The Exegetical Anomaly
The lecture begins by analyzing a textual curiosity in Exodus 21: the placement of the prohibition against kidnapping ("He who steals a man and sells him") directly between the capital offenses of striking one’s parents and cursing them. The speaker explores why a crime against a stranger is sandwiched between crimes against the nuclear family.
Classical Resolutions
Drawing on medieval commentators, three primary explanations are offered:
Causality (Rav Saadia Gaon via Rabbeinu Bachya): There is a tragic practical link; a child kidnapped at a young age loses their identity. Upon returning as an adult, they may unknowingly strike or curse their own parents due to estrangement. The kidnapper is thus the architect of this familial desecration.
Legal Categorization (Ramban): The arrangement is judicial. Both striking a parent and kidnapping carry the specific death penalty of strangulation (chenek), whereas cursing a parent carries the penalty of stoning (skilah). The text groups them by the mode of punishment.
Severity of Sin (Rabbeinu Bachya): The juxtaposition serves a declarative purpose, teaching that stealing a human soul is as grievous a sin as harming one's progenitors. This parallels the Ten Commandments, where "You shal not steal" (interpreted as kidnapping) is placed between adultery and bearing false witness, suggesting a disruption of fundamental human bonds.
The Spiritual Dimension: The Levite Transformation
The lecture deepens by contrasting the sin of kidnapping with the blessing of the Tribe of Levi. The speaker notes that Levi, who led the sale (kidnapping) of Yoseph, is later blessed by Moshe for effectively ignoring his biological family ("He who said of his father and mother, 'I have not seen him'").
Using the commentary of the Toldot Yitzchak, the speaker explains that Moshe transformed Ya'acov’s curse regarding Levi's dispersion into a blessing. While kidnapping forcibly severs a child from their roots, the Levites voluntarily detach from the physical family unit to connect to a higher, spiritual paternity—becoming the educators who circulate among the nation to teach God’s law.
Rav Kook’s Anthropology: Roots and Vitality
Citing Orot HaKodesh, the speaker articulates Rav Kook’s distinction between the "masses" and the "spiritual elite."
The Masses: Derive their spiritual and emotional stability from the natural framework of family and material sustenance. For them, the biological connection is the conduit for divine life. Severing this (kidnapping) destroys their world.
The Elite: Can transcend biological ties because they are rooted directly in the "Upper Father and Mother" (Divine Wisdom and Understanding).
The National Allegory: Jurisprudence as Identity
The lecture culminates in a powerful metaphor regarding the modern State of Israel. The speaker argues that a nation, like a child, has "parents"—its indigenous spiritual and legal heritage.
Current Israeli law, described as a "patchwork" of Ottoman and British mandates, is presented as a form of "national kidnapping." By subjecting the Jewish people to foreign legal systems, the state has severed the nation from its natural "parents"—the Torah and Mishpat Ivri (Jewish Law). Just as a kidnapped child cannot honor parents they do not know, a nation detached from its authentic legal roots cannot fully honor its divine origin or fulfill its destiny.
Conclusion
The lesson concludes with a call to restore Jewish law as the "middle pillar" of the nation. Returning to Mishpat HaTorah is not merely a religious stringency, but an existential necessity to reconnect the "child" (the Nation of Israel) with its true source of vitality, ensuring national health and spiritual continuity.
א. שמות כא' – ומכה אביו ואמו מות יומת. וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. ומקלל אביו ואמו מות יומת.
רבינו בחיי - וגונב איש ומכרו. מה שנכנס הכתוב הזה בין מכה ומקלל, כתב הגאון רבינו סעדיה ז"ל לפי שרוב הנגנבים הם קטנים וכשחוזרין אחר זמן אינם מכירים אב ואם ומכין ומקללין אותם והנה הגונב סבה הוא שמכה ומקלל, ועל כן ראוי שיחויב מיתה. והרמב"ן ז"ל כתב בזה כי סמך גונב למכה לפי שמיתת שניהם שוה והיא מיתת חנק, וע"כ הוצרך לאחר "ומקלל אביו" שמיתתו בסקילה.. ומה שהחמירו יותר במקלל מן המכה שהענישו הכתוב בסקילה שהיא החמורה מארבע מיתות ב"ד, לפי שיותר מצוי מי שיקלל אביו ואמו ממי שיכה אותם, והעבירה כפי מציאותה תמיד צריכה יסור גדול, או מפני שיש בקללה חטא גדול יותר שהוא בהזכרת ה' יתברך, והנה צריך להענישו על חטאו באביו ובאמו, ועל אשר נשא שם א-להיו לפשע וחטאת עכ"ל. ויש לומר במה שנכנס הכתוב הזה בכאן, כדי להגדיל אשמת גונב נפש ולהודיע חומר האיסור שבו כי הוא חמור כמכה ומקלל אביו ואמו.. וכן בעשרת הדברות הכניסו הכתוב בין הנאוף ועדות השקר.. והנה לגודל העון נענשו עליו האחים בעשרה הרוגי מלכות.
