Introduction and Core Premise
This shiur centers on a fundamental Torah paradox regarding the nation of Amalek. The Torah commands the Jewish people to "erase the memory of Amalek" (Timcheh es zecher Amalek), but also says that G-d will erase Amalek. Who is actually responsible for this erasure: Are we supposed to erase Amalek, or does God erase Amalek?
To answer this, the we must delve into the cosmic structure of creation, the concept of spiritual impediments, and the ultimate destiny of the world.
The Duality of Creation: The Impeding Force
When God created reality, He instituted two opposing forces: a positive, building force, and a negative, destroying/impeding force (koach hamafria). This impeding force was deliberately created by God to hide His absolute presence (Ein od milvado—"There is none besides Him"), thereby allowing humanity to have free will.
The ultimate goal of human history is to systematically remove this impediment so that God's presence can be fully revealed. The eradication of this impediment happens in distinct historical and spiritual stages, intrinsically tied to the concept of Menucha (rest/tranquility).
The Three Stages of Menucha (Tranquility)
Before Amalek can be truly erased, two conditions must be met: the Jewish people must have Menucha (rest from their enemies), and they must possess their Land (Eretz Yisrael). The concept of Menucha unfolds in three stages:
The First Shabbos (Creation): On the very first Shabbos, God removed the spiritual impediment internally (pnimius). However, the physical world (chitzonius) still contained imperfections and impediments.
Matan Torah (The Giving of the Torah): At Mount Sinai, humanity reached a higher level of Menucha. The world hung in the balance until the 6th of Sivan; once the Torah was accepted, the explicit will of God was revealed, temporarily removing the impediment. However, the yetzer hara (evil inclination) still existed in the world, largely manifesting through other nations who instigate the Jewish people.
The Ultimate Era (In the Land of Israel): The final stage of Menucha occurs when the Jewish people are settled in their Holy Land, at rest from their enemies. Only in this state of absolute peace can the ultimate impediment—represented by Amalek and the yetzer hara—be completely eradicated, resulting in the realization that "God alone is supreme."
The Paradox: Remembering to Erase
There is a deep psychological and spiritual problem: How can you erase something by remembering it?
Whenever you remember something, you give it existence (metzius). To illustrate this, the speaker uses the famous parable of the "Two Lions" (or two wolves) living inside every person: one represents kindness, love, and holiness; the other represents anger, jealousy, and bitterness. Which lion wins? The one you feed.
By thinking about Amalek (pure evil), we inadvertently "feed" him, bringing him into our consciousness and giving him power.
The Solution: A Divine Partnership
The resolution to this paradox is a partnership between humanity and God. The Midrash explains that God tells the Jewish people: "You mention his name below, and I will erase his name from above."
We fulfill our obligation by consciously identifying and rejecting the evil of Amalek in our physical world. By doing so, we hand the task over to God, who performs the actual metaphysical erasure from heaven. God ensures that the memory of Amalek does not negatively impact our spiritual consciousness.
The Two Tables: Shabbos vs. Amalek
This dynamic is reflected in how we are commanded to "remember" different things:
Remembering Shabbos (Zachor es Yom HaShabbos): We remember Shabbos with a Full Table (Shulchan Malei). We actively partake in it by eating, drinking, and wearing fine clothes. We embrace its holiness.
Remembering Amalek (Zachor es ... Amalek): We remember Amalek with an Empty Table (Shulchan Reikam). We remember him exclusively for the purpose of rejecting and starving his existence, leaving no room for him in our reality.
The Climax: The Drunkenness of Purim
This profound theological process culminates in the holiday of Purim.
First, we observe Shabbos Zachor (the Sabbath before Purim), where we read the command to remember Amalek. We do our part "below." God responds by doing His part "above," completely erasing Amalek's spiritual existence.
Once Amalek is entirely erased by God, we transition into Purim. This explains the famous, perplexing Halacha (law) of Purim: A person is supposed to drink until they reach the state of Ad d'lo yada—until they do not know the difference between "Cursed is Haman" (Amalek) and "Blessed is Mordechai."
Why? Because if God has perfectly fulfilled His promise to erase Amalek from existence, there is no more evil to curse. Reaching the state of Ad d'lo yada is not merely about intoxication; it is a temporary, euphoric elevation to the ultimate Messianic consciousness. It is a taste of the future world where all impediments, evil, and impurities are entirely gone, and only the pure, absolute reality of God remains.
Conclusion
The shiur concludes by noting that by performing this spiritual work, we prepare ourselves for the ultimate future. One day, the world will achieve permanent Menucha, entirely free from the yetzer hara and negative forces, living in the constant, unhidden light of God's presence.
מבוא והנחת יסוד
השיעור הזה מתמקד בפרדוקס יסודי בתורה בנוגע לעם עמלק. התורה מצווה על עם ישראל "למחות את זכר עמלק" (תמחה את זכר עמלק), אך גם אומרת שהקב"ה ימחה את עמלק. מי באמת אחראי למחיקה זו: האם עלינו למחות את עמלק, או שה' הוא שימחה את עמלק?
כדי לענות על כך, עלינו להתעמק במבנה הקוסמי של הבריאה, במושג המכשולים הרוחניים ובגורל הסופי של העולם.
הדואליות של הבריאה: כוח המפריע
כאשר הקב"ה ברא את המציאות, הוא הטמיע בה שתי כוחות מנוגדים: כוח חיובי בונה, וכוח שלילי – כוח הורס ומפריע (כוח המפריע). כוח זה נברא בכוונה על ידי ה' כדי להסתיר את נוכחותו המוחלטת (אין עוד מלבדו – "אין עוד מלבדו"), ובכך לאפשר לבני האדם בחירה חופשית.
