים! [מפי מורנו ורבנו ראש הישיבה שליט"א]
