I. The Fundamental Paradox
The shiur opens by presenting a contradiction between two fundamental concepts regarding a Sefer Torah:
Strict Precision (Masoret): On one hand, a Sefer Torah is meant to be an exact replica of the Torah given at Sinai (Torah she'nisna b'Har Sinai). The Ramban explains that the entire Torah is the "Names of God," and therefore, any missing or extra letter changes the "Name," rendering the scroll invalid (pasul).
Flexibility of Language: On the other hand, the Gemara states that a Sefer Torah may be written in any language (b’chol lashon). A translation cannot possibly maintain the full or lacking spellings [chaseiros v'yeseiros] or the deep mystical allusions of the Hebrew spelling.
This leads to a difficult question: The Gemara in Kiddushin admits that we are no longer experts in the exact spelling of the Torah (we do not know exactly where every vav or yud belongs). If the validity of a Sefer Torah depends on absolute textual perfection matching the Sinai scroll, how can we recite a bracha (blessing) over our scrolls today, which definitely contain variations? And how can we fulfill the mitzva of writing a Sefer Torah?
II. Two Distinct "Dinim" (Legal Categories)
The shiur proposes that there are two separate aspects to a Sefer Torah:
The ideal Sefer Torah: This aspect requires the scroll to be written in Lashon HaKodesh (Hebrew), with exactitude, representing the Names of God - as it was given at Sinai.
Cheftza shel Kriyat HaTorah (Object for Reading): This is the functional aspect of the scroll used to fulfill the commandment of reading and learning the Torah. This aspect is more flexible regarding the physical text, as evidenced by the opinion that one can fulfill the obligation even in other languages.
As long as there are no significant mistakes it is kosher for reading and fulfills the requirement of writing a Sefer Torah.
III. The Halachic Debate on a Sefer Torah With Mistakes
The Rishonim debate the status of a scroll with spelling errors:
The Rambam: You can make a Bracha on a pasul Sefer Torah.
The Rashba: Argues that if a scroll is pasul, one cannot make a blessing over it.
The Reality: Since we know we lack expertise in the exact spellings, logically, all our scrolls should be invalid.
The Practical Ruling (The Rama & Rabbi Akiva Eiger):
The Rama rules that if a spelling error is found during reading (a ta'us), we generally take out a new scroll. However, regarding chaseros v’yeteros (e.g., a missing or extra silent letter that doesn't change pronunciation), we do not take out another scroll.
The Reason: Since we are not experts, if we take out a second scroll, it will likely have similar imperfections. There is no perfect scroll available to us.
IV. Why is the Reading Valid?
If the scrolls are imperfect, how is the Mitzvah of reading fulfilled?
Minchas Chinuch: He argues that the invalidation of a scroll comes from a change in meaning (shinui tochen). If a word is spelled differently but read the same and means the same thing, the Kriyat HaTorah remains valid.
Noda B'Yehuda: He addresses the issue of Drashos (exegetical laws derived from spelling). For example, the laws of Sukkah walls are derived from the spelling of the word "Sukkos." If a scroll spells it differently than the drasha requires, is it pasul?
The Answer: No. As long as the word is read correctly, the congregation fulfills the obligation. The physical scroll does not need to perfectly embody the drasha for the reading to be valid; it just needs to support the correct pronunciation and meaning.
V. The Conceptual Solution: The King’s Torah vs. Our Torah
The shiur introduces a profound distinction to resolve the tension between the requirement for perfection and the reality of our scrolls.
1. The King’s Torah (Sefer HaMelech):
There is a specific Mitzvah for a Jewish King to write a Sefer Torah. The Yerushalmi and Rambam indicate this scroll was corrected against the master copies in the Azara (Temple Courtyard).
Function: This scroll serves as Edut (Testimony). It represents the exact transmission from Sinai.
Standard: It must be absolutely perfect (Muduyak). This is the scroll that requires the precision of the "Names of God."
2. The Common Torah (For Learning/Reading):
The general Mitzvah for every Jew to write a scroll (and for public reading) is rooted in the command: "Write this song for yourselves and teach it to the Children of Israel."
Function: This scroll is for Limmud (Learning) and Kriyah (Reading).
Standard: As established by the Turei Even, the primary goal here is learning. Therefore, absolute orthographic perfection is not an obstacle to validity. As long as the scroll is legible, maintains the correct meaning, and follows the general rules of writing, it is valid for Kriyat HaTorah.
Conclusion
We rely on the Rishonim (like the Rambam) who hold that while there is an ideal of a perfect scroll (the King's scroll/Sinai tradition), the scrolls we have today are valid for the Mitzvah of Kriyas HaTorah. Because the errors we deal with (spelling variations) do not change the meaning of the text, and because the primary purpose of our scrolls is learning rather than serving as the archetypal "Testimony" stored in the Temple, we are permitted to recite blessings and read from them despite their technical imperfections.
א. הפרדוקס היסודי
השיעור נפתח בהצגת סתירה בין שני מושגים יסודיים בנוגע לספר תורה:
דיוק קפדני (מסורת): מצד אחד, ספר תורה אמור להיות העתק מדויק של התורה שניתנה בסיני (תורה שניתנה בהר סיני). הרמב"ן מסביר שהתורה כולה היא "שמותיו של הקב"ה", ולכן כל אות חסרה או יתירה משנה את ה"שם", ומבטלת את הכשרות של הספר (פסול).
