א. שמות כז' – ועשית את המזבח עצי שטים.. נבוב לחת תעשה אתו.. אונקלוס - חליל לוחין.. רש"י - לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן. אבן עזרא - וכמוהו ואיש נבוב ילבב (איוב יא), שהוא ריק בלי לבב, על דרך האומרים ראש בלי מוח. רבינו בחיי – "ואיש נבוב ילבב", כי האדם בילדותו הוא חלול מבלי דעת והשכל, ואחרי כן ילבב, כלומר יקנה לב. והנה בחלל המזבח הזה היו ממלאין אותו אדמה..
ב. איוב יא' יב' - ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד. רש"י - ואיש נבוב - חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו. ילבב - יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת. אדם יולד - ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו. מצודת דוד - כי גם הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל מחסרון הדעת עכ"ז ענש יענש כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב להשתדל בחכמה להשכיל דרכי ה'.. מצודת ציון - נבוב - חלול וריק כמו נבוב לוחות. מלבי"ם - יש לך לשאל מדוע ברא ה' את העיר פרא.. ומדוע לא בראו שיהיה לו שכל.. וכמו שלא יקשה לך שאלה זאת, כי ה' נתן לכל חומר את הצורה אשר החומר מוכן אליה.. וכן חומר האדם אינו מוכן שישכיל השכלות מופשטות מחומר כי אינו מוכן שישכיל רק ע"י החושים והבחינה, ואם היה בורא אותו שישכיל כשכל מופשט מחומר היה בהכרח שכל מופשט מחומר, והי' מלאך לא אדם, וכמו שא"א שעיר פרא יולד שיהיה אדם כן א"א שאיש נבוב ילבב.
ג. קובץ ב' מא' - מה שהוא למעלה מן הדעת, אין חופש הדיעות נופל עליו. והגיון האמונה העליון, הוא הגילוי הא-להי שבנשמה שלמעלה מכל דעת, שעל כן אין הפראזה של חופש הדיעות הולמת אותו. אין חופש מן החיים כי אם במוות, וצדיק באמונתו יחיה. אוה"ק א' הגיון הקודש לח' - על הידיעות העליונות אין מקום לשאול, מהיכן יודעים.. כל הידיעה הבאה מתוך מחקר אינה כי אם אמצעי איך להגיע לידיעה עליונה זו, שהנשמה מפכה מקרב עומק עמקים שלה.
ד. הטורים - נבוב לחת תעשה אתו. נבוב עולה ס'. שעד ס' אמות יכולים להוסיף על המזבח (זבחים סב.). ראש מילין סמ"ך - סמיכת המציאות, הרוחניות והחמריות שבה, בכל ערכיה, היא בהסגרה בגבולה, בהיותה נשמרת מבלי לעבור חוקה וערכה, זאת היא עמדת הסמ"ך בצורתה בכתב. ההגבלה החזקה, המקפת סביב, מבלי תת מקום לצאת מתחומי ההקצבה המציאותית, ברעיון וברצון, לא למעל ולא לתחת, לא לימין ולא לשמאל, אינה בעצמה ערך לחיים ולמציאות, ההגבלה היא תמיד שלילה והעדר, אבל הגבלה זו מוכרחת להיות חודרת בכל הויה מפורטה מאיזה ספירה שתהיה, כי בה תופע הנהרה של הצטיינות המציאות הנשארת סמוכה לאותו התוכן והחלק המיוחד שהחיים קולעים שם את מטרתם. משלי יט' - אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. הגר"א - ולפעמים אדם מתחיל ללמוד ולעשות מצוות ואחר פורש, מחמת שקשה שלו מאד, לפי שאין מסייעים לו, וזועף על ה'.. ובאמת הוא מחמת איוולתו. והיינו כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ [כת"י: לפי הדרך הצריך לו].. ואז ילך לבטח בדרכו אף כי יסייעוהו.
ה. מגילה ב. - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. מגילה ג: - ואמר רבי יהושע בן לוי, כרך שישב ולבסוף הוקף, נדון ככפר. שמות לג' - ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. גיטין צ: - דאמר ר' אלעזר, כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. מגד ירחים - המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש.
