פולין היהודית עשירה היתה בהרבה חצרות אדמו"רים. כל אחד
מהם, בזכות־אבות שלו, בנוסחו ובייחודו, הוסיף צבע וגוון
להיווצרות המרבד של יהדות פולין. ואולם, הרבי מגור לא היה רק
רבם של חסידי גור אלא גם מנהיג ישראל בעל אופקים רחבים,
מנהיג בעל מבט מרחיק־ראות. ולכן והודות לכך הוא נעשה לא רק
לרבם של חסידי גור אלא גם לרבה ומנהיגה של יהדות פולין. ואין
שיעור למידת הגדלות הרוחנית הדרושה כדי לזכות ולשאת בכתר זה
של מנהיג יהדות־פולין. לא כל כך קשה להיות מלך לאומה שלמה
ועצומה. אבל קשה הוא להיות מלך על מלכים. יהודי פולין היו יהודי־
מלכים, בבחינה של "כל ישראל בני מלכים הן" (שבת, סז).
מה התגלם בה ביהדות פולין? שתי מלים לוהטות אלה, יהדות
פולין, מלים שחושלו באש שמימית וצויידו בכוח־בראשיתי, קידשו
את דפי ההיסטוריה היהודית, בעוטפן אותה בגלימה אלוקית טמירה.
וכאשר מסירים בידים רועדות גלימה זו, נשארים עומדים המומים
למראה התגלות פלאית, ואנו נוכחים לראות במו עינינו ששכינה ירדה
למטה. "מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים" (סוכה, ה).
אבל למעלה מעשרה טפחים השכינה מרחפת בתוכנו. אנו רואים במו־
עינינו כיצד השכינה חובקת אותנו כאם נאמנה לילדיה. "שכינתא
קיימן עלייהו דישראל על בניי" (זוהר, בראשית). ואנו רואים בבירור,
באספקלריא המאירה, איך שמים הורידו עצמם לארץ ואנו מבחינים
בפעמי־שמים על כל שעל אדמה. "השמים שמים לה'", את השמים
עשה ה' בעצמו לשמימיים, "והארץ" – שזו תיהפך להיות שמימית
"נתן לבני אדם"; תפקיד זה, להפריח את הארץ בשמימיות, נמסר
לאדם. על הבשר־ודם, במעשיו האידיאליים ובהנהגה שגובלת
בהתפשטות הגשמיות, הוטל להעלות את האדמה לפריפריה שמימית,
לגן־עדן שמימי עלי־אדמות. כך אמר המלאך בדמות־אנוש, השרף
מקוצק, אשר בחיי־המלאך שלו, הדגים והראה בצורה בולטת כיצד
ניתן לירוק יריקה גדולה על כל היצרים החומריים, להגביל ולרסן
את כל הדחפים האנושיים, להמית ולשתק את כל התאוות הבוערות
ולחיות חיים של שלם־שמים, תוך רמיסת היצר הרע ברגלים.
יהדות פולין, עם החבורה הגדולה של קדושים וטהורים, עם יהודי
תיקון־חצות שלה, עם אלה הצמים משבת לשבת, עם היהודים של
ש"ס, בבלי וירושלמי, עם אומרי־התהלים שלה – זרעה כל דרך
ומשעול באלמנטים של שמימיות. הארץ, הסמל של עולם הזה
והנאות רגעיות וחולפות, של דחפים חומריים – נעשתה חסרת־
אונים. היא מסרה את עצמה בהכנעה לאדנות של מלכות השמים.
"מה היא חובתו בעולמו", שואל בעל "מסילת ישרים", וקוצק
השיבה: תפקיד האדם הוא לחולל שינוי־מעשה־בראשית, לנטוע
שמימיות על אדמת הארץ. איזו משימה אחראית נמסרה לו לאדם,
עד כדי להפוך חומר לרוח, לעטוף ארץ בבגדים שמימיים. האם
אפשרי לו לבשר־ודם ליצור עולמות שמימיים חדשים, כפי שקוצק
ביקשה ורצתה? הפירוש העמוק הזה על תפקידו וחובתו של האדם
איננו ענין להגות פילוסופית, ואף לא בגדר של עצה תיאורטית
גרידא. קוצק באה לתבוע זאת מאחרים, רק לאחר שהוא עצמו
הצליח להגשים שליחות עליונה זו. ברגעים של גילוי־שכינה הוא חש
היטב בעומק נשמתו כמה חופפים להם היטב השמים על עולמו
הארצי. הוא הרגיש כיצד נתמלא האוויר בקדושה לוהטת של דורות.
