Many people online engage in debates with Jewish heretics (often those who are "Off the Derech"). While these interlocutors usually have good intentions, the practice itself is a mistake.
If you feel compelled to debate heresy, it is better to engage with non-Jewish skeptics. The Gemara in Sanhedrin 38b offers a sobering warning: while one should respond to a Goyishe Apikorus, one should not respond to a Jewish one.
The reasoning is psychological as much as it is spiritual. Engaging with a Jewish heretic often produces the opposite of the intended effect:
Rather than being won over by logic, they often become more radicalized and entrenched in their views when challenged. And because they were once "inside," their opposition is often more personal and intense than that of a non-Jew. We Jews can be a rough bunch when we want to be. Exhibit A: Read the Tanach.
Interesting: Tell a Goy about an adult who devotes his whole life to knowing G-d he would probably be impressed. Sounds holy. However, I know plenty of Jews who can't stand the idea of ... a kollel fellow. Even though, in my humble assessment, spending days and nights immersed in the holy waters of Da'as Hashem is the most noble pursuit imaginable. Like I said - we just can be a rough bunch.
Back to our original point - It is important to remember that there are exactly zero scientific or empirical proofs that disprove the existence of G-d. When an individual chooses not to believe, it is never a decision based purely on cold rationality.
The same is true for the believer. Faith is seldom the result of a mathematical equation or a logical syllogism alone. Human beings are far more complex than simple logic processors; our choices are driven by a whole slew of reasons—some conscious and some subconscious.
תרגום לעברית
רבים ברשת מנהלים ויכוחים עם כופרים יהודים (לרוב אלו שהם "יוצאים בשאלה"). אף על פי שלבני שיח אלו יש בדרך כלל כוונות טובות, עצם המנהג הזה הוא טעות.
אם אתה מרגיש דחף להתווכח עם כפירה, עדיף להתעמת עם ספקנים שאינם יהודים. הגמרא במסכת סנהדרין (לח ע"ב) מציעה אזהרה מפכחת: בעוד שיש להשיב לאפיקורוס גוי, אין להשיב לאפיקורוס ישראל.
הנימוק לכך הוא פסיכולוגי לא פחות מאשר רוחני. התעסקות עם כופר יהודי מייצרת לעיתים קרובות את ההפך מהתוצאה המיוחלת:
במקום להשתכנע מכוח הלוגיקה, הם הופכים לרוב למקוטבים ומתבצרים יותר בעמדותיהם כאשר מאתגרים אותם. ומכיוון שהם היו פעם "בפנים", ההתנגדות שלהם היא לרוב אישית ואינטנסיבית יותר מזו של מי שאינו יהודי. אנחנו היהודים יכולים להיות חברה קשוחה כשבא לנו. ראו ערך: קראו את התנ"ך.
נקודה מעניינת: אם תספר לגוי על אדם מבוגר המקדיש את כל חייו להכרת ה', הוא כנראה יתרשם. זה נשמע קדוש. עם זאת, אני מכיר מספיק יהודים שלא מסוגלים לסבול את הרעיון של... אברך כולל. זאת למרות שעל פי הערכתי הצנועה, בילוי ימים ולילות בטבילה במימיה הקדושים של דעת ה' הוא העיסוק האצילי ביותר שניתן להעלות על הדעת. כפי שאמרתי – אנחנו פשוט יכולים להיות חברה קשוחה.
ובחזרה לנקודה המקורית שלנו – חשוב לזכור שישנן בדיוק אפס הוכחות מדעיים או אמפיריים המפריכים את קיומו של אלוהים. כאשר אדם בוחר שלא להאמין, זו לעולם אינה החלטה המבוססת אך ורק על רציונליות קרה.
הדבר נכון גם לגבי המאמין. אמונה היא לעיתים רחוקות תוצאה של משוואה מתמטית או סילוגיזם לוגי בלבד. בני אדם הם הרבה יותר מורכבים ממעבדי לוגיקה פשוטים; הבחירות שלנו מונעות ממגוון רחב של סיבות – חלקן מודעות וחלקן תת-מודעות.
