Introduction: The Ritva’s Question and the Speaker’s Objection
The lecture begins by reviewing the Ritva’s commentary on Tractate Yevamos (60a). The Gemara states that ideally, a Kohen Gadol should not marry a bogeret (a mature young woman) or a mukas eitz (a woman whose hymen was broken accidentally, rather than through intimate relations). However, b'dieved (post-facto), if he does marry them, he may remain married to them. The Talmud’s logic is that since a Kohen Gadol’s legitimate virgin wife will eventually lose her virginity to him during the marriage anyway (sofa l'hiyos be'ulah tachtav), he is not required to divorce a woman who was already in this physical state prior to marriage.
The Ritva asks: If that is the logic, why doesn't it apply to any non-virgin? Why must he divorce a be’ulas acheirim (a woman who lost her virginity through relations with another man)? The Ritva answers that a be’ulas acheirim constitutes a "great disgrace" (gnai gadol), whereas a bogeret or mukas eitz is only a "minor disgrace" (gnai katan).
The speaker heavily questions this: How can human logic regarding social "disgrace" dictate Biblical law (D'Oraisa)? The Torah simply commands him to marry a virgin; it does not explicitly differentiate between large and small disgraces. Other Rishonim (like the Rashba and Rabbeinu Tam) attempt to solve this by claiming the cases of bogeret and mukas eitz are only Rabbinic prohibitions (D'Rabbanan), but the speaker notes this is very difficult to read into the Talmudic text, which implies a Biblical discussion.
The Foundational Premise: A Lack of Virtue vs. An Inherent Flaw
To solve the Ritva's difficulty, the speaker returns to the foundational principle established in the previous class: Being a be’ulah is not an inherent flaw (psul or pegam) in the essence of the woman.
Rather, virginity is a specific, positive virtue (shevach/ma'alah) that the Torah mandates only at the exact moment of acquiring the wife (sh'as lekicha). The Torah says, "He shall take a virgin as a wife." The requirement is strictly tied to the entry into the marriage.
Because the Torah obviously does not expect the Kohen Gadol's wife to remain a virgin after they are married, this proves that the Torah does not view "non-virginity" as a permanent, ongoing prohibition. The requirement is simply that she must possess the shevach (virtue) of virginity at the moment the marriage is formalized.
Applying the Premise: Why He Can Keep a Mukas Eitz
Once we understand this, the Talmud’s logic becomes crystal clear. If a Kohen Gadol mistakenly marries a mukas eitz or a bogeret, he violated the positive mandate to marry someone with the shevach of virginity. However, that moment has passed.
Because her lack of virginity is not an inherent psul (flaw) in her person, but merely the absence of a starting requirement, there is no ongoing prohibition forcing him to divorce her. The Torah tolerates a Kohen Gadol being married to a non-virgin (as evidenced by his own wife after their wedding night). Since the initial moment of acquisition has passed, the requirement has expired, and he may remain married to her.
The Watershed Moment: Explaining the Ritva's Gnai Gadol
How, then, do we explain the Ritva's distinction that a Kohen Gadol must divorce a be'ulas acheirim (a woman who had relations with another man) because it is a gnai gadol (great disgrace)?
The speaker provides a profound conceptual distinction:
There are two entirely different ways a woman can lack the status of a virgin:
Physical Reality (Meteziyus): A bogeret or mukas eitz simply lacks the physical reality of virginity. This is a mere physical absence of the shevach required at the moment of marriage. As established, once the marriage occurs, this requirement expires.
A Created Status (Hafka'ah Chiyuvis): When a woman has relations with another man (be'ulas acheirim), it is not merely a physical loss of virginity. The act of being with another man actively creates a permanent, negative status of being "profaned" or "disgraced" relative to the Kohen Gadol.
This is what the Ritva means by gnai gadol. It is not just a subjective social term; it is a Halachic reality. A be'ulas acheirim carries a permanent, active disqualification caused by the intervention of a foreign man (adam zar).
Because this is an active, permanent psul (flaw) rather than just the physical absence of a starting requirement, this prohibition does not expire after the wedding night. Therefore, the logic of "she will eventually lose her virginity to him anyway" cannot be applied here. His own wife loses her virginity to him, which is permissible; but a woman who lost her virginity to another man carries a permanent status of disqualification that forces the Kohen Gadol to divorce her.
Conclusion
By properly defining the Torah's requirement of virginity for a Kohen Gadol—recognizing that physical non-virginity is merely the absence of a required virtue at the time of marriage, whereas relations with another man creates a permanent status of disqualification—the Ritva's distinction between a "minor disgrace" and a "great disgrace" is beautifully resolved on a strict, conceptual, Biblical level.
**מבוא: שאלת הריטב"א והקושי**
השיעור פותח בסקירת פירוש הריטב"א על מסכת יבמות (דף ס ע"א). הגמרא קובעת כי לכתחילה, כהן גדול לא ישא **בוגרת** או **מוכת עץ** (אישה שנקרע בתולהּ שלא בתשמיש אלא בתאונה). אולם בדיעבד, אם נשא אותן – יכול להמשיך להיות נשוי להן. ההיגיון התלמודי הוא שמכיוון שבסופו של דבר אשתו הבתולה הלגיטימית של כהן גדול תאבד את בתוליה אצלו במהלך הנישואין בכל מקרה (**סופה להיות בעולה תחתיו**), אין הוא מחויב לגרש אישה שהייתה כבר במצב פיזי זה לפני הנישואין.