ו. קובץ ב' לט' - המחשבה על דבר חופש הדיעות אי אפשר לה להיות נקלטת בתור מחשבה מוסרית כי אם בעת שהאדם הוא עסוק בהגיון הדיעות ובירורן, שאז החופש דרוש לו. אבל בכל הזמנים שהאדם חי חיים של רגש, וקל וחומר חיים של דמיון, או שאר חישות חומריות, הוא מוכרח להיות אסור באיזה חוג של דיעות קדומות, הכל אחד אם הן דיעותיו שקדמו, או דיעות מקובלות. וממילא מובן, שכל חופש של דיעות בחיים ההמוניים התדיריים הוא ענין שאין לו כל מובן, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. והעוסק בתלמוד תורה אין לו להתיירא מכל מכשול, כי דבר ד' הוא נר לרגלו ואור לנתיבתו, וכל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.
הפסקה מציגה גישה עמוקה ומפתיעה של הרב קוק לגבי המושג "חופש דעות". הרב מפרק את המושג המודרני של חופש המחשבה ומגדיר אותו מחדש דרך פריזמה פסיכולוגית ורוחנית.
1. מתי חופש הוא באמת חופש?
הרב טוען שחופש דעות הוא כלי עבודה, לא מצב סטטי. הוא רלוונטי רק כאשר האדם נמצא בתהליך אקטיבי של בירור שכלי (היגיון ודיון).
כשאדם חוקר באמת, הוא זקוק לחופש כדי להגיע לאמת.
לעומת זאת, כשאדם פועל מתוך רגש, דמיון או יצרים ("חישות חומריות"), הוא לעולם לא באמת "חופשי". הוא תמיד כבול לדעה מוקדמת כלשהי – בין אם זו דעה שהוא אימץ בעבר ובין אם זו דעה חברתית מקובלת.
| המצב | סוג ה"חופש" | התוצאה |
| חיי רגש ודמיון | כבילות לדעות קדומות | האדם אינו בן חורין, הוא מופעל על ידי הסביבה או ההרגל. |
| בירור שכלי / הגיון | צורך בחופש דעות | החופש הופך למוסרי כי הוא משמש לחיפוש האמת. |
| תלמוד תורה | חירות אמיתית | האדם מתעלה מעל המגבלות החומריות ומחובר למקור האמת. |
2. האשליה של "חופש דעות" המוני
הרב קוק מציב כאן קביעה נוקבת לגבי "החיים ההמוניים התדיריים":
בשטף החיים הרגיל, רוב האנשים לא באמת "בוחרים" את דעותיהם בכל רגע, אלא פועלים מכוח ההרגל או המוסכמות.
לכן, המושג "חופש דעות" בהקשר הזה הוא חסר משמעות (אוקסימורון), כי האדם נשלט על ידי דחפים ודמיונות ולא על ידי שכלו.
3. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"
כאן הרב מחבר את המאמר הידוע של חז"ל (פרקי אבות) לרעיון הפסיכולוגי שלו:
התורה כמשחררת: לימוד התורה הוא המקום שבו האדם עוסק בבירור הדיעות המוחלט.
הגנה מפני מכשול: בניגוד לחופש "ריק" שעלול להוביל לבלבול, לימוד התורה נותן לאדם "נר לרגלו" – כלי לניווט במציאות מבלי לאבד את הדרך המוסרית.
ז. שמות לב' - ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם.. ישעיהו ל' - עתה בוא כתבה על לוח אתם.. מצודת ציון - לוח - כעין טבלא עשוי לכתיבה והוא מלשון לוחות העדות. ירמיהו יז' - חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם. מצודת דוד - חרושה - חרותה בעומק כמו המחרישה. על לוח לבם - הם דפנות הלב כי הוא עשוי כעין דפנות וחללים.. משלי ז' - קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך. מלבי"ם - והלב הוא הכח המושל אשר בנפש וצריך שציורי החכמה יהיו כתובים עליו במכתב א-להים חרות על הלוחות..
ח. אוה"ק ב' החיות העולמית ל' - יש רצון גלוי בתוכיות הנפש, רצון הלב, ויש רצון מסותר בכללות הגוף. הרצון שבלב, כשהוא מתגלה לטובה, בהארתו מוציא מן הכח אל הפועל את הרצון המסותר שבכללות החיים, וכאן נעשית מזיגה רוחנית נפלאה ויצירה גדולה. ואור זה הולך וממשיך עליו את האור הטוב, את החיים הקדושים, שבכללות ההויה, שהנם מלאים שאיפת קודש לנועם העליון של אור ד' בעולמו, אור השכינה, נשמת העולמים..
