Introduction: Recap of the Halachic Dilemmas
The shiur begins by reviewing the core questions (kashyos) regarding the prohibition of stealing (Lo Sigzol):
Rashi’s Ruling: If someone picks up a lost object with the intent to return it, but later changes their mind and keeps it, they violate a positive commandment but are not guilty of the negative commandment of stealing (Lo Sigzol). Why not? Isn't keeping what isn't yours stealing?
Tosafos’ Ruling: Tosafos states that withholding a worker's wages (Oshek) is considered a violation of Lo Sigzol. Why is passively withholding money considered stealing, while passively keeping a lost object (in Rashi's case) is not?
The Rambam’s Distinction: The Rambam places physical robbery (snatching an item) and Oshek (withholding a loan or deposit) into two separate Halachos. If both are fundamentally stealing, why separate them so distinctly?
To answer these questions, the speaker introduces a profound perspective from the Chacham Tzvi (Siman 26), which redefines the very essence of what constitutes theft in Jewish Law.
The Core Principle: Stealing as a "Moral Ugliness"
The Chacham Tzvi establishes a foundational rule: The prohibition of Gezeila is not primarily about the financial loss caused to the victim. If a person steals and later returns the item, they have still violated the prohibition of Lo Sigzol.
If the sin is not just about the money, what is it about? The Chacham Tzvi explains that the essence of Gezeila is the Ma'aseh Mechoar—an ugly, corrupt act. The Torah forbids stealing because the act itself damages the character of the perpetrator.
Proof from Gneivas Akum (Stealing from a Non-Jew):
The speaker points out that the Torah strictly forbids stealing from a non-Jew. Why? From a purely financial-legal standpoint in the ancient world, their property rights might have been viewed differently. However, the Maharshal explains that the prohibition exists because the act of stealing is intrinsically corrupt and ugly. The Torah forbids it to protect the Jew from engaging in morally repulsive behavior.
Redefining Gezeila: The Denial of Ownership
What exactly makes the act of stealing so "ugly"? The speaker defines it psychologically and halachically:
Stealing is an act of total disregard and disrespect for the other person. It is a deliberate denial, invalidation (Zilzul), and repudiation (Hakchasha) of another person's ownership (Ba'alus).
To violate the specific negative prohibition of Lo Sigzol, one must commit a specific, active gesture that says, "I do not recognize your ownership over this item."
Resolving the Dilemmas
With this new definition, the speaker brilliantly resolves all the contradictions:
1. Resolving Rashi (The Lost Object)
When a person picks up a lost object with the intent to return it, their action implicitly respects the owner's Ba'alus (ownership). Because they picked it up legally as a guardian (Shomer), the object enters their domain legally.
If, later on, they decide to keep it, they are certainly doing something wrong (violating the positive mitzvah to return lost property). However, because the item is already legally resting in their possession, their quiet, internal decision to keep it is not an active gesture of rebellion against the owner's rights. Therefore, they do not violate the specific negative commandment of Lo Sigzol, which requires an active denial of ownership.
2. Resolving Tosafos (Why Withholding Wages is Stealing)
If Gezeila requires an active rebellion against ownership, how can Oshek (withholding wages, a loan, or a deposit) be considered stealing? After all, the money is already in the employer's/borrower's hands!
The speaker cites the Ritva to explain this mechanism. When a worker or a lender demands their money (Tviya), they are exercising their legal right (Zchus) to be paid. When the employer/borrower denies the claim or refuses to pay (Kefira), that active denial to the person's face (or in Beis Din) transforms them into a Gazlan (thief).
By looking the owner in the eye and refusing to give them what is theirs, you are actively attacking and nullifying their rights. This active denial is conceptually identical to physically snatching an item from their hands.
