Be a Partner in the Pulse of Beis Mevakesh Lev - For almost 20 years, B’chasdei Hashem, this space has been a home for seekers—a place where Torah is accessible to everyone, everywhere, without a paywall. We’ve shared over thousands and thousands of pages of learning together. But to keep the lights on and ensure this library remains free and growing for the next generation of Mevakshei Lev, I need your partnership.
Your contribution isn't just a donation; it's the fuel that keeps these shiurim reaching hearts across the globe. Whether it’s the cost of a coffee or a monthly sponsorship, you are making this Torah possible.
[Donate via PayPal/Zelle: alchehrm@gmail.com] Thank you to my beloved friends for standing with me.
Overview
The lecture explores the profound thematic unity underpinning the opening of the Book of Psalms (Tehillim). By analyzing a Talmudic structural observation regarding the first two chapters, the speaker argues that individual spiritual perfection and universal national redemption are not separate spheres, but are intrinsically fused. This fusion—termed "The Redeeming Torah"—serves as the manifesto for King David’s life and the ultimate mission of the Jewish people.
1. The Structural Anomaly: Two Chapters as One
The discourse begins by addressing a discrepancy in the numbering of the Psalms. While our texts contain 150 chapters, the Talmud (Tractate Berachot) and Tosafot reference 147 chapters, corresponding to the years of Jacob’s life. The resolution to this numerical variance lies in the Talmudic assertion that Psalm 1 and Psalm 2 constitute a single, unified chapter.
The speaker notes that this unity is supported by a literary inclusio (a stylistic bookend):
Psalm 1 opens with: "Ashrei ha’ish" (Happy is the man).
Psalm 2 concludes with: "Ashrei kol chosei vo" (Happy are all who take refuge in Him).
This textual bracket compels the learner to view these two seemingly disparate poems as a singular, cohesive theological statement.
2. The Dialectic: The Individual vs. The Universal
The central tension of the lecture arises from the stark contrast between the content of these two psalms:
Psalm 1 (The Microcosm): Focuses entirely on the individual. It describes the private world of the righteous man (Ha’ish), his avoidance of sinners, and his immersion in Torah study "day and night." It is a chapter of introspection and personal piety.
Psalm 2 (The Macrocosm): Shifts abruptly to the national and universal. It asks, "Why do nations rage?" and deals with kings, geopolitics, the Messiah, and the sovereignty of God over the entirety of the earth.
The philosophical question posed is: How can the introverted scholar of Psalm 1 and the geopolitical turmoil of Psalm 2 belong to the same literary unit?
3. The Synthesis: "The Redeeming Torah"
Drawing on the insights of Rav Kook, the speaker resolves this tension by positing that true spiritual completion requires the integration of the private and the public. The Talmudic phrase "Chada Parshata Hi" (It is one portion) teaches that one cannot separate the personal refinement of the Torah scholar from the national destiny of Israel.
The interdependence: The "universal" recognition of God (Psalm 2) is impossible without the "individual" dedication to Torah (Psalm 1). Conversely, individual piety that ignores the national mission of God’s Kingship is incomplete.
The Persona of David: King David embodies this duality. He is simultaneously the Head of the Sanhedrin (symbolizing Torah scholarship) and the King of Israel (symbolizing national sovereignty and politics).
4. Sovereignty as a Vehicle for Divine Revelation
The lecture deepens this concept by citing Rabbi Yisrael Salanter and Rav Dessler (Michtav Me’Eliyahu).
Rosh Hashanah & Kingship: On Rosh Hashanah, the individual Jew crowns God over the entire universe. Despite the individual's seeming insignificance, their personal acceptance of God's Kingship is the seed from which universal recognition grows.
The Necessity of Malchut (Kingdom): Rav Dessler argues that the spiritual mission of Israel requires a physical, national vessel ("Kingdom of Israel") to be realized. Without the "iron rod" of sovereignty (referenced in Psalm 2), the capacity to influence the world and declare God's name is diminished.
Therefore, the "shop window" (hallon ha'ra'avah)—the opening display of the Book of Psalms—showcases the essential Jewish worldview: Torah and Malchut (Kingship) are one.
5. "The Redeeming Torah" (HaTorah HaGo'elet)
The speaker recounts an anecdote regarding a memorial volume for Rav Kook, titled The Redeeming Torah. This title encapsulates the lecture's core message: Torah is not merely an academic pursuit for the individual (Psalm 1); it is the engine of national redemption (Psalm 2). The "redemption" of the Torah lies in its expansion from the study hall into the governance of a nation and the history of the world.