מי עוד כ"יהדות פולין" יכלה להגשים אידיאת קודש־קדשים כזו
של מילוי היקום כולו בשמימיות. מי עוד כ"יהדות פולין" יכלה
לטייל, יד ביד, עם השכינה, לנשום את ניחוחה ולרנן בלחש עד
לנשימה האחרונה: "כלתה נפשי"? "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם
לאלקים" (ויקרא כו, יב). "אטייל עמכם בגן־עדן כאחד מכם ולא
תהיו מזדעזעים ממני" (רש"י, שם). הנה, עד כמה מסוגל היהודי
לגבוה ולהעפיל עד כדי לטייל עם השכינה, ללא מחיצה, "כאחד
מכם". מי שלא היה עיוור, יכול היה לראות כיצד נתחים שמימיים
התגלגלו על פני רחובות מאות עיירות פולין, שם חיתה והתקיימה
עדה יהודית קדושה. אפשר היה ליטול ולקחת מן היהודי בפולין את
הכל, את ביתו ואת שדהו, את כבודו ואת כספו, אבל לא את השמים
שלו, אשר הוא עצמו, בכוח מטאפיסי, טווה ורקם אותו. היהודי
בפולין מופקר היה במשך אלף שנים לכל הרוצחים ואוכלי־האדם. לא
רוצח אחד קרע את גופו לקרעים וניקר את עיניו. בהכנעה שקטה
סבל את חרפתו וכאבו, אבל אפילו ברגעי־תהום האיומים ביותר,
האירו וזהרו שמיו בסודות כסופים. ואם ניסה מישהו להעפיל את
שמיו, הרי עמד והכריז בגבורת־שמשון: אחד.
"יהדות פולין" נשאה בגאון במשך אלף שנים את כתר המלכות.
מני־אז אבדו היהודים את ארצם ויצאו לגלות, בטל מוסד המלך.
אבל המלכות לא חדלה לעולם מלהתקיים. מלך ומלכות הם שני
מושגים שונים. עם ישראל, כפי שההיסטוריה מוכיחה, יכול
להתקיים ללא הסמכות האבסולוטית של מלך, אבל לא יכול להיות
לה תקומה בלי התחברות לרעיון־המלכות. העם היהודי איננו שואב
את כוחו הרוחני מאישיות־המלך, אלא ממקורות המלכות. ואת
המלכות, אפילו בהיותם חסרי־ארץ וחסרי־מגן, לא איבדו היהודים
לעולם. מלכות אצל יהודים איננה פועל־יוצא מישיבה בארצם
העצמאית. מלכות, במובנה הפנימי הנעלה, משמעה: מלכות ה'.
בספירת המלכות, המופעלת מכוחות עליונים, חי היהודי ההיסטורי
אפילו בהיותו בגלות הקשה ביותר. מלכות רוחנית אינה נזקקת
למולדת. גם עם נודד, יכול בעומקו ובכל ישותו לשאת בקרבו כל
גינוני־המלכות, למרות שהוא שדוד מארץ ושפה. אידיאת־המלכות,
בתפיסתה המטאפיסית, היא גבוהה ונעלה הרבה יותר מעל קסמה
של ארץ ושפה.
ברגע שזו הוכרזו יהודים כבני ה', באותו רגע הם נעשו לנצח־
נצחים נושאי אידיאת־המלכות. כבר במדבר, בהיותם חסרי־ארץ,
הוכרזו היהודים כממלכת כהנים, כעם של מלוכה, שמוטל עליו
לשמור על מלכותיותו בכל נדודיו. וכשם שעם ישראל הוא עם נצחי,
כך גם מלכותו היא אלמנט נצחי שאי־אפשר למעטו ולהפרידו, שכן
בלי ייחוד מלכותי מאבד עם ישראל את מהותו הייחודית. ואידיאת־
המלכות היא שאיחדה את עם ישראל והפכה אותו לשלימות אחת.
בלא מקור־המלכות, נשארת היהדות בלא בסיס ליסודו הרוחני ועם
ישראל חדל מלהיות העם הנבחר.