3. Resolving the Rambam (Why he separates the Halachos)
We now understand why the Rambam separated physical robbery from Oshek into two different Halachos, even though both violate Lo Sigzol. They represent two fundamentally different mechanics of denying someone's ownership:
Halacha 3 (Physical Snatching): This is the classic form of Gezeila. By physically snatching an object from someone's hands (like Benaiah snatching the spear from the Egyptian), you are directly and physically invalidating their ownership.
Halacha 4 (Oshek / Withholding): The item is already in your possession legally (via a loan or deposit). You are not physically snatching anything. However, when the owner comes to collect and you refuse to give it back, you are attacking their rights. This is a different method of denying ownership, but it leads to the same exact sin.
Conclusion and Next Steps
The speaker successfully harmonizes the seemingly contradictory views of Rashi, Tosafos, the Ritva, and the Rambam. The underlying theme is that theft is not merely a financial transaction gone wrong; it is an arrogant denial of another human being's rights and ownership.
The speaker concludes by noting that this deep understanding of Gezeila serves as the foundation for the next class, where they will apply this concept to the halachos of Shalom (greeting others), promising to reveal how ignoring someone's greeting might conceptually tie into the spiritual definition of stealing.
**מבוא: סיכום הדילמות ההלכתיות**
השיעור נפתח בסקירת השאלות המרכזיות (קושיות) בנוגע לאיסור הגזילה (לא תגזול):
**פסק רש"י:** אם אדם מרים חפץ אבידה בכוונה להחזירו, אך לאחר מכן משנה את דעתו ושומרו לעצמו – הוא עובר על מצוות עשה (להחזיר אבידה), אך אינו עובר על איסור לאו של "לא תגזול". מדוע לא? הרי לשמור מה שאינו שלך זה גזילה?
**פסק התוספות:** התוספות קובעים כי מעכב שכר פועל (עושק) נחשב לעבירה על "לא תגזול". מדוע מעכב כסף באופן פסיבי נחשב לגזילה, בעוד ששמירת אבידה באופן פסיבי (במקרה של רש"י) אינה נחשבת לכך?
**הבחנת הרמב"ם:** הרמב"ם ממקם את הגזילה הפיזית (חטיפת חפץ) ואת העושק (מעכב הלוואה או פיקדון) בשתי הלכות נפרדות. אם שניהם בעצם גזילה, מדוע להפריד ביניהם באופן כה מובהק?
כדי לענות על שאלות אלו, המרצה מציג זווית עמוקה מתוך **חכם צבי (סימן כ"ו)**, המגדירה מחדש את עצם מהות הגזילה בהלכה היהודית.
**העיקרון המרכזי: הגזילה כ"כיעור מוסרי"**
החכם צבי קובע כלל יסודי: איסור הגזילה אינו נובע בעיקר מהנזק הכספי שנגרם לנגזל. אם אדם גוזל ומחזיר לאחר מכן את החפץ – הוא עדיין עבר על איסור "לא תגזול".
אם החטא אינו רק בגלל הכסף, על מה הוא? החכם צבי מסביר שהמהות של גזילה היא **המעשה המכוער** – מעשה משחית ומאוס. התורה אוסרת גזילה משום שהמעשה עצמו פוגע באופי העושה.
**הוכחה מגזל עכו"ם (גזילה מגוי):**
המרצה מציין שהתורה אוסרת בחומרה גזילה מגוי. מדוע? מבחינה כספית-משפטית טהורה בעולם העתיק, זכויות הקניין שלהם אולי נתפסו אחרת. אולם המהרש"ל מסביר שהאיסור קיים משום שהמעשה של גזילה הוא פגום ומכוער מעצם טבעו. התורה אוסרת זאת כדי להגן על היהודי מפני התנהגות מאוסה מוסרית.
**הגדרה מחודשת של גזילה: הכחשת הבעלות**
מה בדיוק הופך את מעשה הגזילה ל"מכוער"? המרצה מגדיר זאת מבחינה פסיכולוגית והלכתית:
גזילה היא מעשה של זלזול מוחלט וחוסר כבוד כלפי הזולת. זו הכחשה מכוונת, ביטול (זילות) והכחשה של בעלותו של אדם אחר.