המטרה הסופית של ההיסטוריה האנושית היא להסיר באופן שיטתי את המכשול הזה, כדי שנוכחות ה' תתגלה במלואה. ההעלמה של מכשול זה מתרחשת בשלבים היסטוריים ורוחניים מובחנים, הקשורים באופן מהותי למושג מנוחה.
שלושת שלבי המנוחה
לפני שמחיית עמלק תהיה שלמה באמת, יש להתקיים בשתי תנאים: לעם ישראל צריכה להיות מנוחה (שלוה מאויביו), והם צריכים להחזיק בארצם (ארץ ישראל). מושג המנוחה מתגלה בשלושה שלבים:
שבת הראשונה (בריאת העולם): בשבת הראשונה ממש, הקב"ה הסיר את המכשול הרוחני מבפנים (פנימיות). אולם העולם הגשמי (חיצוניות) עדיין הכיל אי-שלמויות ומכשולים.
מתן תורה: בהר סיני הגיעה האנושות לרמה גבוהה יותר של מנוחה. העולם היה תלוי מאזן עד השישי בסיוון; עם קבלת התורה נגלה רצון ה' המפורש, והמכשול הוסר זמנית. עם זאת, יצר הרע עדיין קיים בעולם, ומתבטא בעיקר דרך אומות אחרות המסיתות את עם ישראל.
התקופה האחרונה (בארץ ישראל): השלב הסופי של המנוחה מתרחש כאשר עם ישראל יושב בארצו הקדושה, שקט מאויביו. רק במצב של שלום מוחלט ניתן למחות לחלוטין את המכשול האולטימטיבי – המיוצג על ידי עמלק ויצר הרע – וכך מתגשם שה' לבדו שולט.
הפרדוקס: לזכור כדי למחות
קיימת בעיה פסיכולוגית ורוחנית עמוקה: כיצד אפשר למחות משהו על ידי זכירתו?
כל זמן שאתה זוכר משהו, אתה נותן לו מציאות (מתן קיום). להמחשה, המשתמש במשל שני האריות [או זאבים] החיים בתוך כל אדם: אחד מייצג חסד, אהבה וקדושה; השני מייצג כעס, קנאה ומרירות. איזה אריה מנצח? זה שאותו אתה מאכיל.
על ידי חשיבה על עמלק (הרוע הטהור), אנו מזינים אותו בטעות, מביאים אותו לתודעתנו ונותנים לו כוח.
הפתרון: שותפות אלוקית
הפתרון לפרדוקס הוא שותפות בין האדם לקב"ה. המדרש מסביר שה' אומר לעם ישראל: "אתם מזכירים את שמו למטה, ואני אמחה את שמו מלמעלה."
אנו מקיימים את חובתנו על ידי זיהוי מודע ודחייה של רוע עמלק בעולם הגשמי. בכך אנו מעבירים את המשימה לקב"ה, שמבצע את המחיקה המטאפיזית האמיתית מלמעלה. ה' דואג שהזיכרון של עמלק לא ישפיע לרעה על התודעה הרוחנית שלנו.
שתי השולחנות: שבת מול עמלק
דינמיקה זו משתקפת באופן שבו אנו מצווים "לזכור" דברים שונים:
זכירת שבת (זכור את יום השבת): אנו זוכרים את השבת בשולחן מלא (שולחן מלא). אנו משתתפים בה באופן פעיל – אוכלים, שותים, לובשים בגדים נאים. אנו מחבקים את קדושתה.
זכירת עמלק (זכור את אשר עשה לך עמלק): אנו זוכרים את עמלק בשולחן ריק (שולחן ריק). אנו זוכרים אותו אך ורק כדי לדחותו ולהרעיב את קיומו, ולא להשאיר לו מקום במציאות שלנו.
השיא: שכרות הפורים
תהליך תיאולוגי עמוק זה מגיע לשיאו בחג הפורים.
תחילה אנו מקיימים את שבת זכור (שבת שלפני פורים), שבה אנו קוראים את הציווי לזכור את עמלק. אנו עושים את חלקנו "למטה". הקב"ה מגיב ועושה את חלקו "מלמעלה", וממחה לחלוטין את הקיום הרוחני של עמלק.
לאחר שמחיית עמלק הושלמה על ידי ה', אנו עוברים לפורים. זאת מסבירה את ההלכה המפורסמת והמבלבלת של פורים: אדם צריך לשתות עד שיגיע למצב עד דלא ידע – עד שלא ידע להבדיל בין "ארור המן" (עמלק) ל"ברוך מרדכי".
מדוע? כי אם ה' קיים באופן מושלם את הבטחתו למחות את עמלק מקיומו, אין עוד רוע לקלל. הגעה למצב עד דלא ידע אינה רק שכרות; זו עלייה זמנית, אופורית, לתודעה המשיחית האולטימטיבית. זוהי טעימה מהעולם העתידי שבו כל המכשולים, הרוע והטומאה נעלמו לחלוטין, ונשארת רק המציאות הטהורה והמוחלטת של ה'.
סיכום
השיעור מסתיים בציון שבאמצעות עבודה רוחנית זו אנו מכינים את עצמנו לעתיד האולטימטיבי. יום אחד, העולם יגיע למנוחה קבועה, ללא יצר הרע וללא כוחות שליליים, ויחיה באור ה' המתמיד והבלתי מוסתר.
