Introduction: The Mourner’s Exemption from Tefillin
The lecture delves into a Talmudic discussion (originating in Tractates Brachos 11a and Moed Katan 21a) regarding the religious obligations of a person in mourning (avel). The foundational ruling is cited by Rav Abba bar Zavda in the name of Rav: A mourner is obligated to fulfill all mitzvos (commandments) in the Torah, except for the wearing of Tefillin (phylacteries).
This exemption is derived from the Biblical story of the prophet Ezekiel (Yechezkel). When Ezekiel’s wife died, God commanded him to alter standard mourning practices. Specifically, God told him to bind his Tefillin upon his head, referring to them as Pe’er (glory/adornment)—“Pe'ercha chavosh alecha” (bind your glory upon yourself). Because Ezekiel was explicitly told to wear them as an exception to the rule, the Sages deduce that a standard mourner does not wear Tefillin.
The Debate: Rashi vs. Tosafot on the "Why"
The central question of the class is exploring why the mourner is exempt from Tefillin:
Is it a fundamental suspension of the mitzvah? (An inherent issur / prohibition).
Or is it due to a situational contradiction? (Tefillin represents "glory," which contradicts the mourner's state).
Rashi’s View: Rashi explains that a mourner does not wear Tefillin because he is "rolling in the dust" (in a state of absolute grief and lack of glory). Therefore, wearing an item of Pe'er (glory) is contradictory to his current physical and emotional state.
Tosafot’s Challenge: Tosafot questions Rashi's explanation. Why does Rashi need to provide this psychological/situational reasoning? The Sages already deduced the law directly from the biblical verse regarding Ezekiel!
Resolving Tosafot's Question (The Nafka Mina):
The speaker provides answers (citing the Smag/Sefer Mitzvos Gadol) to explain why Rashi’s definition is crucial. Rashi is establishing that the prohibition is not a general exemption from commandments, but strictly tied to the concept of Pe'er:
Preventing a slippery slope: If the exemption were fundamental, one might use a Kal V'Chomer (a fortiori argument) to say that if a mourner is exempt from Tefillin, he should be exempt from all other mitzvos. Rashi clarifies that the exemption is strictly because of the Pe'er aspect unique to Tefillin.
The duration of the prohibition: The intense state of "rolling in the dust" applies strictly to the first day of mourning. Therefore, the prohibition to wear Tefillin applies only to the first day. On the second day of mourning, the mourner puts on Tefillin.
The Ritva’s Question: What About Torah Study?
The Ritva (in Tractate Kesubos) raises a major question against the original premise: The Sages stated a mourner is obligated in all mitzvos except Tefillin. But this is factually incomplete, because a mourner is also forbidden from studying Torah (Talmud Torah)! Why wasn't Torah study listed as an exception?
The Resolution:
The Sages did not list Torah study alongside Tefillin because the reasons for their prohibitions are fundamentally different:
Tefillin is forbidden because of Pe'er (glory).
Torah Study is forbidden because it brings Simcha (joy), as the Psalms state: "The precepts of the Lord are right, gladdening the heart."
Because a mourner is forbidden from rejoicing, he cannot engage in Torah study. It is an external restriction based on joy, not a fundamental exemption from the mitzvah itself.
Halachic Distinctions: Day One vs. Seven Days
The speaker then shifts to the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 384) to discuss an opinion that attempts to equate the two prohibitions. One opinion suggests that just as Tefillin is only prohibited by Torah law on the first day, perhaps Torah study is also only prohibited on the first day.
The Ramban (and later commentators like the Bach and Taz) forcefully rejects this comparison, noting two massive distinctions between Tefillin and Torah study for a mourner:
Duration of the State of Mourning:
The contradiction to Tefillin is "rolling in the dust" (Pe'er vs. Dust). This intense state only lasts for one day.
The contradiction to Torah study is "joy" (Simcha vs. Grief). A mourner is forbidden from experiencing joy for the entire seven days of Shiva. Therefore, Torah study is forbidden for all seven days.
Fulfillment of the Mitzvah:
A mourner does not fulfill the mitzvah of Tefillin at all on the first day.
However, a mourner does actually fulfill the minimum daily requirement of Torah study! How? By reciting the Shema (Krias Shema) during the morning and evening prayers. Reciting the Shema constitutes Torah study.
Conclusion
The lecture concludes that one cannot compare the mourner's restriction on Tefillin with the restriction on Torah study.
The inability to wear Tefillin is specifically linked to the clash between the glory (Pe'er) of the phylacteries and the severe grief of the first day of mourning.
The inability to engage in Torah Study is linked to the prohibition of joy (Simcha). Even though deep, joyous Torah study is banned for all seven days, the core mitzvah is never actually suspended, as the mourner fulfills it daily through the recitation of the Shema.
**מבוא: הפטור של האבל מתפילין**
השיעור מתעמק בדיון תלמודי (שמקורו במסכתות ברכות י"א ע"א ומועד קטן כ"א ע"א) בנוגע לחובות הדתיות של אדם באבל. ההלכה היסודית מובאת בשם רב אבא בר זבדא בשם רב: האבל חייב בכל המצוות שבתורה, חוץ מנטילת תפילין.
