נדיב א', מסתמא מר גזונדהייט, תרם להגאב"ד דפוניבז' סכום נכבד להקים קרן גדולה עבור קבוצת אברכים.
הם היו אמורים לשבת בבימ"ד נפרד, וכל שבוע אחד מהם ימסור חבורה. ויקבלו מילגה חודשית גדולה.
הרב זצ"ל הכניס לחבורה את רבינו.
היתה תמיהה גדולה. מכיון שלמרות שרבינו היה מתמיד מבהיל,
אבל לא פצה פה מעולם, לא היה נראה שהוא מסוגל לדבר, ולא היה בטוח שיש לו בכלל מה לומר.
[הרה"ג ר' יוסי לנדו, אמר לי שאביו מרן הגר"ד ישב עם ר' ניסים בפוניבז' 4 וחצי שנים על אותו ספסל,
וכל אותן שנים לא שמע ממנו אפילו לא מילה אחת!].
כשלמדו בישיבה בבא קמא, הוא ישב במקומו סדרים מלאים, פעמים רבות אף בלא חברותא,
וכשכל הישיבה חיתה מהסברות של ר' שמואל, הוא שינן עשרות פעמים את המסכתא עם טור ב"י ושו"ע הלכות נזקי ממון,
עם כל הנו"כ עד החזון איש, חזור ושנן.
ניגשו אל הרב לתמוה על כך. הרב אמר נחיה ונראה.
הגיע תורו של ר' ניסים, והנה הוא התגבר בדוחק על ביישנותו ומסר חבורה מקיפה ויסודית ביותר.
ותהום כל העיר !!
באו לספר לרב מפוניבז', והוא חייך בהנאה.
הם היו אמורים לשבת בבימ"ד נפרד, וכל שבוע אחד מהם ימסור חבורה. ויקבלו מילגה חודשית גדולה.
הרב זצ"ל הכניס לחבורה את רבינו.
היתה תמיהה גדולה. מכיון שלמרות שרבינו היה מתמיד מבהיל,
אבל לא פצה פה מעולם, לא היה נראה שהוא מסוגל לדבר, ולא היה בטוח שיש לו בכלל מה לומר.
[הרה"ג ר' יוסי לנדו, אמר לי שאביו מרן הגר"ד ישב עם ר' ניסים בפוניבז' 4 וחצי שנים על אותו ספסל,
וכל אותן שנים לא שמע ממנו אפילו לא מילה אחת!].
כשלמדו בישיבה בבא קמא, הוא ישב במקומו סדרים מלאים, פעמים רבות אף בלא חברותא,
וכשכל הישיבה חיתה מהסברות של ר' שמואל, הוא שינן עשרות פעמים את המסכתא עם טור ב"י ושו"ע הלכות נזקי ממון,
עם כל הנו"כ עד החזון איש, חזור ושנן.
ניגשו אל הרב לתמוה על כך. הרב אמר נחיה ונראה.
הגיע תורו של ר' ניסים, והנה הוא התגבר בדוחק על ביישנותו ומסר חבורה מקיפה ויסודית ביותר.
ותהום כל העיר !!
באו לספר לרב מפוניבז', והוא חייך בהנאה.
