Core Thesis: The Nature of the Prohibition of a Be'ulah for a Kohen Gadol
The lecture builds upon a foundational concept established in a previous class regarding the laws of a Kohen Gadol (High Priest). The Torah commands that a Kohen Gadol must marry a virgin (besulah). The speaker emphasizes a crucial distinction: Being a be’ulah (non-virgin) is not an inherent flaw or blemish (pegam) in the woman. Rather, being a virgin is a special, elevated status or virtue (shevach/ma'alah) that the Torah specifically requires the Kohen Gadol to seek in a wife. Consequently, if a Kohen Gadol marries a non-virgin, the issue is not that she is "flawed," but simply that she lacks this required positive virtue.
Part 1: Resolving the Contradiction in the Rambam and Raavad
Using this foundational concept, the speaker resolves a major difficulty raised by the Acharonim (later commentators) regarding the rulings of the Rambam and the Raavad:
The Rambam’s Ruling: The Rambam rules that if a Kohen Gadol has relations with a be'ulah, he only makes her a chalalah (profaned/disqualified from the priesthood) if the relations occur within the framework of marriage (derech nisuin). However, if he has relations with an almanah (a widow), she becomes a chalalah even if it occurs outside of marriage (i.e., derech znus).
The Raavad’s Ruling: The Raavad discusses a regular Kohen (kohen hedyot) having relations with a female convert (giyores). Even though there is no negative prohibition (lav) against this, it violates a positive commandment (aseh). Yet, the Raavad rules that she is disqualified even if the relations occur outside the framework of marriage.
The Question: Why does a be'ulah only become disqualified through formal marriage, while an almanah or a giyores becomes disqualified even through relations out of wedlock?
The Answer:
Because being an almanah or a giyores is considered an inherent blemish (pegam/psul) for the priesthood, any intimate contact—even outside of marriage—triggers a profanation (chilul).
However, being a be'ulah is not a pegam. It is merely the absence of a required virtue (shevach). Therefore, the Torah's restriction is strictly limited to the institution of marriage. The Torah says "he shall take" (yikach), which refers specifically to marriage (nisuin). Because she lacks the required shevach for marriage, she is only profaned if he actually marries her. If they have relations out of wedlock, no prohibition is violated because the requirement for virginity applies exclusively to the act of taking a wife.
Part 2: The Ritva’s Question in Maseches Yevamos
The speaker then shifts to a complex commentary by the Ritva in Tractate Yevamos (60a), introducing a difficulty that will be resolved in the next class.
The Talmudic Law: The Gemara states that a Kohen Gadol is ideally not allowed to marry a bogeret (an older teen/adult virgin) or a mukas eitz (a woman whose hymen was broken by a physical object, not through intimate relations). However, the Gemara rules that post facto (b'dieved), if he already married them, he is permitted to stay married to them.
The Gemara's Logic: The Talmud explains that if a Kohen Gadol marries a young virgin, she will inevitably mature (become a bogeret) and lose her virginity (similar to a mukas eitz) while married to him. Since this status will eventually apply to his legitimate wife anyway, he is not required to divorce a woman who already had this status before they married.
The Ritva’s "Bomb": The Ritva asks a striking question based on this logic: If the reasoning is "she is going to lose her virginity to him eventually anyway," why doesn't this logic permit a Kohen Gadol to stay married to any non-virgin (be'ulah)? If he accidentally marries a woman who lost her virginity to another man (be'ulas acheirim), why must he divorce her? After all, his own virgin wife will eventually become a non-virgin too!
The Ritva’s Answer: The Ritva answers that the Talmud's lenient logic only applies to situations where there is "no great disgrace" (ain gnai gadol), such as a bogeret, a mukas eitz, or a woman the Kohen Gadol himself had premarital relations with (be'ulas atzmo). However, a woman who lost her virginity to another man (be'ulas acheirim) represents a "great disgrace" (gnai gadol), and therefore, he must divorce her.
Part 3: Questioning the Ritva's Answer
The speaker ends the class by heavily critiquing the Ritva’s answer. He points out that we are dealing with a strict Torah-level prohibition (D'Oraisa).
How can the Ritva introduce human, logical distinctions between a "large disgrace" (gnai gadol) and a "small disgrace" (gnai katan) to determine biblical law? If the Torah prohibits a be'ulah, it prohibits a be'ulah. Where in the Torah is there a precedent to differentiate between levels of social disgrace when applying a biblical prohibition?
Conclusion
The speaker leaves the audience with this powerful question regarding the Ritva's logic. He promises that in the next shiur, they will build on the foundational principle established today—that a be'ulah is merely a lack of shevach rather than an inherent pegam—to elegantly resolve the Ritva's difficulty.
תזה מרכזית: טבע האיסור של בעולה לכהן גדול
השיעור בונה על מושג יסודי שנקבע בשיעור קודם בנוגע לדיני כהן גדול. התורה מצווה שכהן גדול ישא **בתולה**. המרצה מדגיש הבחנה מכרעת: היותה **בעולה** אינו פגם או מום מהותי באישה. להיפך, היותה בתולה הוא מעמד מיוחד, מעלה או שְׁבַח שהתורה דורשת מכהן גדול לחפש באשתו. לפיכך, אם כהן גדול נושא בעולה, הבעיה אינה שהיא "פגומה", אלא פשוט שהיא חסרה את המעלה החיובית הנדרשת.