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (יתרו, יט, ו). כבר עם קבלת
התורה הפכו היהודים לעם. הם לא נעשו לעם עם שחרורם מגלות־
מצרים. גם לא כאשר נכנסו לארץ־ישראל, כאשר יישבו ונחלו מדינה
ריבונית משלהם. אלא מתי? כאשר נעשו לעם־של־תורה. "היום הזה
נהיית לעם" (דברים כז, ט, וראה רש"י כט, ג). ומה הוא התפקיד
הראשי של עם ישראל? להיות ממלכת כהנים. "ממלכת כהנים...
להורות לכל מין האנושי לקרא כולם בשם ה'" (ספורנו, שם) "ותהיו
ממלכת משרתי ודבקה בא־ל קדוש" (רמב"ן, שם). מלכות של יהודי־
שכינה, מקום שבו יהיה מקום לשכינה. ממלכת כהנים משמעה אומה
המבורכת ברוח־הקודש. "ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי
לי... מלמד שלבשתה רוח הקודש" (מגילה, טו). מלכות מזוהה עם
רוח־הקודש. ספירת־המלכות מכונה רוח־הקודש והיא היתה עטופה
בזה. ולכן יכולה היתה לעזור להביא את הנס לעם ישראל. מלכות,
כפי שהיא מובנת ע"י חכמי־הקבלה, היא ספירת רוח־הקודש
והשכינה (ראה "אוצרות יוסף", מאמר לבנה).
והנה, במלכות כזו היתה יהדות פולין, תקופה אחר תקופה, דור
אחר דור. ליהודים שם לא היה בגד ללבוש, חסרה להם שם נשימה.
המצוקה הגיעה לשיא. "כסא דהרסנא" לשבת נחשב ללוקסוס. נחנקו
מחום בימות הקיץ ותפחו מכפור מר בימות החורף. אבל כמה עשירים
מופלגים היו בשכינה, ברוח־הקודש, וכך הם חיו להם כמעט אלף
שנה.
שני סוגים של מלכות היו לה ליהדות ההיסטורית. מלכות פיסית,
אשר לא פעם נאלצה להזקק לחרב ורומח, והשניה – מלכות־שמים.
את השניה, את מלכות־השמים, לקחו עמם היהודים לכל גלותם
הארוכה. כמה מלכויות הוכחדו על־ידי שונאינו. אבל כנגד אימפריה
זו של מלכות־שמים שליוותה אותנו בכל הגלויות, לא היתה גם
לשונאים הקשים ביותר כל שליטה. המלכות בלי מלוכה היתה
השומר הנצחי על הזהות והישות היהודית. ואפילו בתקופת־הזהב,
כאשר מלכות ישראל פרחה ושיגשגה, הרי כל עוצמת כוחה הפנימי
מותנה היה בשניה, במלכות־שמים, ותלויה במידת הדבקות היהודית
באידיאלים המקוריים. במלים קצרות: במהלך הגלות בטל מוסד זה
של מלך, המושל ביחידות על העם כולו. אבל רעיון־המלכות, במובן
של ממלכת־כהנים, קיים בעוצמה רבה. אין יותר מלך אחד על העם
כולו. אבל ישנם במקומו הרבה מלכים. כל יהודי בפני עצמו הוא בן־
מלך מכוח מלכותו העצמית שכנגדה אין שליטה לשום רוח רעה
בעולם.
אף אחד כמו אותה יהדות פולין בת אלף השנים, לא נאבק ולא
לחם, במסירות כה גדולה ורבה, בהתלהבות כה עצומה, בלהט
ובחירוף־נפש, בהירואיקה ובגבורה עד־כדי רגעים של קידוש־השם,
שלא לתת להכתים את בגדי־המלכות. יהדות פולין ייצגה וגילמה את
האידיאל של ממלכת־כהנים וטיפה ושימרה אותו בקפדנות מרובה,
בהיותה מופת ודוגמה, כיצד, אפילו במצוקה הקשה ביותר ובתנאים
הגרועים ביותר, בין חומות סגורות של גיטו, אפשר לחיות כבן־מלך,
לחיות במלכות־שמים. יהדות פולין הוכיחה בחיי־הקדושה הנעלים
שלה, כי כלל ישראל לא השליך מעולם מעליו את בגדי־המלכות,
בהיותה נושאת הדגל של יעודה הקדוש.