1. הדינמיקה של שני הרצונות
הרב קוק מחלק את הרצון האנושי לשתי רמות:
רצון הלב (הרצון הגלוי): זהו הרצון המודע, השאיפות שאנו יכולים להגדיר במילים ("אני רוצה להיות אדם טוב יותר", "אני רוצה ליצור").
הרצון המסותר (בכללות הגוף): זוהי החיות הבסיסית, ה"אינסטינקט" הקיומי שפועם בכל תא ותא. לעיתים הוא רדום או פועל בצורה גולמית בלבד.
2. רגע ה"מזיגה הנפלאה"
החידוש הגדול כאן הוא הקשר ביניהם: כשאדם מעורר את רצון הלב שלו לטובה, נוצרת הקרנה (הארה). האור הזה לא נשאר בלב, אלא הוא "מגייס" את הגוף כולו.
כאשר המודעות (הלב) והחיוניות הטבעית (הגוף) נפגשים ופועלים בהרמוניה, זוהי יצירה גדולה. זהו המצב שבו האדם אינו רק "חושב" טוב, אלא "חי" טוב בכל רמ"ח איבריו.
3. החיבור להוויה כולה
התהליך לא עוצר באדם הפרטי. הרב קוק מסביר שברגע שנוצר האיחוד הפנימי הזה, האדם הופך למגנט רוחני:
הוא ממשיך עליו את "האור הטוב" של כלל המציאות.
הוא מתחבר לשכינה, שהיא "נשמת העולמים".
לפי הרב קוק, העולם כולו אינו דומם, אלא מלא ב"שאיפת קודש". כשאדם מזכך את הרצון שלו, הוא פשוט "מתחבר לתדר" של היקום, שגם הוא משתוקק לנועם העליון.
מה זה אומר עלינו ביומיום?
במילים פשוטות יותר: כשאנחנו מצליחים לרצות משהו טוב באמת, בלב שלם, זה משנה את הפיזיולוגיה שלנו ואת האנרגיה שאנחנו מקרינים. זו לא רק "מחשבה חיובית", אלא תהליך של חשיפת רצון עמוק יותר שקיים בנו תמיד, שמחבר אותנו לחיות של העולם כולו.
ט. קובץ ב' שנב' - ועם כל הגודל של פעולת המחשבה בעולם ובחיים, שדי בו לברר עד כמה טועה הוא המהלך של חופש הדעות שבא בצורתה של האנרכיה המחשבתית, שהוא מהפך את הצד היותר יקר ויותר טוב שבהויה ובחיים למין אנדרולומוסיא של תוהו ובוהו, צלמות ולא סדרים, שהוא באמת רק עבדות הדיעות, טירופן, הריסתן וחלין - בכל גדולה זו, אין ערוך כלל לגדולתו של הרצון, הבא להגלות מחביון עוזו בלבושה של המחשבה.
1. הביקורת על "חופש הדעות" כאנרכיה
הרב קוק לא יוצא נגד החופש עצמו, אלא נגד מה שהוא מכנה "אנרכיה מחשבתית".
הטעות: כשחופש הדעות הופך למצב שבו כל מחשבה, מקרית או שטחית ככל שגלד תהיה, מקבלת לגיטימציה שווה, נוצרת "אנדרולומוסיא" (ערבוביה).
חופש מול עבדות: באופן פרדוקסלי, הרב טוען שחופש חסר רסן כזה הוא למעשה "עבדות הדעות". ללא סדר, הגיון או הכוונה, האדם משועבד לכל דחף מחשבתי חולף, מה שמוביל לטירוף ולהרס פנימי במקום לצמיחה.
2. חשיבות המחשבה כמבררת
למרות הביקורת, הרב פותח בהכרה ב**"גודל של פעולת המחשבה"**. המחשבה היא הכלי שבאמצעותו אנחנו מבינים את העולם, מסדרים את החיים ומבחינים בין טוב לרע. היא הכרחית כדי להבין שחופש ללא סדר הוא "תוהו ובוהו".
3. עליונות הרצון על המחשבה
זהו לב הפסקה: "אין ערוך כלל לגדולתו של הרצון".
המחשבה כחלוש: המחשבה היא רק ה"לבוש". היא הכלי החיצוני שדרכו הרצון מתבטא.
הרצון כגרעין: הרצון הוא הכוח המניע העמוק ביותר ("חביון עוזו"). הוא זה שמגדיר את זהות האדם ואת כיוון חייו.