פטור זה נלמד מסיפור הנביא יחזקאל שבתורה. כאשר מתה אשת יחזקאל, ציווהו הקב"ה לשנות את מנהגי האבל הרגילים. בפרט, אמר לו הקב"ה: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" – קשור את תפילין על ראשך, וכינה אותם "פְּאֵר" (תפארה/עדי). מכיוון שיחזקאל נצטווה במפורש ללבוש תפילין כחריגה מהכלל, הסיקו חז"ל שאבל רגיל אינו מניח תפילין.
**הוויכוח: רש"י לעומת תוספות על ה"למה"**
השאלה המרכזית בשיעור היא מדוע האבל פטור מתפילין:
האם מדובר בהשעיה מהותית של המצווה (איסור עצמי / חיוב ביטול)?
או שמא בגלל סתירה מצבית (תפילין מסמלים "פְּאֵר", שסותר את מצב האבל)?
**דעת רש"י:**
רש"י מסביר שהאבל אינו מניח תפילין משום שהוא "מתגלגל באפר" (במצב של צער מוחלט וחוסר תפארה). לכן, ללבוש דבר של פְּאֵר סותר את מצבו הגופני והנפשי הנוכחי.
**קושיית התוספות:**
התוספות מקשים על הסבר רש"י: מדוע רש"י צריך לתת טעם פסיכולוגי/מצבי זה? הרי חז"ל כבר למדו את ההלכה ישירות מהפסוק אצל יחזקאל!
**פתרון קושיית התוספות (הנפקא מינה):**
המרצה מביא תשובות (בשם הסמ"ג / ספר מצוות גדול) המסבירות מדוע הגדרת רש"י חשובה כל כך. רש"י קובע שהאיסור אינו פטור כללי מכל המצוות, אלא קשור באופן הדוק דווקא למושג הפְּאֵר:
- **מניעת מדרון חלקלק:** אם הפטור היה מהותי, אפשר היה לטעון בקל וחומר שאם האבל פטור מתפילין – הוא פטור מכל שאר המצוות. רש"י מבהיר שהפטור נובע אך ורק מהיבט הפְּאֵר הייחודי לתפילין.
- **משך האיסור:** מצב ה"מתגלגל באפר" חל רק ביום הראשון לאבל. לכן, איסור הנחת תפילין חל רק ביום הראשון. ביום השני לאבל – האבל מניח תפילין.
**שאלת הריטב"א: ומה עם תלמוד תורה?**
הריטב"א (במסכת כתובות) מעלה שאלה גדולה נגד ההנחה הראשונית: חז"ל אמרו שהאבל חייב בכל המצוות חוץ מתפילין. אך זה חסר מבחינה עובדתית, כי האבל גם אסור בתלמוד תורה! מדוע לא מנו את תלמוד תורה כחריגה?
**הפתרון:**
חז"ל לא מנו את תלמוד תורה לצד תפילין משום שהסיבות לאיסוריהם שונות בתכלית:
- תפילין אסורות בגלל **פְּאֵר**
- תלמוד תורה אסור משום שהוא מביא **שמחה**, כפי שנאמר בתהילים: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב".
מכיוון שהאבל אסור לשמוח – אינו יכול לעסוק בתורה. זהו איסור חיצוני המבוסס על השמחה, ולא פטור מהותי מהמצווה עצמה.
**הבחנות הלכתיות: יום ראשון לעומת שבעה**
המרצה עובר לשולחן ערוך (יורה דעה שפ"ד) ומזכיר דעה המנסה להשוות בין שני האיסורים. דעה אחת מציעה שכשם שתפילין אסורות מדאורייתא רק ביום הראשון – אולי גם תלמוד תורה אסור רק ביום הראשון.
הרמב"ן (ולאחר מכן הב"ח והט"ז) דוחים בתוקף השוואה זו ומציינים שתי הבחנות ענקיות בין תפילין לתלמוד תורה אצל אבל:
**משך מצב האבלות:**
- הסתירה לתפילין היא "מתגלגל באפר" (פְּאֵר מול אפר). מצב זה חזק נמשך רק יום אחד.
- הסתירה לתלמוד תורה היא "שמחה" (שמחה מול צער). האבל אסור בשמחה במשך כל שבעת ימי השבעה. לכן תלמוד תורה אסור בכל שבעת הימים.
**קיום המצווה:**
- האבל אינו מקיים כלל את מצוות תפילין ביום הראשון.
- לעומת זאת, האבל **כן מקיים** את חובת תלמוד תורה המינימלית בכל יום! כיצד? על ידי קריאת שמע בתפילת שחרית וערבית – קריאת שמע נחשבת תלמוד תורה.
**סיכום**
השיעור מסכם שאין להשוות בין איסור תפילין של האבל לבין איסור תלמוד תורה.
אי-הנחת תפילין קשורה באופן ספציפי להתנגשות בין **פְּאֵר** של התפילין לבין הצער הקשה של יום האבל הראשון.
אי-העיסוק בתלמוד תורה קשור לאיסור **שמחה**. אף על פי שתלמוד תורה מעמיק ושמח אסור במשך כל שבעת הימים, המצווה עצמה מעולם אינה מושעית באמת – שכן האבל מקיימה מדי יום באמצעות קריאת שמע.