"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" (ויקרא יט, ב). את הצו
הזה גילמו יהודים וחסידים באורח אידיאלי ביותר. אלו חיי־קדושה
הם ניהלו. כמה טהורות היו עיניהם שהיו משפילות מבט בעת שיצאו
לצעוד ברחוב. היו שם יהודים המתענים משבת־לשבת, יהודים של
תיקון־חצות, של כעלות־השחר, ועל מה הם ביקשו והתפללו? בלב חם
ורותח עמדו וייחלו לטהרת־המחשבה. שלא להיכשל חס־ושלום
במחשבה בלתי־טהורה. אטמו אזניהם כדי לא לקלוט קול מגרה
העלול להכתים את הנשמה. ומי היו יהודים אלה? יהודים שנשמו
באווירת בית־מדרש, ספוגים בכל אבריהם תמימות קדושה. לא רצו
לשמוע לשון־הרע, לא קראו לשון־הרע ובודאי שבעצמם לא דיברו
זאת; לא הפיצו רכילות, שמרו את המלה, נצרו את פיהם וכך הגיעו
לזה שפיהם היה פה־קדוש, והם אשר טוו את שרשרת־הזהב של
יהדות פולין בת אלף השנים.
ואם ישאלו, וכי יתכן שאדם קרוץ מחומר, בשר־ודם, העומד מול
"יצר לב אדם רע מנעוריו", יוכל לנצח את כל הדחפים הגרועים שלו,
כל המחשבות הרעות ולהגיע לנקודה הגבוהה ביותר של קדושה?
והתשובה לכך היא: אמנם כן, הדבר אפשרי עד כמעט לקדושה
שמימית. "קדושים תהיו... יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי
למעלה מקדושתכם" (מדי"ר, פכ"ד, ט). דברים מבהילים: "יכול
כמוני"; הכיצד ניתן בכלל להעלות על הדעת, כי בשר ודם יוכל
להשוות לקדושתו שלו. עצם ההוה־אמינא לעשות השוואה מקדושת
בשר־ודם לקדושת השי"ת שהוא למעלה מן השכל, וחז"ל הלא ידעו
והבינו להעריך מה פירוש "כי קדוש אני". כמעט בלתי־מושגת היא
אותה קדושה של מעלה לגבי שכל האדם, ובכל זאת שואלים הם
"יכול כמוני", דבר המראה עד לאיזו פיסגה גבוהה של קדושה מסוגל
האדם להעפיל. "קדושתי למעלה מקדושתכם", אבל גם קדושתו של
היהודי גבוהה היא מאד ועומדת במדריגה נעלה ביותר (שיחות
הגרח"ש, ח"א).
ובמעלה גבוהה זו של קדושה היתה יהדות פולין, כיחידה במינה.
הגשמה אידיאלית אפשר היה לגלות ולמצוא בכל פינה של ערי פולין
שבה חיו יהודים. לא קל לתאר, ולו בשפה העשירה ביותר, באיזו
קדושה הצטיינו החיים היומיומיים של יהודי בפולין. יהודי לא צריך
היה למות מות־קדושים כדי להיות מזוהה עם קדושה. גדול הוא
המרחק בין חיינו הרוחניים היומיים לבין אלה של אבותינו. במובן
הקדושה ההבדל בזמן הוא גדול ביותר. דורות שלימים מפרידים
בינינו. ההבדל איננו של דור אחד, אלא של דורות רבים, אנחנו
רחוקים מהם מרחק של מאות שנים. כה חזק הוא הבדל חיי־
הקדושה של היום לעומת אלה של אבותינו ואמהותינו.