Conclusion: Practical Application
The lecture concludes by bringing this high-level theology down to the daily life of the Yeshiva student. The student is urged to understand that their "small," private acts—adhering to schedule, learning Torah, and personal discipline—are not isolated events. They are the foundational bricks of the "Great Kingdom." Just as Psalm 1 leads inevitably to Psalm 2, the individual’s commitment to Torah is the mechanism that drives the universal revelation of God’s sovereignty.
המספור של פרקי תהילים זה סוגיה בפני עצמה. למשל, התוספות במסכת פסחים בפרק ערבי פסחים, מדברים על קמ"ז פרקים שיש בתהילים, כמספר שנותיו של יעקב. אז כך שהמניין שלנו, שאנחנו מדברים על ק"ן, ק"ן פרקי תהילה, דהיינו על 150, שונה ממספור שהיה אצל הראשונים.
גמרא מפורשת בברכות ט', שפרק א' ופרק ב' בתהילים הם פרק אחד. ויש לדבר סיוע גם מן הצד הסגנוני: פרק א', הספר כולו, מתחיל בקריאה של "אשרי" - "אשרי האיש" וכולי; פרק ב' מסתיים "אשרי כל חוסי בו". וזה עיטור סגנוני שמחזק את ההנחה שזה פרק אחד.
אז באמת בהבנת העיקרון הזה של פרק א' ופרק ב' כפרק אחיד, מופיע וכמו שאמרתי בגמרא בברכות, ויש על זה קטע חמוד מאוד, שבגלל עומקו לא אכנס לפירוט שלו, ב"עין איה". כשהגמרא אומרת "אשרי האיש" ו"למה רגשו גויים" - "חדא פרשתא היא".
ההסתכלות החיצונית מראה שפרק א' כל יסודו אינדיבידואלי. מדברים על "האיש", מדברים על "דרכיו", מדברים כמו שדיברנו אמש על "תורתו" שהופכת כתוצאה מלימוד עצמי מתורת השם לתורתו שלו, מה שמתרחש בעולמו שלו. ואילו פרק ב' כל כולו לאומי. לאומי עם גוון אוניברסלי, כי מדברים על "למה רגשו גויים", "התייצבו מלכי ארץ רוזנים יחד על ה' ועל משיחו". אז יש מן המפרשים שדיברו על גוג ומגוג, אבל איך שלא נפרש - מדברים פה על תהליך לאומי שיש לו זיקה לאוניברסלי. וזה על מלכות, על ההתנגדות של אומות העולם למלכות ישראל. ואתה רואה ש"אשרי האיש" מסתיים ב"אשרי כל חוסי בו", וזה נותן את המסגרת המיוחדת לדבר הזה.
אז אם זה "חדא פרשתא היא", אז הרב קוק הדגיש ב"עין איה" את ה"חדא פרשתא", שהעיקרון של ההשתלמות של היחיד, הוא באותה מידה שהדבר תואם את התוכנית הלאומית הכללית. וזה כמובן ממש מענייני דיומא של ההכנה למלכויות.
היסוד הגדול שנאמר בשמו של רבי ישראל מסלנט, שאדם עומד בראש השנה וממליך את הקדוש ברוך הוא על כל העולמות כולם. ובצדק, כשהוא אומר "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", אז מי שמשמיע לאוזניו מה שפיו מדבר, הוא בוודאי מערער [חושב/תוהה] במיליארד סינים, והוא מערער במיליארדים של אנשים כופרים בעולם כולו, ומצפצף איך כל האנושות כולה תכיר באלוקי ישראל. "מלכותו בכל משלה". ואיך בתוך התוכנית הגדולה הזאת יש מקום גם לו? ולחברה המצומצמת שלו ולחברה הגדולה שלו? אמר הרב קוק, אחת ההוראות של חז"ל "חדא פרשתא היא" - שהכל הולך ביחד. אתה מתחיל ממך, ואז אתה עובר לעולם כולו.
