יתרו תשס"ב
א. במ"ת אחזתן רעדה בהיכליהן של מלכי עכו"ם
בגמרא (זבחים קטז ע"א) נאמר: "וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר?"
רבי אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא.
שכשניתנה תורה לישראל היה קולו של בורא העולם הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר "ובהיכלו כולו אומר כבוד".
נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם?
אמר להם: "ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם" – כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם.
אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנאמר "כי באש ה' נשפט".
אמר להם: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר.
ומה קול ההמון הזה ששמענו?
אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן", מיד פתחו כולם ואמרו: "ה' יברך את עמו בשלום".
במתן תורה היו שתי התקבצויות:
כלל ישראל התקבץ כולו יחד "כאיש אחד בלב אחד" סביב משה רבינו, ואמרו "נעשה ונשמע" כאחד.
אצל הגויים – התקבצו כולם אצל בלעם הרשע, והוא אמר להם "שום דבר לא קורה", "ה' עוז לעמו יתן" – זה פרטי לעם ישראל בלבד.
מיד נרגעו ואמרו "ה' יברך את עמו בשלום" וחזרו לבתיהם.
מכל הזעזוע הנורא – "שמא מבול בא לעולם" – לא קרה כלום.
ב. תלמידיו של אברהם אבינו ותלמידיו של בלעם הרשע
כתוב במשנה (אבות ה, יט): כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו: עין טובה, רוח נמוכה, נפש שפלה.
ושלושה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע: עין רעה, רוח גבוהה, נפש רחבה.
תלמידי אברהם אוכלים בעולם הזה ונוחלים העולם הבא; תלמידי בלעם יורשים גיהנם ויורדים לבאר שחת.
קשה: האם כדי להגיע לעין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה צריך "רב ובית מדרש"? הרי מידות רעות הן טבעיות, לא צריך לימוד לכך.
ועוד: מניין להעמיד "זה לעומת זה" – אברהם אבינו כנגד בלעם הרשע?
ג. שפה אחת – לשון הקודש – עצם הדבר
בדור הפלגה כתוב: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים".
רש"י בשם חז"ל: שפה אחת – לשון הקודש.
זו שפה שבה הדיבור אומר את הדבר עצמו (ולא "אודות הדבר"). האומר אומר בדיוק את מה שרצה, והשומע שומע בדיוק את מה שנאמר – התאמה מלאה.
רק בלשון הקודש זה אפשרי.
בדור הפלגה כולם הסכימו לקחת את העולם לעצמם ולנתק את השמים מהארץ ("כת אחת אמרה נעלה ונעשה עמו מלחמה").
הקב"ה בלבל את שפתם – "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו".
מאז – 70 לשונות, כל אחד שומע אחרת.
אבל אברהם אבינו ("אברהם העברי" – מעבר אחד מול כל העולם) שמר על "שפה אחת ודברים אחדים".
התורה ניתנה בלשון זו – "ורוממתנו מכל הלשונות".
ד. מ"ת – הדיבור האמיתי
במתן תורה נשמע שוב הדיבור האמיתי – "אנכי ה' אלקיך".
קול ה' הלך מסוף העולם ועד סופו, זעזע את כל העולם.
מלכי מזרח ומערב (תמצית 70 האומות ו-70 הלשונות) התקבצו אצל בלעם – הנביא של האומות ("זה לעומת זה" מול משה).
בלעם קלט את הדיבור האמיתי – אבל עיקר אותו: "זה שייך לעם ישראל בלבד", "שום דבר לא קורה לכם".
הם נרגעו וחזרו הביתה.
ה. ניב שפתיים
נביא נקרא על שם "ניב שפתיים" – כי הוא שומע את הדיבור האמיתי מפי הקב"ה ואומר אותו כפי שהוא, והדיבור עושה פירות.
בלעם – נביא האומות – קלט את הדיבור, אבל הפך אותו: שמע ברכות והוציא מהן קללות (או להיפך).
הוא אמר "מה טובו אהליך יעקב" – אבל טען שזה רק "שם" (בעליונים), לא "כאן" (בעולם הזה).
זו עין רעה, רוח גבוהה, נפש רחבה – נפש שמפרידה בין מעלה למטה, בין שמים לארץ.
ו. בלעם הרשע כנגד אברהם אבינו
אברהם – תופס את הדברים כפי שהם ("שפה אחת ודברים אחדים") ומשפיע ברכה.
בלעם – תופס את אותו דיבור, אבל בנפש מעוקמת הופך אותו לקללה.
לעקור דיבור אלוקי אמיתי ולהפוך אותו ל"שום דבר" – לכך צריך בית מדרש של רשע.
ז. יתרו שמע ובא
יתרו שמע את אותו זעזוע (מתן תורה), אבל לא הלך בעצת בלעם.
הוא קלט את הדיבור כפי שהוא, בא והתגייר, והצטרף לטובה הגנוזה: "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך".
מסקנה
גם היום, כשקורים דברים שזועקים לשמים ("קול ה' בכח, קול ה' בהדר, חוצב להבות אש"), יש כאלה שמתקבצים לשמוע "מה אומר בלעם" – והתשובה תמיד: "זה שום דבר", "זה יעבור".
מי שבוחר בדרך אברהם – שומע את האמת, מקבל אותה ומשפיע ברכה.
מי שבוחר בדרך בלעם – הופך אמת להיפוכה ואינו נוחל העולם הבא.
[סיכום שיעורו של מו"ר זצ"ל פ' יתרו תשס"ב]
