האורה האלהית, המוסרית, האמונית והלאומית, הנמצאות במצב של פרוד ושל התנגשות במלא העולם, באור ישראל הנן אגודות כולן, עד שעבודה לא מועטת הננו צריכים למען נוכל למצוא את הקו המבדיל ביניהן בהשפעתן על היהדות המעשית. אמנם למען תהיה האנושות מאושרת ושלמה בכל פנותיה, מוכרח הדבר שאלו האורות יאירו בקרבה בשלמות גמורה כולם יחד במצב אורגני מתאים, במצב כזה שיפתור את כל שאלת הרוח, של היחידים ושל העמים, בפתרון סוציאלי רוחני, בסגנון שלם ומרהיב המשתרע במרחב של האחדות האלהית. כשם שישנם צופים למרחוק לפתור במובן זה של הסוציאליות את שאלת החומר של האנושיות. התיאולוגיא הרגילה סוברת אמנם שהכרח הוא שהדתות תהיינה עומדות זו לעומת זו במעמד הנגוד, ושהאחת בהכרח מכחשת את חברתה בתור הכרח עצמי, וכשהיא באה להזקק להשאלה המוסרית של הסבלנות מוכרחת היא לפנות אל הספקנות באמונה ולפקפוק הלב. ובזה היא מתאימה לאותו פרי הבוסר של המעמד האישי והלאומי, האיקנומי והסוציאלי, העומד במצב של נגוד ותחרות כל זמן שלא נתפתחה יפה החברה האנושית. אולם המעמד של השלמות הגמורה ברוח האדם שואף להתרומם מכל מיני סתירות ונגודים: הוא יכיר את כל צדדי הרוח כמכון אורגני, שאמנם הבדל המצבים לא ימחק, והחילוק שביו עיקר וטפל, גבוה ונמוך, קודש חמור וקודש קל, ובינם לבין החול ישאר: אבל לא בצורה מכאבת ומביאה קטטה ורוגז נפש, כי אם בערך שוה לחלוק האברים בגוף ולחלוק כוחות הנפש בחיים הרוחניים השלמים. שכל אחד מהם יכיר את מקומו ואת מקום חברו, בין שהוא יורד ממנו ובין שהוא עולה עליו. כשאור ישראל יוצא ומופיע בעולם ומסיר בזרוע עז ויד רמה את כל החשך והערפל, אשר נטפלה עליו מפני מניעת הכרתו העצמית. מיד מתגלה בעולם סגולת האחדות, המתממת את כל הכחות כולם להופעה שלמה וכלולה, ומשארת עם זה את כל הויתו הפרטית של כל אחד ואחד.
העולם הרוחני כלו בכל צדדיו מתארגן לחטיבה אחת, שגם אותו הככר מלא הקטטות ושל האמונות מתמלא שלוה ואורה; ומ"מ ישאר הפרש מסוים בין המעלות האמוניות השונות ובין הערך אשר בין רוח אחת לחברתה, עד שמהקבוץ הכללי תתגלה מאליה התכונה המרכזית של לב האמונות, שתעטה אורה והדרת קודש על כל יתר סעיפיה האורגניים, שכל אחד יכיר את ערכו ומקומו. השלוב התכוני הזה, המכיל בקרבו את אוצרו המובטח להכנת המצב של ההתפתחות היותר משוכללת, אי אפשר להיות מושרש בעקרו כי אם בסגולה לאומית כזאת, שהאורות העליונים של הנטיה האלהית, המוסרית והאמונית, יהיו מזוגים בה יפה בעצם בחטיבה מתאימה, בלא נגוד ומכשלה פנימית. ואת הסגולה הנשגבה הזאת אנו מוצאים באור הזרוע בטעמי המצות כולן והמוטבע בהן באופן שהוא נשאר בכל מעמדי החיים למקור נאמן לכל התביעות התרבותיות, הרוחניות והמעשיות היותר מתוקנות. ההתאמה ההרמונית הזאת שעל ידה מתאחדים ארבעת הרוחות הללו לרוח חיים אחד מלא ועשיר, היא נותנת אל טעמי המצות ותכונותיהם את המאור האמוני של האור האלהי, העומד למעלה מכל התפלספות רגילה בחכמת הדת. ואותן העלילות הנפלאות, שהתולדה הישראלית מרופדת עליהן, הנושאות בתוכן את טל האמונה במלוא חייה, מתגלות לעינינו בכל אמתת תומתן.
---
מאמר זה נכתב בתקופה בה שלטה בכיפה תפיסתו הפסיכולוגית-מדעית של זיגמונד פרויד שגרס שהעולם והאדם הם חומריים לגמרי וכל ההתפתחות האנושית נובעת מתוך דחפים יצריים-חייתיים של האדם אל מול ההבנה שלו שחוסר שליטה בדחפים אלו תביא להרס האנושות.
הרב מתייחס לכך ואומר 'התביעה הפרטית שאיננה מכירה שיעבוד לשום כלל, המבססת את האנרגיות בצורתה היותר איומה, היא גם כן נובעת מתוך הדחיפה הפנימית המוסרית והמדעית היותר גבוהה...ההרגשה הזאת בעצמה כשהיא משתפלת, היא נזקקת להרס כל מוסר חיובי...'
לעומת גישה דטרמיניסטית זו הרב מציב כאן קריאת כיוון אחרת לגמרי הטוענת שהאושר האנושי יבוא מתוך עולם רוחני ומתוך חיבור בין כוחות נפשיים שונים המשלימים זה את זה במהותם.
תפיסה זו של הרב מתגלה בעת האחרונה במחקרים שונים העוסקים במבנה המח האנושי ובשאלה מה עושה את האדם מאושר.
החוקרים מדברים על כך שתחושת החיבור אל הנצח יחד עם הבנה שזהו הרצון הפנימי של האדם והאמונה הממשית באלקים, יחד עם החיבור אל האחר הבאה לידי ביטוי ברצון לנתינה ורצון לשייכות לאומית ומשפחתית הם עושים את האדם מאושר.
כי המח האנושי נברא בצורה כזו שרק שילוב נכון בין הצרכים הללו יוצרים את מנוחת הנפש הנותנת את המענה הנכון לאדם. וממילא הוא בריא יותר ומרגיש יותר תחושה של אושר. (עיין ערך 'אושר' בויקפדיה, וכן ספרים רבים היוצאים בשנים האחרונות בשאלה מהו אושר וכיצד בנוי המח האנושי).
הרב ממשיך ומבאר שסביב רעיון מרכזי יש להבין את המשמעות הפנימית של המצוות כולן.
אכן, הוא נותן על רגל אחת מספר הסברים למצוות שונות מתוך הבנה יסודית זו שהאושר האנושי יבוא מתוך אחדות והרמוניה בין ארבעת הכוחות הללו.
וזקוקים הדברים להעמקה, הרחבה ועיון ראוי.