בכל דור ישנו אותו יחיד אשר הודות לאוטוריטה המוכרת שלו
ובגלל מעלותיו הגדולות הוא מטביע את חותמו על הדור שבו חי
ומשפיע. בתקופה האחרונה שלפני החורבן והשמדת ששת מיליוני
היהודים, היתה לנו שיכבה רחבה ביותר של גאונים וצדיקים. כל
אחד מהם היווה עולם שלם, אבל חותם מיוחד לא הטביעו. אבל
שלושה מהם, כל אחד בתחום אחר, – הטביעו חותם אישי, שלשה
מהם, כל אחד לפי המהות והייחוד שלו – השאירו אחריהם עקבות
עמוקים לדורות מאוחרים. חכמתם ותורתם, יראתם וצדקותם, נעשו
לנכס של כלל ישראל. מי היו השלושה? רבי חיים מבריסק, ה"חפץ־
חיים" והרבי מגור. כמובן, כל אחד בזמנים מיוחדים, אבל כמעט
בתקופה אחת. רבי חיים מבריסק בעולם הלומדי־מתנגדי. ה"חפץ־
חיים" בעולם היראים הכללי והרבי מגור בעולם החסידי. על דמות־
הפלאים הקדושה של ה"חפץ־חיים", על דמות הגאון והעילוי המיוחד
במינו של רבי חיים מבריסק, על החותם המיוחד שהטביעו על
היהדות המסורתית, דרושות מסות מיוחדות ומקיפות אשר יביעו
מבט חודר לעומק מהלך־המחשבה שלהם, שהרי כל אחד מאישי
התורה השמימיים המיוחדים הללו מתגלים באורח נדיר ביותר בשמי
היהדות ובוודאי שהופעתם באופק היהודי היתה התגלות שלא כל
דור זוכה לכך. כל אחד מהם מייצג פרק מיוחד, שצריכים ללמוד
אותו ולהבינו.
אבל עתה עוסקים אנו במסכת־גור. המקובלים כותבים כי
"מסכת" פירושה מחיצה. תורה־שבעל־פה יוצרת מחיצה בין הגוי
והיהודי. בתורה שבע"פ אין לגוי כל אחיזה. גור יצרה והפכה את
אגודת ישראל למסכת מיוחדת, שצריכה לשמש מחיצה בין
האורטודוקסיה לבין העולם המודרני. להיות מאורגנים בצורה
חזקה, כדי שבכוחות משותפים יוכלו להדוף את כל ההתקפות מצד
אלה אשר איימו בסיסמאות־הכזב שלהם על היהדות החרדית.
גור – בהגשמת רעיון אגודת ישראל, בהחדירה את האידיאלים
והשאיפות שלה בין ההמונים הרחבים – הצילה דורות משקיעה
רוחנית. היא צימצמה את התנופה החילונית שהחלה עוד בתקופת־
ההשכלה. כל ציידי־הנשמות עם כל ה"איזמים" הקוסמים שלהם,
ידעו היטב לנצל באופן פסיכולוגי את התמימות הטבעית של היהודי
הפולני; מצבו החומרי הקשה תמיד העיק עליו, בחפשו קרן־אור
בשמיו המעורפלים והחשוכים. כך עלה בידם לסנוור עינים
באידיאולוגיות חדשות, אשר יוציאו כאילו את היהודי מן הגלות.
באה גור, בעזרתה של אגודת ישראל, והחזירה ליהודי את תקוותו,
לא נתנה להשלותו בחלומות על מחר טוב יותר באם ישתחרר היהודי
מן הגיטו הדתי, אשר בו הסתגר כדי למנוע את חדירת התרבות
המודרנית.
איזו מסכת עמוקה היתה פעם אגודת ישראל! לצערנו, שוררת
כיום שטחיות רבה ולא כל אגודאי מבין כיום את עומק הרעיון
הטמון מאחורי המלים "אגודת ישראל". אלה החיים באמריקה,
במקום בו היהודי החרדי מתהלך זקוף־קומה, לא יכולים להבין הכל
ולשם מה נוצרה אגודת ישראל ומה משמעותה במובן העמוק יותר.
אגודת ישראל פתחה תקופה חדשה ליהדות החרדית העולמית. לפי
הגדרת ד"ר נתן בירנבוים ז"ל, הוציאה אגו"י את היהודי ההיסטורי
מן הגלות אצל יהודים, מן הגלות אצל יהודים לאומיים־מתבוללים,
אשר לה היו משועבדים הרבה. מסכת אגודת ישראל מלמדת לא
להיות נכנעים לאפוטרופוסות של יהודים גויים, והעיקר – לא להיות
משועבדים להגמוניה הציונית, אפילו כאשר הציונות מדברת בגאווה
ובשם מדינה.