כדי לעבור על איסור הלאו הספציפי "לא תגזול", צריך לבצע מחווה פעילה ספציפית שאומרת: "איני מכיר בבעלותך על חפץ זה".
**פתרון הקושיות**
עם הגדרה חדשה זו, המרצה פותר בצורה מבריקה את כל הסתירות:
1. **פתרון רש"י (האבידה)**
כאשר אדם מרים אבידה בכוונה להחזיר – פעולתו מרמזת על כבוד לבעלות הבעלים. מאחר שהרים אותה כדין כשומר, החפץ נכנס לתחום שלו באופן חוקי.
אם לאחר מכן הוא מחליט לשומרו – הוא ודאי עושה דבר רע (עובר על מצוות עשה להחזיר אבידה). אולם מאחר שהחפץ כבר שוכן ברשותו באופן חוקי, ההחלטה השקטה הפנימית לשומרו אינה מחווה פעילה של מרד בזכויות הבעלים. לכן הוא אינו עובר על איסור הלאו הספציפי "לא תגזול", הדורש הכחשה פעילה של הבעלות.
2. **פתרון התוספות (מדוע עושק נחשב לגזילה)**
אם גזילה דורשת מרד פעיל נגד הבעלות – כיצד עושק (מעכב שכר, הלוואה או פיקדון) נחשב לגזילה? הרי הכסף כבר נמצא בידי המעסיק/הלוה?
המרצה מביא את הריטב"א להסביר את המנגנון: כאשר הפועל או המלווה תובע את כספו (תביעה), הוא מממש את זכותו המשפטית (זכות) לקבל תשלום. כאשר המעסיק/הלוה מכחיש את התביעה או מסרב לשלם (כפירה) – הכחשה פעילה זו מול פניו של האדם (או בבית דין) הופכת אותו לגזלן.
על ידי מבט בעיני הבעלים וסירוב לתת לו את שלו – אתה תוקף באופן פעיל ומבטל את זכויותיו. הכחשה פעילה זו זהה מבחינה מושגית לחטיפה פיזית של חפץ מידיו.
3. **פתרון הרמב"ם (מדוע הוא מפריד בין ההלכות)**
כעת מובן מדוע הרמב"ם הפריד בין גזילה פיזית לעושק לשתי הלכות נפרדות, למרות ששניהם עוברים על "לא תגזול". הן מייצגות שני מנגנונים יסודיים שונים של הכחשת בעלות:
- **הלכה ג (חטיפה פיזית):** זו הצורה הקלאסית של גזילה. על ידי חטיפה פיזית של חפץ מידי מישהו (כמו בניהו שחטף את החנית מהמצרי) – אתה מבטל באופן ישיר ופיזי את בעלותו.
- **הלכה ד (עושק / מעכב):** החפץ כבר נמצא ברשותך באופן חוקי (דרך הלוואה או פיקדון). אינך חוטף דבר פיזית. אולם כאשר הבעלים בא לגבות ואתה מסרב להחזיר – אתה תוקף את זכויותיו. זהו אופן שונה של הכחשת בעלות, אך הוא מוביל לאותו חטא בדיוק.
**סיכום והמשך**
המרצה מצליח ליישב בהצלחה את הדעות הסותרות לכאורה של רש"י, התוספות, הריטב"א והרמב"ם. הנושא המרכזי הוא שגזילה אינה רק עסקה כספית שהשתבשה; היא הכחשה יהירה של זכויותיו ובעלותו של אדם אחר.
המרצה מסיים ומציין כי הבנה עמוקה זו של גזילה משמשת כבסיס לשיעור הבא, שבו ייושם מושג זה להלכות שלום, ויבאר כיצד התעלמות מברכת שלום של מישהו עשויה להתקשר מבחינה רוחנית להגדרת הגזילה.
