לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות יציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם. ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות. הגיונות ושאיפות רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות הטבעית ממנו. זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא יא), לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של נשמה ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד' יב) ויראת ד' מקור חיים לסור ממוקשי מות יג). ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה יד). צוף דבר אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם טו).
תכונתה של יראת-שמים היא מחלשת את האדם בתחילת הופעתה. אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה, הגבורה החמרנית מתחלשת וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה. והיא משיבה לאדם את כל נזקיו גם מצדו החמרי, והנמיכות של השפלות הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם אותה הגדולה של גאות ד' העליונה. ומיעוט היראה בטהרתה, וכל שמץ של גיאות בכיעורה מנוולת את הוד הרוח. בעשות מחיצה בינו לבין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות צדק.
We shall not uproot the coarse foundation of the fear of punishment from the landscape of our spiritual thought. Although it belongs only to the lowest stratum of the spiritual spine, it must maintain its designated place there. These "dregs" (shemarim) fortify the potency of the superior wine by residing at its base.
We find a parallel in the perfection of Creation: the tribulations and evils of the world, the calamities and indignities—all that we struggle against and suffer through—are, in fact, the "salt of the world." Similarly, thoughts and mental constructs derived from the fear of punishment, when properly defined, tempered, and measured, elevate the "noble light" (Or HaAtzilus) within the soul. They stabilize life and imbue us with a "serious content" (tochen ratzini) worthy of serving as a proper foundation for the most felicitous social structure.
Upon this "coarse point," lofty and magnificent edifices are continuously constructed—grand contemplations and aspirations that dazzle the eye with their rays of majesty. An inner caution, synonymous with the natural fear of and aversion to catastrophe, is the foundation accompanying all "fortifications of life" (imutzei ha-chayim). It is this element—even in the minute proportions in which it is mixed (as the Talmudic principle suggests, "a small measure in a large vat")—that causes one to cherish all of life, rendering it fresh and blissful.
One who uproots this foundational imagery castrates life itself, depriving it of the possibility of flourishing. Such a person weakens the hands of the soul; the imprint of this defect will inevitably be discernible in every natural and intellectual movement.
"The fear of the Lord is the beginning of wisdom" (Psalms 111:10); "The fear of the Lord is a fountain of life, to depart from the snares of death" (Proverbs 14:27).
From Existential Weakness to Supreme Might
The nature of the "Fear of Heaven" (Yirat Shamayim) is such that it initially weakens the individual upon its first appearance. However, this weakness serves as the bedrock for "Supreme Might" (Gevurah Elyona).
As "materialistic might" (gevurah chomris) dissipates, "idealistic might" (gevurah idealis) takes its place. This higher power restores all of the individual's losses, even on the material plane. The "lowliness" of spirit resulting from Divine fear allows the individual to be inhabited by the "Grandeur of Divine Majesty" (Ge’us Hashem).
Conversely, a deficiency in pure fear, or any trace of "ugly pride," deforms the splendor of the spirit. It creates a partition between the individual and the Supreme Power of the "High Might," preventing the influx of the "fullness of life" and the vitality of Divine Grandeur—the very grandeur that crowns the righteous through their "righteous humility" (anavas tzedek).
The Material and Essential Foundation
The Rav posits that the fear of punishment must not be eradicated, despite its classification as a "coarse foundation" (Yisod Gas) or a lower-tier developmental stage. He employs two primary allegories to elucidate this necessity:
The Architectural Allegory: In the construction of a magnificent edifice, the foundations consist of raw concrete and iron—elements that are aesthetically unrefined and concealed beneath the earth. A stable structure cannot be sustained solely by delicate or ornamental components. Analogously, the fear of punishment serves as the "concrete" that maintains the integrity of the human personality.
The Vinicultural Allegory: During the fermentation of wine, the dregs (sediment) settle at the bottom. If filtered prematurely, the wine will sour. These sediments act as a preservative; similarly, the fear of punishment preserves the individual from moral and spiritual degradation.
Dynamics of Motion and Progression
Inherent to human nature (and the natural world) is a tendency toward complacency, lethargy, and stagnation. To facilitate progress, goodwill and the "Love of God" are often insufficient. At times, "salt"—represented by hardship, apprehension, or adversity—is required to compel movement and transformation.
The Rav suggests that an individual must occasionally utilize "self-induced trepidation" (e.g., "What are the consequences of my negligence?" or "What if I fail?") to catalyze the energy required for action and to prevent psychological sinking.
The Dichotomy of Complacency and Vigilance
Hyper-Confidence (Azus Panim): An individual operating solely through "flow" and excessive self-assurance, devoid of any apprehension regarding failure, is in significant peril. Such complacency blinds them to spiritual and ethical pitfalls.
Vigilance and Mental Alertness: The fear of punishment fosters a state of high alertness, akin to a soldier in hostile territory. This state of readiness compels the individual to maximize their internal resources and remain precise, accountable, and calculated in their conduct.
Synthesis: Constructing the Superstructure
Trepidation and caution are not terminal objectives but rather the substructure. Only upon a robust foundation of caution and the fear of punishment (which prevents catastrophic failure) can one construct the higher tiers of:
Divine Love
Refinement of Character
Spiritual Aspirations
Grounded, Authenticated Self-Confidence
Those who attempt to bypass this stage—by "uprooting the coarse foundation"—effectively neutralize their own vital force and risk a systemic collapse.