אלא שיש פה גם יסוד נוסף. דיברנו אתמול שבפרק א' ההדגשה "ובתורתו יהגה", "כי אם בתורת השם חפצו". במילה אחת פרק א' מדבר על תורה. במילה אחת פרק ב' מדבר על מלכות. תורה ומלכות הם חלון הראווה של תהילים. כתוב בר' צדוק, סליחה ברבי צדוק הכהן, ומי שמכיר את הספרים שלו, שהפתיחה של כל ספר זה ה"צורתא דשמעתא" שלו, זה חלון הראווה שלו. אז חלון הראווה של ספר תהילים זה תורה ומלכות. אתה שומע את דוד המלך - ה"מלך", ואתה שומע את דוד - "ראש הסנהדרין". הנה תורה ומלכות, איך בא לידי ביטוי בדבר הזה.
ובצורה מיוחדת במינה זה מופיע גם ב"מכתב מאליהו" של הרב דסלר, אז יש בכרך ב' בעמוד 73, על מה שיש בפרק שלנו "תרועם בשבט ברזל", איך הממלכתיות, איך המלכות הזאת מגשימה את עצמה. ובעמוד 218: ידוע שתכלית המלכות בישראל לשמש כסיוע להמלכת הקדוש ברוך הוא על לבבות ישראל. אך ישראל יכולים לעלות למדרגה גבוהה להמליך את הקדוש ברוך הוא בלי סיוע של הנהגה ממלכתית, ועל כן הסביר להם שמואל את חטאם. אבל מכיוון שירדו, אז נתגלה שאי אפשר כיום להמליך את הקדוש ברוך הוא בלי סיוע של מלך. ממלכתיות ישראלית היא כלי לפרסום שם השם בעולם, היא כלי לאמירת מלכויות. וכיוצא בזה חזר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" בחלק ג' בעמוד 22, "ותלבש אסתר מלכות", אז הוא גם כן דן בנושא הזה.
כשמלאו שלושים שנה לפטירתו של הרב קוק, אמרו היה לצאת ספר קובץ זיכרון לזכרו. ויצא. נדמה לי שנקרא "זיכרון". נכנסתי אז לרב צבי יהודה... אמר לי "בוא תראה". הוא כמובן התבקש לכתוב מאמר. והוא רמז לי שהייתה לו בעיה. כבר עברו שלושים שנה, שכל שנה הוא כותב ומדבר, והוא לא ניסח את זה ככה, אבל היה משמע - נו מה כבר אפשר עוד פעם לכתוב על אבא ולא כתבתי. אמר - "תשמע, עלה בדעתי, תראה את המאמר, כתבתי אותו" - לפני שהתפרסם - "התורה הגואלת". כל הביאורים שנכתבו אחרי זה, זה מכוח הוורט הזה שהוא אמר "התורה הגואלת". והוא השתבח בעצמו ונהנה שהוא הצליח למצות בשתי המילים הללו, ובאמת מי שיבדוק, הפעם הראשונה שהמושג "התורה הגואלת"... אני לא מדבר על כל מה שבא בעקבות הגלים וגלי גלים שהוא זרק, היסוד שלו הוא נדמה לי מאמר בשני עמודים בסך הכל, באותיות גדולות... מאמר תמציתי מאוד.
"התורה הגואלת". "התורה הגואלת" זה מה שכתוב כאן. מה שכתוב כאן - תורה וגאולה. תורה ומלכות. ממלכתיות של תורה. צריך דבר יותר פשוט, מה שפה בבית המדרש הזה ובבתי מדרשות הטובים והקרובים אלינו להבין את היסוד המופלא הזה. דוד מלך ישראל - מלך ותורה. "חדא פרשתא היא". פרשה אחת שאסור להפריד בינה. מדברים על ממלכתיות, מדברים על מחשבה של גאולת העם. אבל בתוך זיקה גם לעניינים הפרטיים, שתזכור שצריך להמליך על כל העולם, אבל גם עליך. ועליך מתחיל כאן, במקום הזה, בשמירת הסדרים, בהקפדה על כללי הישיבה, במיסוד כל מה שמצפים ממך במסגרת הזאת, כדי שמתוך זה אפשר יהיה לצאת אל המלכות הישראלית. "חדא פרשתא אחת", פרשה אחת, אחדות אחת שיש לנו, גם בדאגה לפרט וגם בדאגה לכלל. חלון הראווה של ספר תהילים זה תורה גואלת. זה התורה והמלכות. זה התורה ש... בני תורה, בני מלכים, מבקשים לשמש בכתר אחד. אותו כתר שמבקשים לשים בראש השנה בראש מלכו של עולם.