גמישות הלשון: מצד שני, הגמרא קובעת שספר תורה יכול להיכתב בכל לשון (בכל לשון). תרגום ממילא אינו יכול לשמור על כל החסרות והיתרות או על הרמזים המיסטיים העמוקים שבכתיב העברי.
זה מוביל לשאלה קשה: הגמרא בקידושין מודה שאיננו מומחים עוד לכתיב המדויק של התורה (איננו יודעים בדיוק היכן כל וא"ו או יו"ד שייכת). אם כשרותו של ספר תורה תלויה בדיוק טקסטואלי מוחלט התואם את מגילת סיני, כיצד אנו יכולים לברך על ספרי התורה שלנו היום, שודאי יש בהם שינויים? וכיצד אנו מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה?
ב. שני דינים נפרדים
השיעור מציע שישנם שני היבטים נפרדים בספר תורה:
ספר התורה האידיאלי: היבט זה מחייב כתיבה בלשון הקודש, בדיוק מוחלט, כמייצג את שמות ה', כפי שניתנה בסיני.
חפצא של קריאת התורה (האובייקט לקריאה): זהו ההיבט הפונקציונלי של הספר המשמש לקיום מצוות הקריאה והלימוד בתורה. היבט זה גמיש יותר ביחס לטקסט הפיזי, כפי שמוכח מהדעה שניתן לקיים את החיוב אף בלשונות אחרות.
כל עוד אין טעויות משמעותיות, הספר כשר לקריאה ומקיים את חובת כתיבת ספר תורה.
ג. הדיון ההלכתי על ספר תורה עם טעויות
הראשונים חלוקים במעמדו של ספר עם שגיאות כתיב:
הרמב"ם: אפשר לברך על ספר תורה פסול.
הרשב"א: חולק וטוען שאם הספר פסול – אין לברך עליו.
המציאות: מאחר שאנו יודעים שאין לנו מומחיות בכתיב המדויק, לכאורה כל ספרי התורה שלנו צריכים להיות פסולים.
הפסק המעשי (הרמ"א והגאון ר' עקיבא אייגר):
הרמ"א פוסק שאם נמצאת טעות כתיב במהלך הקריאה (טעות), בדרך כלל מוציאים ספר אחר. אולם לגבי חסרות ויתרות (כגון אות שקטה חסרה או יתירה שאינה משנה את ההגייה), אין מוציאים ספר אחר.
הטעם: מאחר שאיננו מומחים, אם נוציא ספר שני – סביר שגם בו יהיו פגמים דומים. אין בידינו ספר מושלם.
ד. מדוע הקריאה כשרה?
אם הספרים אינם מושלמים, כיצד מתקיימת מצוות הקריאה?
מנחת חינוך: הוא טוען שהפסילה של ספר נובעת משינוי תוכן (שינוי משמעות). אם מילה נכתבת אחרת אך נקראת אותו הדבר ומשמעותה זהה – קריאת התורה נשארת כשרה.
נודע ביהודה: הוא מתייחס לבעיית הדרשות (הלכות הנלמדות מהכתיב). לדוגמה, דיני דפנות הסוכה נלמדים מכתיבת המילה "סוכות". אם הספר כותב אחרת ממה שהדרשא דורשת – האם הוא פסול?
התשובה: לא. כל עוד המילה נקראת נכון, הציבור מקיים את החובה. הספר הפיזי אינו צריך להגשים באופן מושלם את הדרשא כדי שהקריאה תהיה כשרה; הוא רק צריך לתמוך בהגייה הנכונה ובמשמעות.
ה. הפתרון הקונספטואלי: תורת המלך לעומת תורתנו
השיעור מציג הבחנה עמוקה לפתרון המתח בין דרישת השלמות למציאות ספרינו.
תורת המלך (ספר המלך):
יש מצווה מיוחדת למלך ישראל לכתוב ספר תורה. הירושלמי והרמב"ם מציינים שספר זה תוקן מול העותקים המרכזיים בעזרה (חצר בית המקדש).
תפקיד: ספר זה משמש כעדות. הוא מייצג את ההעברה המדויקת מסיני.
תקן: חייב להיות מודויק לחלוטין. זהו הספר הדורש את הדיוק של "שמות ה'".
תורת הכלל (לימוד/קריאה):
מצוות כתיבת ספר תורה לכל יהודי (ולקריאה בציבור) נובעת מהציווי: "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל".
תפקיד: ספר זה מיועד ללימוד ולקריאה.
תקן: כפי שקבע הטורי אבן, המטרה העיקרית כאן היא הלימוד. לכן, שלמות אורתוגרפית מוחלטת אינה מעכבת את הכשרות. כל עוד הספר קריא, שומר על המשמעות הנכונה ועומד בכללי הכתיבה הכלליים – הוא כשר לקריאת התורה.
מסקנה
אנו סומכים על הראשונים (כמו הרמב"ם) הסוברים כי אף שקיים אידיאל של ספר מושלם (ספר המלך / מסורת סיני), ספרי התורה שבידינו כיום כשרים לקיום מצוות קריאת התורה. משום שהטעויות שאנו מתמודדים איתן (שינויי כתיב) אינן משנות את משמעות הטקסט, ומשום שהמטרה העיקרית של ספרינו היא לימוד ולא שמשמשת כ"עדות" ארכיטיפית השמורה בבית המקדש – מותרים אנו לברך ולקרוא מהם אף על פי הפגמים הטכניים שבהם.