ב. דברים לג' - וללוי אמר.. האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.. תולדות יצחק - לפי שיעקב אמר ללוי, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, ומשה לא היה יכול לברכו היפך אותה הקללה.. לכן אמר, לוי, שלפי קללתו של יעקב, יאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו, לפי שאחר שהם נפוצים לא יראה לאביו ולאמו, שהאב במקום אחד והבן במקום אחר, וכן את אחיו לא הכיר, שאח אחד בעיר אחת ואח אחר במקום אחר, וכן את בניו לא ידע, הגזרה אי אפשר שתבטל, אבל מתחנן לפניך שאחר שחזרו בתשובה שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, ושיתקיימו דבריו אלו לטובה, שילכו מעיר לעיר וממדינה למדינה, ללמד לישראל דרך י-י' ולדרוש להם דרושים יקרים בעבודתו יתברך, כמו שהיה עושה שמואל.. בראשית מט' - ..וברצנם עקרו שור.
ג. שמות כ' – לא תגנוב. רש"י - בגונב נפשות הכתוב מדבר. אבן עזרא - ויש גנב שהוא בן מות, כמו גונב נפש מישראל. סנהדרין נט. - ואמר רבי יוחנן, נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם. וליחשבה גבי שבע מצות. מאן דאמר מורשה, מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה..
ד. ישראל ותחיתו א' - ישראל מכיר ומעיד עדות א-ל גבור יוצר כל לבדו, ואתם עדי נאם ד' ואני אל (ישעיהו מג').
ה. ישראל ותחיתו כז' – שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו.
ו. שמות כ' יב' - כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' א-להיך נתן לך. רבינו בחיי - ומה שקבע הכתוב שכר הכבוד אריכות ימים, הגאון רב סעדיה ז"ל נתן טעם בזה כי מפני שלפעמים עתידים שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך, והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבוד יכבד עליהם, לכך קבע עליהם שכר המצוה הזאת: "למען יאריכון ימיך", כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל חייך אתה מצטער.
ז. אוה"ק ג' מוסר הקודש פט' - ההתקשרות לאיזה תוכן היא מפלסת נתיב להחיים, אם התוכן הוא נעלה ונשגב כפי מדתו יהיו נתיבות החיים ג"כ נעלים ונשגבים, ואם התוכן הוא נמוך ושפל ערך יהיו לפיהו ג"כ נתיבות החיים נמוכים ושפלי ערך. אבל נתיבות יהיו להחיים בכל מקום שיש קשר קבוע לאיזה תוכן.
האנשים הפשוטים והטבעיים קשורים הם יפה לעצמיותם החמרית, ובזה יש כבר לחייהם נתיב סלול על פי דרכם. היוצאים מגבולה של השדרה היותר נמוכה כבר יש להם תוכן אצילי מצד חיי המשפחה שלהם, אבל גם קשר זה הוא ג"כ טבעי וחמרי, ויש בו הרבה מגסות החיים.
גדולי המדע והמוסר, הנפשות אשר נזדככו הרבה ונתעלו ממעל להשאיפות ההמוניות, מוכרח הדבר, שקישורם הרוחני למגמתם העליונה בחייהם יהיה קבוע כדי שיהיה לחייהם נתיב סלול. אצלם הקישורים הטבעיים אינם כפי כל המדה של האומץ הנהוגה בההמון הגדול, ואם פעם ישכחו את מעלתם העליונה, וירצו להשתוות עם ההמון הרגיל, יהיו הרבה ירודים ממנו. אותם הקשורים הטבעיים, שדים כדי לתן מסלול קבוע לחיי ההמונים, אינם מספיקים כלל לפלס נתיב לנשמתם הגדולה ורבת הכחות של אנשי המעלה, וגדולי המחשבה והרגש, רק כשהם עומדים במעלתם הנעלה כבר נתיב חייהם סלול וכבוש במערכה יותר מעולה מהנתיבות ההמוניות. אבל כשהם יורדים מרמת הפסגה אשר להם, יכולים להיות אובדי דרך, ואומללים בחיים יותר מכל אמלל שבהמון. מה דגים שבים כיון שהם יוצאים ליבשה מיד מתים, כך תלמיד חכם כיון שפירש מן התורה מיד מת. אצילי הרוח מוכרחים הם להיות קבועים וקשורים בבית חייהם, המלא אור וחיים עליונים. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע, כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצרו.
ח. הלכה פסוקה – הלכות דיינים – קריאת הרב הרצוג – המשפט הזה.. העשוי טלאים על גבי טלאים, חוק בריטי על גבי חוק עותומאני.. הרי זה חוק ומשפט גויי, וכבר הגאון הלאומי צריך היה לעמוד כתריס בפני ההתבוללות הסיטונית הזאת, בפני החיקוי המשפיל הזה.. ומה גדול החילול כשמדינת ישראל מסגלת לה ספר חוק ומשפט משל הגוים!