חלק א: פתרון הסתירה ברמב"ם והראב"ד
באמצעות מושג יסודי זה, המרצה פותר קושיה גדולה שהעלו האחרונים על פסקי הרמב"ם והראב"ד:
פסק הרמב"ם: הרמב"ם פוסק שאם כהן גדול בא על **בעולה**, הוא עושה אותה **חֲלָלָה** (מחוללת / פסולה לכהונה) רק אם הביאה נעשית במסגרת נישואין (דֶּרֶךְ נִשּׂוּאִין). אבל אם בא על **אַלְמָנָה**, היא נעשית חללה גם אם זה קורה מחוץ לנישואין (דֶּרֶךְ זְנוּת).
פסק הראב"ד: הראב"ד דן בכהן הדיוט הבא על **גִּיּוֹרֶת**. אף שאין כאן לאו (איסור שלילי), זה מפר מצוות עשה. ובכל זאת, הראב"ד פוסק שהיא נפסלת גם אם הביאה מחוץ למסגרת נישואין.
השאלה: מדוע בעולה נעשית חללה רק דרך נישואין רשמיים, בעוד אלמנה או גיורת נעשות חללות גם דרך ביאה שלא במסגרת נישואין?
התשובה:
מפני שהיותה אלמנה או גיורת נחשב **פגם מהותי** (פֶּגַם / פְּסוּל) לכהונה, ולכן כל מגע אינטימי – אפילו מחוץ לנישואין – מפעיל את החילול.
אבל היותה בעולה אינו פגם. זה רק **חוסר** של מעלה נדרשת (שֶׁבַח). לכן, הגבלת התורה מוגבלת אך ורק למסגרת הנישואין. התורה אומרת "יִקַּח" – שפירושו נישואין. מפני שהיא חסרה את השבח הנדרש לנישואין, היא נעשית חללה רק אם הוא ממש נושא אותה. אם הם באים יחד דרך זנות, אין איסור מופר, כי דרישת הבתולה חלה אך ורק על מעשה "לקיחת אישה".
חלק ב: שאלת הריטב"א במסכת יבמות
המרצה עובר לשאלה מורכבת של הריטב"א במסכת יבמות (דף ס ע"א), ומציג קושיה שתיפתר בשיעור הבא.
דין הגמרא: הגמרא קובעת שכהן גדול אינו רשאי לכתחילה לשאת **בּוֹגֶרֶת** (נערה/אישה בוגרת שהיא עדיין בתולה) או **מֻכַּת עֵץ** (אישה שנקרע בתולהּ על ידי חפץ, לא דרך ביאה). אולם, הגמרא פוסקת שבדיעבד, אם כבר נשא אותן – מותר לו להישאר נשוי להן.
לוגיקת הגמרא: התלמוד מסביר שאם כהן גדול נושא בתולה צעירה, היא ממילא תבגר (תהפוך לבוגרת) ותאבד את בתוליה (דומה למוכת עץ) בזמן שהיא נשואה לו. מאחר שמצב זה יגיע בסופו של דבר גם לאשתו הכשרה, אין הוא חייב לגרש אישה שכבר הייתה במצב זה לפני הנישואין.
"הפצצה" של הריטב"א: הריטב"א שואל שאלה חזקה על סמך לוגיקה זו: אם הטעם הוא "ממילא היא תאבד את בתוליה אצלו בסופו של דבר", מדוע הלוגיקה הזו אינה מתירה לכהן גדול להישאר נשוי לכל **בעולה**? אם הוא נשא בטעות אישה שאיבדה את בתוליה אצל איש אחר (**בְּעוּלַת אֲחֵרִים**), מדוע עליו לגרשה? הרי גם אשתו הבתולה תהפוך בסופו של דבר לבעולה!
תשובת הריטב"א: הריטב"א עונה שהקולא של הגמרא חלה רק במצבים שאין בהם "גְּנַאי גָּדוֹל", כמו בוגרת, מוכת עץ, או אישה שהכהן גדול עצמו בעל אותה לפני הנישואין (**בְּעוּלַת עַצְמוֹ**). אבל אישה שאיבדה את בתוליה אצל איש אחר (**בְּעוּלַת אֲחֵרִים**) מייצגת "גנאי גדול", ולכן עליו לגרשה.
חלק ג: תשאול על תשובת הריטב"א
המרצה מסיים את השיעור בביקורת חריפה על תשובת הריטב"א. הוא מציין שאנו עוסקים באיסור תורה ממש (דְּאוֹרַיְיתָא).
כיצד יכול הריטב"א להכניס הבחנות אנושיות, לוגיות בין "גנאי גדול" ל"גנאי קטן" כדי לקבוע דין תורה? אם התורה אוסרת בעולה – היא אוסרת בעולה. היכן בתורה יש תקדים להבדיל בין רמות של גנאי חברתי בעת יישום איסור תורני?
מסקנה
המרצה משאיר את הקהל עם שאלה עוצמתית זו בנוגע ללוגיקה של הריטב"א. הוא מבטיח שבשיעור הבא יבנו על העיקרון היסודי שנקבע היום – שבעולה היא רק חוסר שבח ולא פגם מהותי – כדי לפתור בצורה אלגנטית את קושיית הריטב"א.