סיכום הרעיון
הרב קוק טוען שסדר עולמי ואישי לא נבנה רק על "דעות" (אינטלקטואליזם טהור), אלא על זיכוך הרצון. כשהרצון של האדם מתוקן ועוצמתי, הוא משתמש במחשבה כדי להוציא את כוחו אל הפועל בצורה מסודרת. ללא רצון מכוון, המחשבה נותרת כלי ריק שמוביל לבלבול.
י. תהלים קט' - ולבי חלל בקרבי. ברכות סא: - רבי יוסי הגלילי אומר, צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי.
The Core Theme: Nevuv Luchos – Holiness Requires Boundaries
The class begins with the Torah’s instruction to build the Altar: "Hollow with boards (Nevuv Luchot) shall you make it" (Exodus 27:8).
The speaker explores why the Altar must be "hollow" and made of "boards." He connects this to the verse in Job, "An empty man will get a heart" (Ish Navuv Yilavev). The central question is: How do we transform emptiness into a vessel for the Divine?
The answer lies in the Gematria of the word "Navuv", which equals 60 (the Hebrew letter Samech). The letter Samech represents a closed circle, a wall, or support.
Rav Kook on Boundaries and Freedom
The speaker brings extensive insights from Rav Kook to explain that true spiritual freedom and connection to the Divine (the "Heart") can only exist within firm boundaries ("Boards/Walls").
1. The "Samech" – Support through Boundaries
In his work Resh Millin, Rav Kook explains the spiritual essence of the letter Samech (which represents the walls of the Altar):
"Supporting the reality... in its being guarded by its boundary... The strong limitation, that surrounds from all sides... is not in itself a value... but this limitation is necessary to penetrate all detailed existence... for in it, the light of the excellence of reality will appear."
Interpretation: We often view boundaries and laws as restrictions. Rav Kook argues that these boundaries are actually the support (Smicha) of reality. By guarding the borders of our spiritual and material existence (like the walls of a city or the frame of the Altar), we allow the inner light and specific purpose of our lives to shine. Without the container, the light dissipates.
2. Absolute Truth vs. "Freedom of Opinion"
The speaker addresses the modern obsession with "freedom of thought" and breaking frameworks. He quotes Rav Kook from Kovetz II:
"What is above knowledge, freedom of opinions does not apply to it."
And further from Orot HaKodesh:
"On the upper knowledges... there is no room to ask 'from where do we know'."
Interpretation: There are foundational truths—such as the eternity of Israel, the sanctity of marriage, and the connection to God—that stem from the soul's essence and the "Divine Will" (Ratzon). These are above human intellect. Applying "freedom of opinion" to these axioms is not liberty; it is a detachment from the source of life.
3. The Danger of "Mental Anarchy"
Rav Kook warns against applying intellectual skepticism to the day-to-day life of emotion and nationhood:
"How erroneous is the path of freedom of opinions that comes in the form of mental anarchy... it turns the most precious and good side of existence and life into a kind of chaos... and disorder, which is truly only the slavery of opinions."
Interpretation: True freedom exists in the Beis Midrash where one can debate ideas. However, in practical life—in building a family, a nation, or a society—one must have a "wall." If everything is open to question and every boundary is broken in the name of "freedom," society descends into chaos and becomes enslaved to base instincts and foreign cultures.
4. The Lesson of Purim and Identity
Connecting to the upcoming holiday of Purim, the speaker cites Rav Kook’s Meged Yerachim:
"Those who remind of cities surrounded by a wall from the days of Yehoshua bin Nun could not remain servants of Achashveirosh."
Interpretation: A "city surrounded by a wall" represents a defined identity with clear boundaries. Only those who maintain their "walls"—their unique Jewish identity and Torah values—can resist becoming slaves to the culture of "Achashveirosh" (a culture of unbridled desire, confusion, and assimilation).
Conclusion: The Heart needs Tablets (Luchot)
The class concludes by connecting the "Boards" of the Altar to the "Tablets of the Heart."
Just as the Tablets of the Ten Commandments were written by God, our hearts have "boards" upon which we must write the Divine Will.
The Altar is "Hollow" (Navuv) so it can be filled. When a person creates the proper boundaries (the Samech/Walls) and writes the Torah upon the "boards" of their heart, the emptiness is filled with the "Light of the Divine Will," transforming the "Hollow Man" into a person with a true, living Heart.
