השאלה המרכזית: המבנה המוזר של פרשת משפטים
הרב מציג סדרת שאלות על מבנה הפרשה, שנראית במבט ראשון כרשימת חוקים אזרחיים ופליליים (נזיקין, שומרים, הלוואות), אך מכילה אלמנטים שאינם שייכים לכאורה ל"סדר נזיקין":
סיום הפרשה: הפרשה מסתיימת במצוות שמיטה, שבת ושלושת הרגלים. מדוע חוקים אלו, הקשורים למועדים וקדושת הזמן, מופיעים בתוך פרשה משפטית?
פתיחת הפרשה: הפרשה נפתחת בדיני "עבד עברי" – גנב שנמכר לעבדות או אדם שמכר את עצמו מחמת עוני. מדוע לפתוח את הקודקס המשפטי הגדול של העם היהודי דווקא בדמותו של עבריין או אדם בשולי החברה?
הקשר להר סיני: רש"י פותח את הפרשה במילים "ואלה המשפטים – מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני". מדוע חשוב להדגיש שהדינים האזרחיים הם המשך ישיר של מעמד הר סיני?
התשובה העמוקה: הרעיון של "שפת אמת"
התשובה מתבססת על תורתו של ה"שפת אמת", הטוען כי הנושא המרכזי של הפרשה כולה הוא השמיטה, היובל והחירות.
1. המסגרת של הפרשה – מחזוריות של 6 ו-7:
בתחילת הפרשה: עבד עברי עובד 6 שנים ויוצא בשביעית לחופשי.
בהמשך: עבודת האדמה נמשכת 6 שנים, ובשנה השביעית שמיטה. כמו כן, ששת ימי המעשה ויום השבת.
הרעיון העובר כחוט השני הוא שיש גבול לעבדות ולחומר. האדם והאדמה אינם משועבדים לנצח; ישנה נקודת יציאה אל החירות ואל הקדושה.
2. עבד עברי והר סיני:
מדוע מתחילים בעבד? כי הוא הדוגמה הקיצונית לאדם שאיבד את ה"סיני" שלו.
בהר סיני, עם ישראל קיבל חירות אמיתית ("עבדי הם ולא עבדים לעבדים").
כשאדם גונב, הוא נכנע ליצרו ומשתעבד לחומר. כשאדם מוכר את עצמו, הוא מאבד את הביטחון בה'. בשני המקרים הוא מאבד את חירותו הפנימית.
דין עבד עברי בא ללמד איך משקמים את החירות הזו. התורה נותנת לו 6 שנים של תיקון, אך מחייבת אותו לצאת לחופשי בשביעית.
3. רצעת האוזן – הסירוב לחירות:
אם העבד אומר "אהבתי את אדוני... לא אצא חופשי", רוצעים את אוזנו. מדוע?
כי אוזן ששמעה בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" (ולא עבדים לבשר ודם), והלכה ומכרה את עצמה – תירצע.
הטרגדיה היא שהאדם מוותר על החירות האלוקית לטובת ביטחון כלכלי מדומה אצל "אדון".
אך גם כאן יש תקווה: ביובל הוא יוצא. גם מי שרוצה להישאר עבד, התורה אומרת לו: אתה לא יכול. החירות טבועה ב-DNA היהודי שלך. היובל (שנת החמישים) מייצג את החירות המוחלטת, את שער ה-50 של הבינה, את יום כיפור.
המסר לחיים: הר סיני בחיי היומיום
החיבור בין המשפטים להר סיני הוא קריטי.
המשך ההתגלות: הר סיני לא היה אירוע חד פעמי של "אורות וברקים" שהסתיים. פרשת משפטים היא ההורדה של אותה קדושה עליונה לתוך הפרטים הכי קטנים ו"מלוכלכים" של החיים (גניבות, ריבים, כסף).
החירות הפנימית: מטרת המשפטים היא להחדיר את התודעה ש"אנחנו עבדי ה'" לתוך חיי המסחר והחברה. כשאדם מתנהל ביושר, הוא בן חורין. כשהוא גונב או משתעבד לכסף, הוא עבד.
התיקון: גם מי שנפל (כמו העבד/הגנב), התורה מספקת לו מנגנון של חזרה לחירות (שמיטה ויובל). אף יהודי אינו "אבוד" לנצח בעבדות החומר; תמיד מגיע הרגע שבו הקדושה הפנימית (היובל) מתעוררת ומשחררת אותו.
סיום:
המן הכין עץ לתלות את מרדכי (ה"עץ" עליו נתלים העבדים והגנבים), אך בסוף הכל התהפך לטובה. כך גם הגלות והשיעבוד הם זמניים, והסוף הוא גאולה וחירות עולמית.