את מי מייצגת אגודת ישראל? – כדאי מאד להדגיש את האלף־
בית של היסוד האגודאי החזק. במה טמון חוזקה? בכך שהיא
מייצגת את כלל־ישראל. היא אינה מדברת רק בשם החסידות, ככל
שתנועות החסידות תהיינה חזקות ולמרות שבלי היסוד החסידי אין
אגודת ישראל יכולה להתקיים. ובוודאי שאינה מדברת רק בשם עולם
התורה והמוסר ה"מתנגדיי", למרות יוקרתו הגדולה והשפעתו הרבה.
אגודת ישראל מייצגת את כל כלל ישראל, מן החסיד הנלהב ועד
למתנגד הקר. מיהודי־הש"ס ועד ליהודי־התהלים הפשוט. ובזה,
ביכולתה ובסגולתה להפוך את כל היהדות שומרת התורה לשלימות
אחת – בזה טמון כל החוזק הפוטנציאלי שלה. אגודת ישראל
ליכדה וחישלה זרמים וחוגים שונים, היתכה ואיחדה בין אנשים
מטבע ואופי שונה, קישרה ניגודים שונים. בזה טמון כוחה המיוחד
והכביר. אגודת ישראל הצליחה להגשמים אחד המופתים הגדולים
בהיסטוריה היהודית. היא הצליחה להביא למחיצה אחת את יהודי־
המזרח עם יהודי־המערב של אירופה, את החסיד הלוהט עם המתנגד
הרגוע. ומה שאיחד ביניהם היתה מטרה קדושה אחת: כדי להדוף
בכוחות משותפים את כל הסכנות מבפנים, להציל את הדורות
החדשים מן "הדואגים" המודרניים, אשר על־ידי האידיאולוגיות
הנכריות שלהם הצליחו להסית ולהדיח חלקים גדולים מן הנוער
ולהטותם לכרמי־נכר.
וכדי לכנס ביחד יהודים מליטה עם יהודים מפולין, יהודים
ממערב־אירופה עם יהודים מוורשה החסידית, נחוץ היה ממש נס
בלתי־רגיל. והנס הזה התרחש לעין־השמש. רבי חיים מבריסק עם
הרבי מלוביאביטש ליד שלחן אחד. ה"חפץ חיים" עם הרבי מגור
במקום אחד. רבי חיים עוזר עם רבי מנחם זמבה. וביושבם ליד
שלחן אחד, ראו גדולי ליטה כמה תורה וקדושה יש בפולין החסידית,
ופולין ראתה כמה תורה ומוסר יש בליטה. מתנגדים יכלו לפקפק
בגדלות החסידות כל זמן שלא ראו רבי פנים־אל־פנים. די היה איפוא
בפגישה עם הרבי מגור, לראות את גדלותו, תורתו, קדושתו ופקחותו,
חכמה ודעת, כדי לקבל דיעה שונה לגמרי על אודות החסידים ועל
רבי של חסידים. חסידים יכלו לבטל בחיוך לעגני את העולם
המתנגדי כל־זמן שלא ראו אותו מקרוב. אבל רגע עם ה"חפץ חיים",
רגע עם רבי חיים עוזר ביטלו את כל המחיצות המפרידות. לאגודת
ישראל היו שתי מטרות קדושות. לחזק את הקשר הנצחי של יהודים
עם השי"ת ובאותו זמן לחזק את הקשר הפנימי בין יהודים לבין
עצמם, בין חסידים לבין מתנגדים.
ומה היא המטרה הראשית של אגודת ישראל? מה הוא השכר של
זה אשר עובד בשירות אגודת ישראל? בספר "אוסף מכתבים ודברים
מכ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א" (הופיע בורשה, תרצ"ג), מופיעים
עשרות מכתבים שבהם הרבי מגור קורא, מבקש, תובע ודורש לחזק
את שורות אגודת ישראל. במכתב אחד המופיע שם, מיום כ"ו אלול
תרפ"ב, כותב הרבי מגור שורות אחדות על אגודת ישראל שיש בהן
יותר מאשר במאות נאומים ומאמרים אשר נאמרו ונכתבו על אודות
חשיבות אגודת ישראל.
וכדאי לקרוא ולחזור ולקרוא במלים לוהטות אלה שנכתבו בכתב־
יד קדשו: "לפעמים בעשותי חשבון הנפש, אני מוצא נוחם בזה שהנני
מסייע להחזקת האגודה". חייבים לשמוע ולהתבונן במלים אלה.