הריטב"א שואל: אם זה ההיגיון, מדוע הוא אינו חל על כל אישה שאינה בתולה? מדוע עליו לגרש **בעולת אחרים** (אישה שאיבדה את בתוליה בתשמיש עם גבר אחר)? הריטב"א עונה כי **בעולת אחרים** מהווה **גנאי גדול**, בעוד שבוגרת או מוכת עץ הן רק **גנאי קטן**.
הדובר מערער מאוד על כך: כיצד ייתכן ששיקולי "גנאי" אנושיים-חברתיים יקבעו הלכה דאורייתא? התורה פשוט מצווה עליו לשאת בתולה; היא אינה מבחינה במפורש בין גנאי גדול לקטן. ראשונים אחרים (כגון הרשב"א ורבנו תם) מנסים לפתור זאת בטענה שהמקרים של בוגרת ומוכת עץ הם איסור דרבנן בלבד, אך הדובר מציין שקשה מאוד לקרוא זאת בגמרא, שמשתמעת כדנה באיסור דאורייתא.
**היסוד הבסיסי: חוסר מעלה לעומת פגם מהותי**
כדי לפתור את קושיית הריטב"א, הדובר חוזר לעיקרון היסודי שנקבע בשיעור הקודם: היות אישה **בעולה** אינו פגם מהותי (**פסול** או **פגם**) במהות האישה עצמה.
להיפך, הבתולים הם **מעלה** או **שבח** ספציפי וחיובי שהתורה מחייבת רק ברגע המדויק של קניית האישה (**שעת לקיחה**). התורה אומרת: "בְּתוּלָה יִקַּח לוֹ לְאִשָּׁה". הדרישה קשורה באופן הדוק לכניסה לנישואין.
מכיוון שהתורה כמובן אינה מצפה מאשת כהן גדול להישאר בתולה לאחר הנישואין, הדבר מוכיח שהתורה אינה רואה ב"אי-בתולים" איסור קבוע ומתמשך. הדרישה היא פשוט שהאישה תהיה בעלת **השבח** של בתולים ברגע שהנישואין מתקבעים.
**יישום היסוד: מדוע מותר לו להמשיך להיות נשוי למוכת עץ**
כאשר מבינים זאת, היגיון הגמרא הופך ברור כשמש. אם כהן גדול נשא בטעות מוכת עץ או בוגרת – הוא עבר על מצוות עשה לשאת אישה בעלת שבח הבתולים. אולם, אותו רגע חלף.
מכיוון שאי-הבתולים שלה אינו פגם מהותי (**פסול**) באישיותה, אלא רק היעדר דרישה התחלתית, אין איסור מתמשך המחייב אותו לגרשה. התורה מתירה לכהן גדול להיות נשוי לאישה שאינה בתולה (כפי שמוכח מאשתו שלו לאחר ליל הכלולות). מאחר שהרגע ההתחלתי של הקנייה חלף, הדרישה פגה, והוא רשאי להמשיך להיות נשוי לה.
**רגע המפנה: הסבר חלוקת הגנאי הגדול של הריטב"א**
כיצד, אם כן, מסבירים את חלוקת הריטב"א שכהן גדול חייב לגרש **בעולת אחרים** משום שזה **גנאי גדול**?
הדובר מציג הבחנה מושגית עמוקה:
ישנן שתי דרכים שונות לחלוטין שבהן אישה יכולה לחסר את מעמד הבתולה:
1. **מציאות פיזית**: בוגרת או מוכת עץ פשוט חסרות את המציאות הפיזית של בתולים. זהו היעדר פיזי בלבד של השבח הנדרש ברגע הנישואין. כפי שנקבע, לאחר שהנישואין מתרחשים – דרישה זו פוקעת.
2. **מעמד שנוצר (הפקעה חיובית)**: כאשר אישה נבעלה לאיש אחר (**בעולת אחרים**), אין זה רק אובדן פיזי של בתולים. מעשה הביאה עם איש זר יוצר באופן פעיל מעמד שלילי קבוע של **חילול** או **גנאי** ביחס לכהן הגדול.
זהו מה שהריטב"א מתכוון ב**גנאי גדול**. אין זה רק מונח חברתי סובייקטיבי; זהו מציאות הלכתית. **בעולת אחרים** נושאת פסול קבוע ופעיל הנגרם מהתערבות של אדם זר.
מכיוון שזהו **פסול** פעיל וקבוע, ולא רק היעדר דרישה התחלתית, האיסור אינו פוקע לאחר ליל הכלולות. לכן, ההיגיון של "סופה להיות בעולה תחתיו" אינו חל כאן. אשתו שלו מאבדת בתולים אצלו – וזה מותר; אך אישה שאיבדה בתולים אצל איש אחר נושאת מעמד קבוע של פסול המחייב את כהן הגדול לגרשה.
**מסקנה**
על ידי הגדרה נכונה של דרישת התורה לבתולים אצל כהן גדול – ההכרה ש**אי-בתולים** פיזי הוא רק היעדר מעלה נדרשת ברגע הנישואין, בעוד שביאה עם איש אחר יוצרת מעמד קבוע של פסול – חלוקתו של הריטב"א בין **גנאי קטן** ל**גנאי גדול** נפתרת יפה ברמה מושגית, הלכתית ודאורייתא קפדנית.