הרבי מגור, מנהיג עדה קדושה של רבבות חסידים, ביניהם קדושים,
גאונים, אנשי־שמים, יהודים בעלי־מדריגה, חסידים ואנשי־מעשה;
הרבי מגור שהיה מונה כל רגעיו ושניותיו, שכל רגע היה אצלו עולם
מלא שאסור לו להיאבד, למד בקדושה ובטהרה, והוא מוצא נוחם,
ימים ספורים לפני ראש־השנה, כפי שעולה מתאריך המכתב –
ברגעים של חשבון־הנפש, בטרחה שטרח למען חיזוק אגודת ישראל.
מה הוא המובן העמוק של דבריו "בעשותי חשבון הנפש אני מוצא
נוחם בזה שהנני מסייע לאגודת ישראל"? מה פירוש אגודת ישראל?
עולם הבא. הרי שכל ההגדרות והציונים מחוורים ונחלשים כנגד
הגדרה זו של הרבי מגור, בכותבו, כי על עבודת־הקודש זו גומלים
בעולם הבא.
ועוד דבר מלמדת אותנו איגרת־קודש זו של הרבי מגור. מה צריך
להיות השכר והתגמול למי שעושה את המאמצים הגדולים ביותר
למען אגודת ישראל? – עולם הבא. מה צריך לדחוף מישהו לפעול
ולעשות כדי לסייע לאגודת ישראל הקדושה? השכר של קבלת עולם
הבא ולא עולם הזה, בכל מיני צורות. וכאשר מזהים רווח של עולם
הבא עם אגודת ישראל, הרי זה חילול האידיאה האגודאית. מיהו
האידיאליסט האגודאי האמתי? זהו שאגודת ישראל היא בשבילו
מקור של עולם הבא.
אבן מונחת בגור
יהדות פולין היתה אלף שנים ביסורים ובמצוקה. פעם יותר ופעם
פחות, אך תמיד חיתה בפחד עמוק וחשה שם את הגלות האפלה,
מלווה פוגרומים, גזירות ורדיפות. אך בעת ובעונה אחת נשאה יהדות
פולין, בגאון ובקומה זקופה, את כתר־המלכות. גם בתוך חשכת־
הגלות האירו נגוהותיה של מלכות־הרוח שעם ישראל נתברך ונתעטר
בה, מאז נעשה לעם ה' וממלכת כהנים. היהודים בפולין היו חסרי־
קרקע ונטולי־מגן וחרף זאת לא הועם הזוהר של מלכותם הרוחנית.
מאז הוטבעו היהודים בחותם ממלכת כהנים, מתבטאת ישותם
באידיאת־המלכות. ואידיאה זו מאחדת את עם ישראל בשלימות
אחת גדולה. אחרת נשארת היהדות בלא בסיס לקיומו הרוחני והעם
היהודי מפסיד את ייחודו כעם הנבחר. מלכות אצל יהודים אינה
בנויה על מולדת ואין לה דבר עם הישיבה בארצו העצמאית. גם כעם
נודד הוא יכול לקיים את חיי־המלכות שלו. הרעיון של מלכות־שמים
הוא נעלה וגבוה בהרבה יותר מאשר הקסם של ארץ ושפה. יהדות
פולין חיתה במשך אלף שנים במלכות רוחנית, ומלכות כזו אינה
ניתנת להכחדה, אפילו ע"י השונאים החזקים ביותר.
ומי הניח את היסודות למלכות־שמים זו בפולין? – היה שם
פסיפס רב־גווני של מלכות, כל אחת עם תוכנה המיוחד, עם ייחודה,
עם דרכה המקורית, אך לכולן היתה מטרה אחת ומאוחדת, לרומם
את העם לכדי שלימות הרוחנית, ליצור יהודי־למופת, יהודי של אתה־
בחרתנו. היתה זו מלכות שהאירה את העולם כולו באור התורה
והמוסר. אלו היו היסודות העיקריים שעליהם נשענה המלכות
היהודית בפולין. היו שם מלכות של חסידות בנוסחאות שונים.
חסידות אחת דיברה למוח, השניה ללב והשלישית יצרה מיזגה
ושלטה על מוחו ולבו של האדם כאחד. [הגר"ש עלברג זצ"ל]
